"אני הייתי ממשיך דרכו הראשון של אבא. האח השני, רפי, היה כישרון גדול אבל לא מיצה את עצמו ברמות הגבוהות. עמוס שיחק במכבי רמת עמידר תחת אלי כהן השריף. אלי הקטן התחיל בהפועל פתח תקוה, אבל אבא לא סלח על מעשה השעון שלא הוענק לי, הוציא את אלי משם והעבירו למכבי תל אביב".
הדובר הוא יוסי דריקס, האח של. או שמא נאמר על אלי דריקס שהוא-הוא האח של, מכיוון שיוסי, אחיו הבכור, גדול ממנו ב-15 שנה - דרך במגרשים הרבה לפניו וכיכב בלא מעט רגעים בליגה הלאומית, כולל זכייה מפוארת בגביע המדינה.
"אבא אלפונסו ואמא רחל עלו למדינת ישראל מלוב ב-1949," יוסי מספר, "היישר למעברת באר יעקב ומשם למעברת פרדס כץ. מעברת מעבר של צריפים ואוהלים. אבא היה בטריפולי שחקן כדורגל מוכר. היו מספר קבוצות של יהודים שהתחרו גם נגד קבוצות מוסלמיות. הקבוצות היהודיות היו 'בן יהודה', טרומפלדור, מכבי, בר כוכבא ועוד. אבא היה בעל ניתור גבוה וסיבובי. כולם הכירו אותו בכינוי "המברג" — עלייה לגובה וסיבוב חד בנוסח שירש מאבא אחי הקטן אלי במכבי תל אביב".
אלפונסו ניסה את כוחו במכבי אבשלום פתח תקוה. "הוא הצטרף לקבוצה ממלאבס — אחת הטובות של מכבי פתח תקוה בכל הזמנים — עם שמות כמו חיים בוך, שפיגל, הדודנים כרמלי, האחים בן דרור ועוד, אבל לא שיחק בגמר הגביע בו פתח תקוה ניצחה את מכבי תל אביב 0:1".
גם עסקנות הייתה מנת חלקו של אלפונסו. "אבא היה מפא"יניק מובהק ודאג שבשיכון העממי בבני ברק — לשם עברנו — יקימו מועדון תרבות ומגרש כדורסל מבלטות. באמצע שנות החמישים הקים את קבוצת הכדורעף הפועל בני ברק בליגה הראשונה. אני זוכר את הנסיעות במשאית למשחקים במעפיל, העוגן ועוד. קבוצה שבהמשך התפרקה. אבא היה מוכר לכולם בבני ברק ופרדס כץ כסוג של שריף אשר דואג לכולם".
היכן למדת?
"בבית הספר קוממיות, בין המעברות והשיכון, באזור האשכנזי. היו שלא רצו ללמוד בכיתה אחת עם ילדי המעברה. אבא הוביל מהומות ועשו אינטגרציה: שלוש כיתות — אחת אשכנזית, אחת ספרדית ואחת מעורבת. למדתי בתיכון ערב 'דביר' ברמת גן, כי יצאתי לעבודה כדי לתת עוד יד לפרנסת המשפחה. חניכות מודרכת — מסגרות מכנית".
במשפחה היו שמונה ילדים: "אימא ואבא גידלו ארבעה בנים וארבע בנות. אני יוסי הבכור, נולדתי ב-15 בספטמבר 1949. אחרי נולדה אביבה, רפ' זילמה (ע"ש אחות של אבא), נאווה, רינה והתאומים עמוס ואלי הקטן לבית דריקס. בבית היה הכול, אימא הנהיגה ולא היה חסר דבר בבית המשפחתי המאושר".
אלפונסו הקים בבני ברק קבוצת כדורגל, בה שיחק, ואוהדים רבים הגיעו לצפות בה. "למדתי בכיתה אחת עם חזום חזום ואברהם כהן. החלטנו להגיע להפועל פתח תקוה הנערצת. עלינו על קו 51 עד התחנה המרכזית, ומשם ברגל דרך מגרש מכבי פתח תקוה למגרש האליפויות של הפועל. המאמן שלי בנוער היה אריה רדלר, ומנהל הקבוצה היה יורם אוברקוביץ'".
הוא קיבל הזמנה לנבחרת הנוער. "המאמן רחביה רוזנבוים הזמין אותי לנבחרתלקראת טורניר קאן המסורתי, נבחרת עם סאלם, גלילי, דרחי, אלי סנדלר. אבל ברגע האחרון הורידו אלינו את רוטנר וביינשטוק ולא יצאתי לטורניר, עם עוגמת נפש גדולה שלי".
בשורה טובה יותר הייתה הזימון לסגל הבוגרים של הפועל פתח תקוה. "כבוד והתרגשות יחד עם חזום חזום, אליעזר קלינה וחלק מאגדות האליפויות. בקבוצה שיחק קלימו בלחסן, אח של אימא שלי".
ספר על האירוע הדרמטי במסיבת סיום העונה בנוער.
"נערכה מסיבת סיום של קבוצת הנוער כמיטב המסורת באולם התרבות. חילקו שעונים מיוחדים למזכרת לכל שחקן. הוזמנו 18 שחקנים, אבל שעונים — שהיו אז כמו לקבל אוטו — קיבלו 16 שחקנים. אני ואליעזר קלינה לא קיבלנו. אבא התרגז, היה כעס גדול. עזבתי את הפועל פתח תקוה, עברתי לליגה השנייה אל הפועל קריית אונו".
