בברזיל, וארזיאה (Várzea) זה מישור משתי גדותיו של ערוץ מים הנתון להצפה עונתית. בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 אלו גם היו המישורים שהברזילאים התחילו לשחק עליהם כדורגל. עד היום, יש בברזיל מה שמכונה "טורנירי várzea". טורנירים בין שחקנים "עצמאיים" שאינם משויכים לאחת מהאקדמיות או הקבוצות המוכרות. כדי לשחק בטורנירים האלה לא צריך חוזה. מישהו מביא את הכדור מהבית ויוצאים לסדרת משחקים.
הטורנירים האלה משוחקים על משטחים קשים. שילוב של חימר, אבק, חול, חצץ ובוץ. לפעמים אין רשתות בשערים. לפעמים חסרה קורה או משקוף. אין חולצות או גופיות. קבוצה אחת משחקת בבגדים ואחרת בלי חולצה. באקדמיות בברזיל, בטח באקדמיות של המועדונים הגדולים, הילדים מקבלים כסף כדי לסייע למשפחות שלהם. אלו שלא מצליחים להעפיל לקבוצות הנוער או לבוגרים, יכולים למצוא את עצמם בטורנירי Várzea כדי לשמר על איזשהו סיכוי לקריירת כדורגלן.
השחקנים שם משחקים בשביל הזדמנות שאולי תגיע ממישהו שאולי בא לראות. לפעמיים הבוסים של הכנופיות המקומיות "לוקחים חסות" על קבוצה ומממנים אותה אבל גם "מטפלים" בשחקנים שמאכזבים אותם. אז השחקנים בטורנירים האלה אשכרה משחקים כדי לשרוד.
"הם משחקים עם כעס. הם משחקים כאילו החיים שלהם תלויים בזה" הסביר ראפיניה, כוכב ברצלונה בטור ב"The Players' Tribune". איך הוא יודע איך משחקים ב-várzea? כי הוא גדל על המגרשים האלה ועם שחקנים שאיימו על חייו בכל פעם שהראה שהוא טוב בהרבה מכל האחרים.
בניגוד לרוב חבריו בברצלונה, ראפיניה - כאמור - לא גדל באקדמיה מפנקת. הוא גדל במקום בו משחק מתחיל עם איומי רצח כלפיו ויכול להיגמר עם קרב יריות בין מנהלי הקבוצות. "אצטדיון עם 90 אלף איש? יאללה, תביאו לי" כתב ראפיניה. "גמר אירופאי גדול? לא איכפת לי".
ראפיניה גדל בפורטו אלגרה לאבא מוזיקאי (שאף ניגן במסיבה של בן העיר רונאלדיניו) ולבסוף "התגלה" בגיל 18 על ידי מועדון קטן - אוואי מהעיר פלוריאנופוליס. ראפיניה לא התקבל לשני מועדונים גדולים יותר אחרי שעשה בהם מבחנים ובאוואי גם לא ממש מצא את מקומו בהרכב הראשון, אבל קיבל סכום קטן שמנע ממנו ללכת לסחור בסמים בפאבלה שגר בה כי לפיו הוא כבר הגיע למצב שהיה צריך לבקש מזרים אוכל.
כשחקן בקבוצת המילואים הוא עשה מספיק כדי שסוכן צעיר בשם דקו, לשעבר כוככ פורטו וברצלונה, יחתים אותו לסוכנות שלו, D20 Sports. בגיל 20 עשה את המסע לפורטוגל ושם שיחק בוויטוריה גימארייש ב'. הנחישות שלו, הכושר הגופני והמשחק שהתפתח במגרשים הקשוחים בעולם - הפכו אותו ללהיט בפורטוגל. הוא הגיע לספורטינג ליסבון ומשם הדרך ללב היבשת היתה מהירה יותר. ראן שילמה עליו 21 מיליון יורו (שיא מועדון). לידס ומרסלו ביילסה היו הבאים בתור שנדהמו מהכישורים, הכושר והנחישות של הברזילאי. ואלו בדיוק הדברים שהביאו אותו לברצלונה - שם הסוכן שלו לשעבר, דקו, עובד כמנהל ספורטיבי.
בסך הכל, בשנתיים הראשונות שלו בספרד, ראפיניה הוכיח את עצמו בברצלונה כמי שיכול לעמוד בלחץ העצום ובכובד חולצת הבלאוגרנה. אבל בקיץ היה נראה שבברצלונה מתכננים לזרוק אותו לטובת ניקו וויליאמס, שביורו 2024 הציג כימיה נדירה עם לאמין יאמל, השחקן הכי חשוב לעתיד הקרוב והרחוק של בארסה.
