אי אפשר להתעלם מההצלחה הכבירה של לאמין ימאל. רק בן 17 וכבר אחד מהשחקנים הכי טובים בעולם. גם חבריו הצעירים המקומיים בברצלונה, פאו קובארסי, אלחנדרו באלדה, מארק קאסדו ואחרים מרשימים מאוד העונה. גם אי אפשר להתעלם מההצלחות האחרות של שחקנים ספרדים צעירים: ראול אסנסיו, רק בן 22, תפס מקום בהרכב של ריאל מדריד; ניקו וויליאמס, 22, מאתלטיק בילבאו צפוי להיות השחקן הכי מחוזר בשוק העברות הקייצי ואלכס באנה, 23, מוויאריאל הוא השחקן עם הכי הרבה מסירות מפתח ומסירות לתוך הרחבה בליגה הספרדית העונה.
שלושה מעשרת השחקנים שמובילים את לה ליגה בשערים ובישולים הם ספרדים מתחת לגיל 25 ובסך הכל קצת מעל 17% מכל הדקות ששוחקו בלה ליגה, שוחקו על ידי שחקנים ספרדים בני 23 ומטה - השיעור הכי גבוה מבין כל העונות האחרות בספרד במאה ה-21.
ובכלל, אחרי הזכייה המרשימה ביורו 2024, נראה שיותר מתמיד "השחקן הספרדי" הצעיר הוא מצרך מבוקש בכל הקבוצות הבכירות באירופה. אגב, כל מה שנכתב על כדורגל הגברים הספרדי נכון גם לכדורגל הנשים הספרדי, שהפך לכדורגל הנשים הדומיננטי ביותר באירופה - על חשבון ענקיות המשחק הקודמות, גרמניה והמדינות הסקנדינביות.
תיירי הנרי, בתור פרשן של CBS, הסביר מה הופך את השחקן הספרדי למיוחד הרבה יותר מאשר מקביליו באירופה ובעולם. "כדי להצליח ברמה הכי גבוהה אתה חייב לחשוב הרבה יותר טוב את המשחק. ובתור אחד ששיחק עם שחקנים ספרדים, אני יכול להגיד שהם חושבים צעד, שני צעדים, שלושה צעדים קדימה. הם לא מקבלים את הכדור ואז מתחילים לחשוב... ובספרד יש מספיק שחקנים כאלה שיכולים לבנות איתם נבחרת. אין שחקן אחד או שניים כאלה כמו שיש בנבחרות אחרות, כל השחקנים הם כאלה".
אבל איך זה קורה שבספרד, יותר מאשר כל מקום אחר, יודעים לטפח בדיוק את השחקנים המיוחדים האלה ב"פס ייצור" ממש? ב-2022 מנהלת הליגה הספרדית הציגה את "התוכנית הלאומית לאופטימיזציה והשיפור של האקדמיות" (El Plan Nacional de Optimización y Mejora de Canteras). הפרויקט נוצר כדי לסייע ליצירת "כוח קולקטיבי" לאקדמיות, לייצר שיתוף פעולה ביניהן וגם לעשות יישור קו מקצועי בכל האקדמיות של הקבוצות בספרד.
התוכנית הזו היא חלק מתוכנית כללית של לה ליגה לייצר כדורגל יותר בר-קיימא. האקדמיות שיתפו פעולה, יצרו דרכי עבודה מתכתבות זו עם זו ואף פתחו את שעריהן לאנשי המקצוע מכל הקבוצות. לפי לה ליגה "הקבוצות עדיין יריבות אבל הן משתפות ידע זו עם זו לטובת כולם".
התוכנית, שנועדה ל-10-12 שנים הבאות, כבר הובילה לכך שיותר מחצי מ-42 מועדונים בשתי הליגות הבכירות השלימו בין 60% ל-70% מהמטרות של התוכנית. מה המטרות? רבות ומקצועיות. משילוב יותר טכנולוגיה במערכת, דרך השקעה בתשתיות ורווחת השחקנים ועד יצירת מודלים לטיפוח שחקנים ומכירתם בשוק העברות. ואולי הכי חשוב מבחינת הנבחרת הספרדית והקבוצות הספרדיות: מאז תחילת 2020/21 מספר הדקות של שחקנים צעירים עולה מדי עונה, מספר השערים והבישולים שלהם עולה ותקציבי השכר והרכש יורדים.