את הקבוצה בליגה השנייה אימן אהרון קפיטולניק ואחר כך יחיאל מור. "זו הייתה קבוצה מעולה עם שמות נוסטלגיים כמו שלמה גרין, האחים מרצ'ביאק, בן הרוש, צדיק בינו איש הבנק המפורסם, ועוד. בזמן היותי בקריית אונו התחתנתי, וקיבלנו מהם מתנה — פריג'ידר חדש".
באותה תקופה הכיר את אשתו לעתיד דפנה בתל אביב. "היו ימי עיר הנוער בגני התערוכה מול גני יהושע. אלפי בני ובנות נוער הגיעו לשם לבלות. אני הייתי בן 17, דפנה בת 15 — הבת של משה דולגין, מבכירי תנועת חרות ומהבונים הראשונים של ת"א והדרום. היה קשה וטוב. עד שהתחתנו, לא קיבלו אותי בסיפור הזה. אבל לאחר מפגשים משפחתיים של כבוד התחתנו. יש לנו שתי בנות וחמישה נכדים. גרים ברמת גן. בהמשך עזרתי לאבא שלה בעבודות הבנייה, הפכתי בעצמי לקבלן וסידרתי היטב את החיים".
דריקס עבר להפועל מרמורק. "היא הייתה קבוצת צמרת בליגה השנייה. בעונת 1971/2 היא עלתה לליגה העליונה מהמקום הראשון, לאחר ניצחון היסטורי על מכבי שעריים בדרבי שהיה בקריית אליעזר חיפה — 1:2, מצמד של גדול שחקניה בכל הזמנים, טוני שרעבי ז"ל. בקבוצה שיחק השוער רוני מוסקוביץ'. מרמורק רכשה לי אוטו פורד אנגליה ישן כדי שאוכל להגיע לאימונים ולא באוטובוסים".
התחנה הבאה - הפועל תל אביב. "הפועל מרמורק עלתה בסערה לליגה העליונה, וירדה בדממה רועמת מהמקום האחרון לליגה א'. מרמורק שיחקה בבלומפילד נגד הפועל תל אביב, הפסדנו 0:1, אבל היה לי משחק מעולה בשמירה על שייע פייגנבויים, מלך שערי הפועל תל אביב. שייע דיבר איתי והביא אותי להפועל תל אביב, אל המאמן האנגלי הארי גיים. שייע היה כל-יכול. נבחנתי מספר ימים, והאנגלי הסכים לצרף אותי. אבל ההצעה שהייתה לי מהפועל כפר סבא — מקצועית, כספית, וטיסות לאמריקה ואירופה — הביאה אותי, במקום לבלומפילד, למגרש ההיסטורי של הפועל כפר סבא".
זו הייתה קבוצה אהודה, "הכי אהובה של העיר. שלמה שרף היה עדיין שחקן, יאיר נוסובסקי, דרור קשטן, יצחק שום, שלום פטרבורג הנהדר שהגיע מהפועל פתח תקוה, פוגל, אברוצקי והקפטן האהוב אברהם מרצ'ינסקי".
הוא התחבר לצעירים. "אהבתי את העיר לעיר. היינו חבורה שכללה את יורם מור, איינשטיין, דורי אלמוג, בן אריה, פוס ורוגק. ימים בלתי נשכחים".
מה זה 'הגמד לוקח בגובה את בן טובים'?
"כפר סבא שיחקה בשכונה נגד בני יהודה. היה לי משחק מצוין נגד אהוד בן טובים. מהספסל של השכונה צעקו לעבר בן טובים: 'תראה איך הגמד לוקח לך כל כדור באוויר'. אני בגובה של 170 ס"מ, אבל הצעד וחצי על מגרש הכדורסל והניתור מאבא הביא לי ולאלי ניתור אווירי אדיר".
אבל היו גם רגעים סוערים בכפר סבא. "חזרנו ממחנה אימונים בגרמניה, עצרנו ברומא. שם הבהירו כי הטיסה תצא בעוד ארבע שעות וחצי. התקשרתי לדודה שלי, טוני. המשפחה באה במהירות לשדה התעופה ולקחו אותי לפגישה המשפחתית עם הדודה. חזרתי כעבור שעתיים, והתברר כי מטעמי ביטחון הקדימו את הטיסה. כל הקבוצה הייתה על המטוס, והיו"ר יאיר לויטה לא אפשר את ההמראה. שמעתי את השם שלי ברמקולים. לקחו אותי עם רכב מיוחד למטוס. לויטה ניגש אלי ונתן לי סטירה מצלצלת שנשמעה בכל המטוס. הוא הוסיף: 'איך יכולתי לחזור לישראל בלעדיך, מה הייתי אומר לאשתך'?"
שרף מעיד: "יוסי דריקס היה שחקן מאוד אינטליגנטי, שחקן שעשה את מה שהמאמן מבקש למען הקבוצה. בהחלט שחקן חשוב, וברור היה לי כמאמן הקבוצה כי מקומו בהרכב בגמר גביע המדינה ההיסטורי נגד בית"ר ירושלים". בגמר הזה הוא הניף גביע אחרי ניצחון 1:3.
בגיל 28 פרש. "שיחקנו נגד מכבי תל אביב, במפגש עם ויקי פרץ קרעתי את שריר המפשעה. הכוונה הייתה לטוס לניתוח בבלגיה, אבל אשתי דפנה ביקשה שאפרוש מהכדורגל ואעשה דברים יותר חשובים בעסקי הבנייה של אבא שלה. אני לא הולך למשחקי הכדורגל, יש לי מנוי לכדורסל של מכבי תל אביב עם הנכד שלי יונתן כבר 20 שנה".