הוועדה המקצועית של איגוד שופטי הכדורגל קבעה אתמול (ג'), ובצדק, שהיה מקום להניף כרטיס צהוב שני, לשחקן מכבי חיפה שון גולדברג בעבור 'תפיסה בוטה ומתמשכת' שביצע במשחקה של הקבוצה מול בית"ר ירושלים.
העניין הוא שלא היה צורך להמתין לאיגוד השופטים, כדי להגיע בזמן אמת, לאותה מסקנה, ועם זאת, עובדה היא שגולדברג לא הורחק. הדבר רק מעיד על כך שטעויות שיפוט היו מאז ומעולם ושכנראה בלתי אפשרי יהיה להימנע מהן, ויותר מכך: אפילו מצלמות הטלויזיה אינן מסוגלות בכל 100 האחוזים לספק עבורנו תשובה בכל מקרה, שגם אחרי צפייה חוזרת בתמונות המשחק, תשכנע תמיד כל אחד ואחד מאיתנו.
בעבר כבר הבעתי את דעתי באשר לפרסומן של החלטות הוועדה המקצועית של האיגוד. אם בכל זאת הן נמשכות, יהיה טוב לדעת האם הן התקבלו פה אחד, או שמא גם בשורותיה היו חילוקי דעות. זאת מפני שכל מי ששפט אי פעם משחק כדורגל, נתקל במצבים שניתן להגדירם כגבוליים.
שיפוט בכדורגל אינו מתמטיקה, או חשבון פשוט, אלא תלוי פעמים רבות מאד בעיני המתבונן. בוודאי כאשר השופט חייב לכסות, בסיוע הצוות, מרחקי ריצה ארוכים משך 90 דקות, פלוס תוספות זמן משמעותיות שלא היו בעבר הרחוק. לפיכך, לי ברור ששופט הכדורגל, הצופה בביתו בשידור חוזר של המשחק, יודע בדיוק היכן צדק ומתי טעה בשריקותיו. אין לו צורך להמתין לישיבת הוועדה המקצועית של האיגוד. החוכמה הגדולה היא לדעת כיצד להימנע מלחזור על אותן שגיאות במשחקים הבאים.
ואם לסכם, אפילו שון גולדברג, כדורגלן קבוצת מכבי חיפה, יודע עמוק בליבו שהיה מקום להראות לו את הצהוב השני במשחק מול בית"ר ירושלים, ושבעקבותיו כמובן גם את הכרטיס האדום. לא תמיד ניתן להינות מהמזל הטוב, שבמקרה זה השאיר את שחקן מכבי חיפה על כר הדשא עד לסיומה של ההתמודדות.