זה לא סוד מדינה שהטור הזה מפרגן בדרך כלל לברק יצחקי. הוא באמת הפך את בית"ר ירושלים לקבוצה מאוד התקפית שכיף לחזות בה, בעיקר אם אתה צופה נייטרלי, ובאופן כללי הוא קרא תיגר לא פעם העונה על פרנסי הכדורגל השמנמנים והטרחנים שלנו - הינדס את לאזטיץ', קירקף את בכר ובשבוע שעבר אפילו קוז'וך רן היה לאדם הראשון שהזיע בירושלים בחודש מרץ.
אבל יצחקי, אם הוא רוצה להצליח באמת, חייב להפסיק להזכיר חלוץ עבר אחר של בית"ר ירושלים שאימן אותה. לפעמים בית"ר שלו נראית כמו בית"ר ההיא של "קחו כדור, שחקו" בהשראת מאמן הכדורגל הדגול אלי אוחנה, שאם נסכם את קריירת האימון שלו במשפט, אפשר יהיה לומר שהוא מאוד אהב להיות מאמן כדורגל אבל לא ממש אהב לאמן כדורגל.
ולמה אוחנה? כי לא יכול להיות שבית"ר - קבוצה עם שאיפות (כרגע: לקחת גביע ולסיים במקום השלישי) - מציגה משחק הגנה שכונתי כמו שהציגה אתמול. התקפית בית"ר אדירה, אבל המחצית הראשונה שהסתיימה עם ארבעה שערים, הייתה צריכה להסתיים כך, רק לא בחלוקה שווה אלא ביתרון ברור של חיפה. בקיצור, אם בית"ר רוצה להתבגר, היא חייבת לשפר בבהילות את משחק ההגנה שלה.
ואם כבר שכונה, בתוך 27 ימים מכבי חיפה עשתה שלוש פעמים תיקו 3:3. זה לא אומר הרבה דברים טובים על הקבוצה, חרף העובדה שהרבה שערים במשחק זה מגניב ונהדר למוצר הכללי וכו'. תמיד סיפרו לנו שקבוצות שגומרות את העונה משחקות פתוח ויש ים שערים במשחקים שלהן, אבל היינו רוצים להאמין שלמכבי חיפה עדיין יש מטרה העונה (בכל זאת, מקום שלישי).
מסביב לקבוצה שמחים להפיל את האשמה על השוער שריף כיוף, אבל האחריות שלו למרבית השערים שספג העונה היא מינימלית עד לא קיימת - ובאופן כללי, התחושה באיזור המרכז היא שסתם נופלים עליו שם בחיפה.
האחראי האמיתי לכל האירוע נידון פה כבר עשרות פעמים, קוראים לו ברק בכר, אתמול הוא לבש חולצה שנרכשה היישר מקטלוג רואי החשבון של מחוז בגדד והסביבה, ועדיין לא ברור מה הוא באמת רוצה לעשות כשיהיה גדול. אולי העונה עוד נגלה.
בלי יח"צ, בלי עיתונאי חצר לוחכי עכוז, בלי מגרש ביתי, בלי סגל נוצץ, בלי דרמות מיותרות, בלי רעש - שי ברדה הצליח להשאיר את קרית שמונה, נציגת העיר הנטושה והחרבה שבצפון המדינה, בליגה הבכירה בישראל. ואגב, תחשבו על כמה אנשים - שחקנים, מאמנים, שופטים - אפשר להגיד בדיוק את ההפך. עם יח"צ, עם עיתונאי חצר וכו', וכמה עלובים ההישגים שלהם.
רגיל (6) 303
22:00

מנצ'סטר יונייטד

ניוקאסל
השדים האדומים מגיעים למשחק אחרי שני משחקים ללא ניצחון. כמו כן הם ללא ניצחון ביתי כבר יותר מחודשיים. גם ניוקאסל מתקשה העונה ובשל חוסר היציבות , תיקו אפשרי כאן.
סך הכל שערים טווחים (2-3) (7) 71
15:00

