"בקיץ 1982 הפועל תל אביב השתתפה במפעל האינטרטוטו האירופי. המאמן היה צביקה רוזן. שיחקנו נגד נורשופינג בשוודיה. בלילה מול המלון הגיעו עשרות תומכי אש"ף שעשו רעש והפריעו לנו לישון. במשחק עצמו הונפו דגלי אש"ף, ובהפסקה פרץ למגרש אדם ששרף את דגל ישראל. עצרנו אותו - והוא 'קיבל קצת מכות'. היינו חבורה של שחקנים גברים. דגלי חמאס היום באירופה ובמשחקי קבוצות הכדורסל שלנו - דומים. חוויתי את זה, וגם כמאמן נבחרת הנשים בכדורגל זה קרה לנו בצרפת. הפסדנו לנורשופינג 5:0, לאחר שניצחנו בבלומפילד 0:2."
מאיר נחמיאס נולד ב-3 בינואר 1959. "אבא מרקו ואמא לבנה עלו לישראל מאיזמיר, טורקיה. אנחנו ארבעה ילדים - שלושה בנים ובת אחת. התגוררנו בשכונת רמת יוסף, שהייתה בזמנו שכונה קשה. בבית הספר היסודי למדתי בבית ספר של חב"ד, ובתיכון למדתי ב'שבח'.
"אהבתי את משחקי הכדורגל בבית הספר ובשכונה, עם ילדים רבים נוספים. מועדוני כדורגל נהגו לשלוח למשחקי הילדים אנשים שיבחרו נערים בולטים עבור מחלקת הנוער. כשהייתי בן 10 קיבלתי הצעה מהפועל תל אביב והצעה נוספת מהפועל בת ים."
הגורם המכריע אז היה קשור בעולם הקולינריה. "ביקשתי מהאנשים ששוחחו איתי זמן של כמה ימים למחשבה. הבחירה שלי הייתה בילדים של הפועל בת ים, כי בסיום כל אימון קיבלנו שם בקבוק שתייה אורנג'דה וופלות. הגעתי למגרש של הפועל בת ים, בלב המעברה, לקבוצת נערים א', ומשם לקבוצת הנוער תחת המאמן חיים פיינברג. בגיל 15 וחצי עליתי לבוגרים של הפועל בת ים בליגה א' דרום. בעונת 1976/77 היו שתי ליגות א' - דרום וצפון - שהובילו לליגה הארצית. בת ים ירדה לליגה השלישית, אבל כעבור שנה עלינו לליגה הארצית. למשחקי הקבוצה הגיעו אלפי אוהדים במעברה. שיחקתי במספר תפקידים בקישור ובהגנה, והיו לי משחקים טובים מאוד לאורך העונה. נציגים של הפועל תל אביב ומכבי תל אביב עקבו אחרי, כך אמרו לי, אבל לא ידעתי מי מהם נמצא בקהל."
הוא שירת בחיל החימוש באזור. "שירתו איתי בין השאר פודי חלפון, חנן אזולאי, אלי שכטר ואחרים. התקיימה אליפות צה"ל, ואני שיחקתי בפיקוד המרכז. היו לי משחקים טובים מאוד, וידעתי שמועדונים גדולים פנו להפועל בת ים."
כאמור, הפועל ומכבי תל אביב היו המחזרות הראשיות. "אחת הכותרות הבולטות הייתה באחד ממדורי הספורט: 'הפועל ומכבי ת"א נאבקות על מאיר נחמיאס'", הוא נזכר, "מכבי תל אביב הציעו את הסכום הגבוה ביותר. באותה עונה אבי כהן יצא לשחק בליברפול, והם חיפשו שחקן הגנה נוסף למרכז ההגנה. הנושא נסגר - מנהלי בת ים חתמו על ההעברה."
ואז דוביד שוויצר התערב. "אז היה נהוג שצריך חתימה שנייה על כל העברה של מרכז הפועל. דוביד, שהיה מאמן הפועל תל אביב, שמע על המעבר, התערב, וקבע כי אני אחתום רק בהפועל תל אביב - וכך היה. לקראת פתיחת עונת 1980/81, התחלתי להתאמן בבלומפילד והפכתי לשחקן הקבוצה."
הוא הגיע כחייל בסדיר, "היישר מליגה נמוכה, אחרי עשור שהיה החלש ביותר של המועדון לאורך כל שנות ה־70 - בלי אליפות ובלי גביע. בקבוצה היו שחקנים ותיקים כמו בז'ראנו וטורק, ולצדם שמות כמו דרייפוס, אלי קוקוס, אקהויז, סיני, שבתאי לוי, לנדאו, לסרי, יעקב בוזגלו ואייל אקשטיין - שהיה אמור להיות הכוכב הגדול של הכדורגל הישראלי, אבל פציעה הביאה לפרישתו, והוא הפך לרופא וטרינר מוכר."
איזה תפקיד היה לך במגרש?
"דוביד עשה אותי שחקן כלבו - כל התפקידים מקשר ומטה. הייתה לנו התקפה אדירה, והמוציא לפועל היה שבתאי לוי, שכבש באליפות ההיא 17 גולים. היה גם ניצחון בלתי נשכח של הפועל על מכבי - 0:3, משערים של שבי לוי (2) ואמיר ליברמן. זה היה הניצחון הראשון שלי בדרבי."
את הדאבל הוא פספס אחרי הפסד בפנדלים לבני יהודה בגמר הגביע, אבל "מנהל הקבוצה, ניסן ניסנוב, דאג לי למענק כספי מכובד." וכאן הוא עוצר ומבקש לציין: "לדעתי ולטעמי, הפועל ת"א של שוויצר בעונת 1980/81 היא הקבוצה הטובה ביותר של המועדון בכל הזמנים."