"זה חשוב בימנו שיהיו לנו שחקנים שמורידים את העלות של הקבוצה הבוגרת" הסביר מאמן סלטה ויגו קלאודיו גיראלדס בראיון ל"מארקה". "זו דרך אינטליגנטית לשרוד: לבנות קבוצות עם שורשים בקהל האוהדים שלהן ובערים שלהן". בספרד, זה נכון לסלטה ויגו וזה נכון גם לריאל מדריד - שהעלתה כמה שחקני נוער לקבוצה הבוגרת בשנים האחרונות וחסכה ככה הרבה מאוד כסף - ע"ע ראול אסנסיו העונה.
התמורה של האקדמיות למועדון כדורגל אינה רק כספית. "הקרב מתחיל בהחלטה שלך להיות אתה", אומר רוברטו אולאבה, המנהל הספורטיבי לשעבר של ריאל סוסידאד ואחד מאנשי הכדורגל המבריקים בכדורגל הספרדי ובכלל. "הטיפ הכי חשוב שלי לכל מועדון, הוא לדעת איפה אתה מתחיל את הדרך שלך. אתה צריך להיות קשור לטריטוריה ולסביבה שאתה נמצא בה. הטריטוריה היא הערכים והיתרונות של האנשים, הכוח והחולשות שלהם. עבדתי באקוודור, בבוליביה, בקטאר ובספרד. בכל מקום עמדתי מול הורים של ילד בן 12, ובכל מקום הם אמרו דברים שונים. בקטאר שאלו 'להיות מקצוען? מה זה אומר?'. באקוודור ההורים אמרו 'אנחנו נותנים לכם אותו, תצילו לנו את החיים'. כאן בסן סבסטיאן, השיחה שלנו עם ההורים אחרת לחלוטין. הם אומרים 'היזהרו עם הילד שלי. אולי הוא יהיה שחקן, אבל אל תהרסו לו את החיים'".
אולאבה ממשיך: "עבדתי באלמריה שבדרום ספרד, ושם לא אוהבים לרוץ. בסן סבסטיאן כולם רצים ברחובות, עושים מרתונים, ההורים של הילדים רצים כל יום. מצד שני באלמריה, בגלל מזג האוויר החם, הם משחקים ברחובות, כך שהם טכניים הרבה יותר. הם טובים יותר בכדורגל, אבל אין להם את החריצות, הכושר והמשמעת". לפי אולאבה: "קבוצה צריכה להיבנות על הקונטקסט המקומי ועם מטרה ברורה לקשור בין הקהילה לקבוצה הבוגרת עם שחקנים מקומיים. לכן המטרה שלנו היא ש־60% משחקני הקבוצה הבוגרת יהיו מקומיים".
התפיסה הזו, שמוסברת כל כך טוב על ידי אולאבה, הוטמעה בהרבה מאוד מועדונים, שלא משקיעים באקדמיה אך ורק בשביל "לחסוך" כסף או לייצר כסף אלא בשביל לייצר חיבור חזק יותר בין הקבוצה לקהילה - שזה, בעצם, מהות הכדורגל.
כמו כן, יש דברים הרבה יותר מקצועיים שעושים טוב מאוד בספרד ואולי לא כל כך טוב במקומות אחרים. בקבוצות רבות עובדים קשה כדי לוודא שאין שחקנים זרים או לא מקומיים שחוסמים מקומות בהרכב לשחקני האקדמיה, במועדונים רבים פשוט מתכננים קדימה.
"אם אנחנו מזהים שבאקדמיה יש לנו מגן ימני בן 15 שיש לו את היכולות לשחק בעוד 3-4 שנים בקבוצה הבוגרת, לא נרכוש מגן ימני בן 22 שיחסום לו את הדרך" מסביר אולאבה. "אם אנחנו צריכים שוער לעכשיו, כי השוער המצוין שיש לנו באקדמיה הוא רק בן 15, אז נחתים שוער ל־4-5 שנים, לא יותר".