מכבי אחי נצרת

מכבי חיפה
מכבי חיפה לא בעונה טובה בליגה, מה שהופך את הגביע למטרה חשובה מבחינתה. היא לא יכולה לזלזל כאן ולכן, עם יכולת טובה, היא צפויה להביס פה במשחק שיסתיים עם ארבעה שערים לפחות
רגיל (7) 84
16:00

לצ'ה

קומו
קרב בין שתי קבוצות מרכז טבלה ומטה. קומו מפתיעה לטובה העונה, אך לצ'ה בבית היא יריבה עקשנית.
רגיל (7) 121
17:00

לה לובייה

לובן
קרב תחתית בין העולה החדשה ללובן המנוסה יותר. לה לובייה תנסה להוציא נקודות יקרות בבית במאבקי ההישרדות.
יתרון (7) 189
17:30

מכבי תל אביב

הפועל חיפה
(1+)
הכושר של מכבי תל אביב בשבועות האחרונים לא הולך ומשתפר, ולמעשה היחידה שהיא הצליחה לנצח לאחרונה היא אותה הפועל חיפה במשחק הליגה האחרון ביניהן. אבל הפועל חיפה מגיעה אחרי שני ניצחונות רצופים, מומנטום טוב ובעיקר נחישות להיראות טוב יותר במפגש הקרוב. האורחת לא תפסיד ב90 דקות
יתרון (7) 208
18:40

הפועל ירושלים

מכבי רעננה
(14+)
ירושלים מגיעה אחרי שדרסה את נתניה החלשה ומקבלת עוד משחק בית מול יריבה חלשה. רעננה עם 7 הפסדים רצוף ונראה שזה שאלה של כמה. האם ירושלים מסוגלת לתת עוד תצוגה כזו? יהיה לה קשה. שווה ללכת פה על רעננה שתעמוד בליין, כי היא גם אינה קבוצה שמובסת
רגיל (7) 217
19:00

אודינזה

לאציו
לאציו מגיעה לצפון איטליה במטרה להיצמד לחלק העליון של הטבלה ולחזור למאבק על המקומות האירופיים. אודינזה היא קבוצת מרכז טבלה קלאסית העונה, שמציגה הגנה יציבה אך מתקשה מול איכות ההתקפה של הקבוצות הגדולות.
מתחילת המלחמה ממלא הכדורגל תפקיד קהילתי חשוב מאין כמוהו. כמעט כל הקבוצות בישראל השכילו להבין שהחיבור בינן לבין הקהילה הוא קריטי מתמיד בתקופה קשה ולחוצה כזו, ושהכדורגל הוא לא רק אקספיזם טהור להמונים המדוכאים והמוטרדים אלא גם באמת נקודת אחיזה קריטית עבור שכבות רבות של אנשים.
חטופים, חללים, לוחמים, משפחותיהם של אלה - וגם אנשים שלא עונים להגדרות האלה אבל 17 החודשים המטורפים האחרונים העמיסו להם יותר מדי על הלב והנשמה. מתוך ההבנה הזו, מרבית הקבוצות ואנשי הענף התגייסו לפעילות כזו או אחרת, ולא נזכיר דוגמאות ספציפיות כדי לא לפגוע במי שלא נציין את פעילותו.
רגע השיא של החיבור הזה - של כל הקבוצות שעשו פעולה או פעולות כלשהן - הגיע במחזור האחרון. יאיר הורן התארח בטרנר, קית' סיגל ריגש במשחק אתמול אבל את מירב הפוקוס קיבלו שתי התותחיות רומי גונן ואמילי דמארי - אוהדות הפועל חיפה ומכבי ת"א.
הגדילה לעשות אמילי, שהרימה את בלומפילד כאילו נולדה לרגעים כאלה בדיוק. זו הייתה תשובה ציונית הולמת ומרגשת מאוד למרצחים הנאצים שטבחו בנו, תשובה שכל אחד יכול להתחבר אליה בשניות - בלי הבדלי דעה פוליטית, מגדר או פוזיציה אל מול המלחמה ומשמעויותיה. אחלה אמילי, ונתפלל שבקרוב נקבל עוד אירועים כאלה עם חטופים נוספים שישוחררו במהרה מהגיהנום ויחזרו למשפחותיהם ולחייהם.