הוא הגיע לעוד שני גמרים רצופים - ב-1982 מול הפועל יהוד ושנה אחר כך בדרבי מול מכבי תל אביב. "בגמר הגביע נגד יהוד ידענו ששלום רוקבן יודע לשמור על הכדור, וגורם לעבירות נגדו. נקבעה אחת כזאת, והוא בעט כדור חופשי - בעיטת דרדלה שנכנסה לרשת של בז'ראנו. תקפנו 90 דקות - והפסדנו. היינו המומים. גמר הגביע של 1983 - שער ביד של לנדאו לרשת של מרכוס, 2:3 לנו, וזה הביא את הגביע. כל העולם ראה יד - חוץ מהשופט עובדיה בן יצחק."
את תקופת בית ברנר הוא, כמובן, זוכר ולא לטובה. "בתקופת שנות ה־80 ניהלה את הפועל תל אביב ההסתדרות מבית ברנר. המשכורות לא שולמו במלואן, והיה כעס גדול בין השחקנים. היינו עולים לשם, הופכים שולחנות, זורקים עציצים לכיוון החלונות. הכותרות היו רועשות, אבל הכסף - כמעט ולא שולם."
ב-1984 הגיעה הפועל תל אביב לימק"א. כולם זוכרים את הצמד של סיני שמנע מבית"ר ירושלים אליפות. "זה היה מפתיע. בית"ר היו נגיעה מהאליפות, ואנחנו - מקום תשיעי. שמרתי על מלמיליאן, אבל בפועל לא הייתי צריך. הגולים של משה הכניסו אותם להלם. ניצחנו 1:3. לקח לנו שעות לצאת משם".
ב-1985 סיים חוזה בקבוצה. "קיבלתי מהפועל ירושלים הצעה כספית גבוהה - פי שלושה. שיחקתי שם במשך 6 שנים, בין היתר עם טורק, בז'ראנו, רמי הרמה, אלי שכטר, אריה שפירא, מישל דיין, בוזגלו, יאיר אסייג ואחרים. אהבתי להיות שם. אחד הספונסרים של המועדון היה איש עסקים הקשור לליבריה. טסנו לשם למחנה אימונים ומשחקים - טיסות המשך מאירופה לחוף השנהב ומשם למונרוביה, הבירה. קיימנו שני משחקים, ובכל אחד מהם היו מעל 25 אלף צופים - ללא נוכחות של צופים לבנים. ניצחנו פעמיים."
אבל לא היה קל לו מבחינת הקריירה בבירה. "שברתי שם פעמיים את הרגל. קיבלתי טיפול מסור משני יושבי ראש - חגי אפרת ויואב דוגה. המקומון הירושלמי 'קול ירושלים' בחר בי כשחקן הרכש הטוב ביותר של הפועל ירושלים."
אז עכשיו תבחר.
"אומר כך - אהבתי ואוהב את הפועל ירושלים לא פחות מהפועל תל אביב. בשנת 1991 עזבתי את ירושלים וחזרתי להפועל בת ים".
שם גם נגמרה הקריירה. "אחרי שבעה משחקים שברתי שוב את הרגל. עברתי ניתוח אצל פרופ' פלומן בהדסה עין כרם. הוא הבהיר לי - אם לא אפרוש, אני מסכן את עצמי ועלול להפוך לנכה. אז פרשתי. אימנתי במספר קבוצות - הפועל בת ים, מכבי יפו־רמת אליהו, לזרוס חולון ושיקמה ר"ג."
הוצע לו לאמן את קבוצת הנשים מכבי חולון. "לקחתי את המשימה וזכיתי עם הקבוצה בשבעה דאבלים - אליפות וגביע המדינה. בהמשך אימנתי את נבחרת הנשים של ישראל משנת 2008 עד 2020."
איך הכרת את אשתך?
"שמה אילנה. היא באה לרמת יוסף לבקר חברה שלה, הייתה בת 16 וחצי, והיא פשוט מצאה מאוד חן בעיניי. בהמשך היא הייתה מורה וסגנית מנהלת בית ספר - עד היום. יש לנו שלושה ילדים - בן, שי, ושתי בנות - סהר ושחף, שבתחילת החודש שעבר (פברואר) התחתנה בשעה טובה. יש לי שמונה נכדים. הבן שי היה שוער בהפועל ת"א ובנבחרת הנוער, אבל לפני הגיוס לצבא החליט ללכת ליחידה חשובה, ועזב - לאכזבתי - את הכדורגל. אמרתי לו שאכבד כל החלטה, והוא פרש."
מי היו השחקנים הנערצים עליך בנערותך?
"הערצתי מאוד את שמעון בן יהונתן, פרימו, בורבה, גדעון טיש ושייע פייגנבוים."
בשנים האחרונות הוא שומר שבת. ""חזרתי לדת בעקבות הבן הבכור שלי, שי. סבא שלי מצד אמא, אברהם תקומי, היה בעל בית כנסת, כך שנושא הדת תמיד היה מוכר לי. אחרי הפרישה, כשאימנתי במספר קבוצות, נהגתי ללכת למשחקים ברגל, או לישון במקום קרוב למגרש - כך גם כשאימנתי את נבחרת הנשים של ישראל, כולל באירופה."
מה אתה עושה עכשיו?
"אני עדיין עובד בעיריית בת ים, מנהל את הארכיון, ומשמש בתחום הספורט בתפקיד מנטור - לצד סילבי ז'אן בנבחרת הנערות עד גיל 16."