מדיניות הנוער דומה אומצה על ידי קבוצות. זה, כאמור, הוביל ל"אינפלציה" במספר שחקנים ספרדים צעירים בקבוצות לה ליגה והכי חשוב מבחינת הנבחרת: אחרי כמה טורנירים מאוד מאכזבים מבחינתם, הנבחרת הספרדית של לואיס דה לה פואנטה הגיעה ליורו 2024 והראתה דומיננטיות בלתי נתפסת: שבעה משחקים, שבעה ניצחונות, 15 שערים, ארבע ספיגות בלבד.
אבל יש לומר שהנבחרת, שכל חבריה טופחו במערכת הנבחרות הצעירות של ספרד, היא דוגמה להישגיות של המקצוענות הספרדית. ההצלחה הזו לא היתה באה בלי השקעה לאומית מאסיבית בשורשי הכדורגל כולו. בשנות התשעים של המאה ה-20', גם כחלק מפיתוח המדינה אחרי שנים של רודנות וגם כחלק מההשקעה בתשתיות הספורט כחלק מההכנות לאולימפיאדת ברצלונה 1992, פיתחו בהתאחדות לכדורגל הספרדית תוכנית לשורשי הכדורגל עם מטרה ברורה ומוצהרת לשפר את הנבחרת הספרדית. במרכז התוכנית, היתה תפיסה ש"אימון הוא הכל" בשביל "פיתוח טכני" של שחקנים.
בהתאחדות לכדורגל פיתחו אלפי מאמני כדורגל שיעבדו ב-30 אלף המועדונים במדינה (רובם מועדונים חובבנים או מועדונים של כפרים ושכונות) עם מתודות אימון מתקדמות שמותאמות לצעירים. המאמנים הללו התחילו לעבוד על עשרות אלפי המגרשים שנבנו במדינה. ולמרות שאין לנו מספרים מדויקים למספר המאמנים ברמת שורשי הדשא, הערכות הן שכיום לספרד יש פי 3 יותר מאמנים מאשר לאנגליה, למשל.
על המגרשים האלה - שנבנו בכל שכונה בעיר ובכל כפר ועיירה מתוך תפיסה לאומית שילד לא צריך לעבור את הכביש בשביל לשחק כדורגל - מטפחים ילדים וילדות שיודעים לטפל בכדור ו"לחשוב את המשחק" . המאמנים הספרדים, שכולם מקבלים את ההכשרה שלהם מתוכניות שפותחו בהתאחדות לכדורגל המקומית, יודעים ש"הכדורגל הספרדי" רוצה לפתח שחקנים מוכשרים שיודעים לפתור בעיות ובעלי טכניקה טובה יותר מאשר יריביהם האירופאים.
כמויות הכדורגלנים החכמים ברמת השורשים עולות במעלי האקדמיות ורק המבריקים, החכמים והחדים ביותר מצליחים ברמות הכי גבוהות. זו מערכת טיפוח כדורגלנים מהטובות בהיסטוריה של הכדורגל שמקבלת לידיה את "החומר הגולמי" הטוב בהיסטוריה. זה פס היצור המפורסם.
ברור שיש לכדורגל הספרדי את הבעיות שלו: ההתאחדות לכדורגל, למרות שזה לא משפיע באופן ישיר על עבודת הנבחרות, היא לא הגוף הכי נקי משחיתות בעולם (נסכם זאת כך); גם להרבה קבוצות יש בעיות כלכליות לא קלות בכלל - מה שאולי עשוי לקדם שימוש ביותר צעירים - אבל, כל עוד ב-30 אלף המועדונים בספרד מאמנים איכותיים ימשיכו לטפח את היכולות של הצעירים על עשרות אלפי המגרשים שיש במדינה, סביר מאוד להניח שנראה עוד הרבה מאוד כוכבי כדורגל ספרדים צעירים.