הרבה מהאוהדים כבר כל כך רצו לראות את וויליאמס בחולצה של בארסה שחלקם כבר העלו תמונות פוטושופ של כוכב אתלטיק בילבאו לבוש במדי ברצלונה עם המספר 11 של ראפיניה. עבור הברזילאי, שבמשך שנים נלחם בשיניים שלו על מקום בכדורגל המקצועני, זה היה לחצות את הגבול.
"לראות את מספר 11 שלי בברצלונה עם השם של ניקו וויליאמס במדיה החברתית היה אירוע חסר כבוד" אמר. "אם זו היתה בדיחה, זו היתה בדיחה בטעם רע. חייבים לכבד את השחקנים ומי שהם". האמת היא שהיחס הזה פשוט לא הגיע לו. גם בעונת השיא של ניקו וויליאמס בבילבאו, ראפיניה פשוט הציג מספרים טובים יותר ממנו.
גם בנתונים הרגילים של שערים ובישולים וגם בכל מה שקשור לנתונים מתקדמים (xG, שערים צפויים ו-xA, בישולים צפויים). גם אין בכלל מה להשוות בתמורה של ראפיניה להגנה לבין התרומה של ניקו. ועדיין, בעיקר בגלל שלא ממש הסתדר עם הדרישות של צ'אבי, אוהדי בארסה רבים רצו לראות את ראפיניה במדים של קבוצה אחרת. שיפנה את מקומו ל"עתיד" ניקו וויליאמס.
ראפיניה שקל לעזוב אבל מה שהיה "גורם חשוב" בהחלטה שלו להישאר, לפי ראיון שלו לתקשורת הברזילאית, היתה שיחת טלפון עם המאמן החדש, האנזי פליק. ראפיניה, כאמור, שקל לעזוב "מספר פעמים" את בארסה אחרי שהצטרף אליה ב-2022.
"הדברים לא עבדו כמו שצריך" אמר ראפיניה ל"גלובו". "היתה לי עונה שלא היתה ברמה הכי גבוהה וראיתי אנשים שמבקשים ממני לעזוב. הם אמרו שאני לא טוב מספיק עבור המועדון וכל יום היו חדשות על כך שאני עוזב. בסוף שקלתי את זה. אבל אחרי הקופה אמריקה, האנזי התקשר ואמר לי להגיע לאימונים לפני שאני מקבל החלטות. הוא רצה לדבר איתי והוא אמר לי שהוא סומך עליי".
דבריו של פליק היו, כאמור, גורם חשוב בהישארות של ראפיניה. "כשדיברתי עם אישתי, אמרתי לה שפליק נשמע כמו בחור הוגן והוא רואה מה השחקנים עושים באימונים. החלטתי לתת לו שבוע כדי לאהוב אותי כשחקן ושהוא לא יתחרט על זה. אני חושב שזה עבד".
ועוד איך עבד. ראפיניה כבש העונה 27 שערים ובישל 20 ב-42 משחקים בעונה הראשונה של פליק בברצלונה והוא כיום מועמד מוביל לכדור הזהב. בשנה שעברה כבש 10 ובישל 13 ב-37 משחקים אחרי שבעונתו הראשונה כבש 10 ובישל 12.
האנזי פליק הביע אמון מלא בראפיניה וראפיניה העניק לו את העונה הכי טובה בקריירה שלו. וזה מחזיר אותנו להתחלת הקריירה של ראפיניה. כשהוא שיחק על מגרשי החימר הקשוחים, הוא תמיד קיבל את האמון המלא מהוריו שהוא יצליח במטרה שלו. שהוא יגיע להיות כדורגלן מקצוען שיוכל להציל את משפחתו מעוני.
"ההורים שלי עבדו קשה כדי לשים אוכל על השולחן" כתב ראפיניה ב-The Players' Tribune. "לא היינו עשירים. הבית שלנו היה כל כך קטן וישנתי בחדר עם ההורים שלי, אחי הצעיר וכלבים וחתולים. תודה לאל שהיו לנו חיות מחמד, הם תמיד שימחו אותי! היה לי את המזל שהיתה לי את המשפחה שלי". ראפיניה, כך נראה, מצא המשפחה הקטלונית שלו. ולא נראה שבקיץ יעזיבו אותו כדי להביא מישהו במקומו.
