הההחלטה לעזוב את מנצ'סטר סיטי הבשילה אצל חוליאן אלברס אחרי המשחקים מול ריאל מדריד ברבע גמר ליגת האלופות אשתקד. היתה זו עונתו השניה בקבוצה של פפ גווארדיולה, ולמרות שהוכיח את עצמו פעם אחר פעם בהופעותיו בפרמיירליג, הוא עדיין נותר בעדיפות נמוכה במסגרת האירופית - עד כדי כך שהתסכול הגיע לרמה בלתי נסבלת.
העכביש התקשה להבין את השיקולים. בעונת הבכורה ב-2022/23 אפשר היה לטעון כי מדובר בתקופת התאקלמות. ארלינג הולאנד קרע את הרשתות, והארגנטינאי שימש בעיקר כגיבוי, גם אם בנבחרת הוא הדיח כזכור את לאוטרו מרטינס מההרכב בדרך לזכיה בגביע העולם. במפגשים מול ריאל מדריד בחצי הגמר, הוא קיבל דקות ספורות בסיום, ואפילו הבקיע את השער האחרון בניצחון המכונן 0:4 בגומלין. בגמר נגד אינטר הוא צפה רק מהספסל, גם כאשר לקבוצה לא בדיוק הלך. הוא היה שותף לטרבל ההיסטורי הנכסף, אבל לא בהכרח הרגיש שייך עד הסוף.
המטרה היתה לבסס את מעמדו ולפרוח בעונה השניה במועדון, והוא אכן עשה זאת, אבל בצ'מפיונס ליג גווארדיולה לא סמך עליו, בוודאי לא בקרבות החשובים. בתיקו 3:3 בסנטיאגו ברנבאו הוא נכנס רק בדקה ה-87. בגומלין במנצ'סטר שילב אותו המאמן רק בהארכה במקומו של הולאנד. העכביש אף דייק בדו קרב הפנדלים בתום תיקו 1:1, אבל התכולים הודחו, והוא הבין שזה לא הולך בכיוון הרצוי. כאשר טען שהוא מעוניין לקבל אשראי במשחקים החשובים באמת, השיב גווארדיולה בזלזול מסוים: "כולם רוצים לשחק".
אז אלברס העדיף לחתוך, והמועדון לא עמד בדרכו. סיטי, שרכשה אותו מריבר פלייט במחיר מגוחך ביחס לפוטנציאל, עשתה רווח נאה כשמכרה אותו לאתלטיקו מדריד תמורת 75 מיליון יורו, בתוספת בונוסים שעשויים להביא את הסכום ל-95 מיליון. ואולם, היה ברור מלכתחילה כי לא נבון למכור את אחד השחקנים הטובים בעולם בתפקידו עוד לפני שהוא הגיע לשיא, ובדיעבד הבחירה הזו נראית גרועה פי כמה.
להתפרקות של אלופת אנגליה (היוצאת) אין מגוון סיבות, ואחת המרכזיות שבהן היא עזיבתו של אלברס. גווארדיולה אף שילם בינואר 70 מיליון יורו כדי להביא על המשבצת שלו את עומאר מרמוש מאיינטרכט פרנקפורט. אין עוררין על כך שהמצרי הוא כישרון ענק, אך הוא הרבה פחות מנוסה מהעכביש הארגנטינאי, וגם הרבה פחות מחובר לסגל ופחות מתאים לסגנון.
עבור אלברס, ניתן היה עקרונית להגדיר את המעבר לאתלטיקו כצעד מסוים אחורה, לפחות בכל הקשור לסיכוי לזכות בתארים. המציאות הראתה כי זה לא בהכרח המצב, לפחות כשמדברים על העונה הנוכחית. אתלטיקו נמצאת חזק במאבק המשולש על תואר האליפות בליגה הספרדית, בעוד מנצ'סטר סיטי כבר מזמן מחוץ לתמונה באנגליה. החבורה של גווארדיולה אף הודחה ללא תנאי בידי ריאל מדריד בשלב הפלייאוף, ואילו אתלטיקו - שכלל לא נזקקה לשלב זה כי דורגה גבוה הרבה יותר בשלב הליגה - מתמודדת כעת מול היריבה הלבנה בדרבי.
המשחק הראשון בסנטיאגו ברנבאו הסתיים אמנם בהפסד 2:1, אבל מבחינה אישית הוא היה מצוין מבחינת העכביש כי הוא הבקיע שער מרהיב במיוחד. הכדור המסובב המושלם לפינה הרחוקה של טיבו קורטואה אף איפשר לו להצטרף לרשימה המצומצמת והמכובדת של כוכבים שהבקיעו בשני מפגשי דרבי רצופים במבצרה של ריאל. לפניו עשו זאת במאה הנוכחית רק דייגו פורלאן ב-2010 ואנטואן גריזמן ב-2017. אלברס, שדייק בפנדל בתיקו 1:1 בליגה בפברואר, הצטיין נגד ריאל פעמיים תוך חודש, וכעת ינסה לסדר לאתלטיקו ניצחון קריטי.
אור הזרקורים מופנה אליו כאשר הקבוצה של סימאונה מנסה לשבור רצף של כשלונות בדרבי בליגת האלופות. אתלטיקו היתה קרובה מספר פעמיים, כולל שני גמרים ב-2014 וב-2016, אך תמיד נכשלה בסופו של דבר. אם אלברס יעשה היסטוריה, האוהדים לא ישכחו זאת לעולם. על הדרך, זה יהיה גם מסר לגווארדיולה. אלברס לא בהכרח שמח לאידה של האקסית בימים אלה, אבל יהיה נפלא להצליח נגד הקבוצה שגברה עליה זה עתה. זה לא סתם דרבי אירופי, עבור העכביש זה סוג של דרבי כפול.
באופן כללי, ריאל היא יריבה סמלית מאוד מבחינת אלברס. הרי היא זו שהביאה אותו למבדקים הראשונים באירופה עוד כאשר הוא היה ילד בן 11. הסיפור המדהים הזה מדגיש עד כמה היה כשרונו של חוליאן נדיר. הוא גדל בעיירה הקטנטנה קאלצ'ין, בה כ-3,000 תושבים, ולפני הופעתו מעטים מאוד בארגנטינה שמעו עליה.
בזכות העכביש הקטן היא התפרסמה ברחבי העולם, וריאל הגדולה שלחה סקאוטים כדי לעקוב אחריו. הם השתכנעו כי מדובר במשהו יוצא דופן, ומשלחת מיוחדת אורגנה כדי להביאו למדריד. הנער זכה להצטלם עם סרחיו ראמוס, אנחל די מריה ופפה, והמאמנים באקדמיה התרשמו ממנו מאוד בקלאסיקו הילדים מול ברצלונה בו שותף. ואולם, המבצע הזה היה לשווא מלכתחילה כי לפי התקנות אסור להחתים בספרד כדורגלנים זרים בגיל כה צעיר. ריאל נפרדה מאלברס והבטיחה לחזור אליו בעתיד - וזה לא קרה.
חוליאן עצמו לא הזיל דמעה על כך. אהדתו היתה שמורה לברצלונה, ולא רק בגלל ליאו מסי. הוא נהג לבחור את הבלאוגרנה כאשר שיחק בפלייסטיישן, והמטרה היתה להגיע בבוא העת לקאמפ נואו. אולי זה עוד יקרה מתישהו. עובדה היא כי לפי התחזית שבוצעה באמצעות בינה מלכאותית עבור אתר טרנספרמרקט העכביש יזכה בכדור הזהב ב-2031 במדי ברצלונה דווקא.
אבל זה, כמובן, סתם קוריוז משעשע. אלברס אהב את הסגנון הקטלוני בין היתר בזכות גווארדיולה. לכן היתה מנצ'סטר סיטי בעדיפות שניה מבחינתו, וניתן לומר כי הוא הגשים חלום קטן כאשר הצטרף אליה. היה זה כבוד עבורו להיות היורש של סרחיו אגוארו במועדון. אבל הנה לכם צחוק הגורל - הקדנציה הזו היתה קצרה, והוא ירש באמת את קון דווקא בפסי אדום-לבן במדריד.
ההתחלה היתה קצת מהוססת, והתקשורת חסרת הסבלנות מיהרה להטיל ספק בכדאיות החתמתו, אבל סימאונה ידע בדיוק מה הולך לקרות. "חוליאן הוא בחור עם מוסר עבודה גבוה, ואני משוכנע שהוא יתרום לנו המון. הוא גם יבקיע הרבה שערים כבר העונה", אמר צ'ולו בספטמבר. הכיבושים אכן הגיעו, וכעת עומד העכביש על 22 כיבושים בכל המסגרות.
המאזן מרשים במיוחד בליגת האלופות, שם יש לו 7 כיבושים. הוא פתח בכל 9 המשחקים של אתלטיקו, בניגוד ל-6 הופעות בהרכב במשך שנתיים במנצ'סטר סיטי. זה בדיוק ההבדל לו הוא ציפה - להיות שחקן מפתח על הבמה הגדולה. בקרב מול לברקוזן בינואר, הבקיע אלברס צמד וביצע מהפך בדרך לניצחון 1:2. השער לרשת ריאל בשבוע שעבר היה קריטי עוד יותר, וכעת יש צורך להשלים את המשימה.
"תמיד ידעתי שיש לחוליאן DNA של אתלטיקו", התפייט סימאונה בחודש שעבר, "זו הסיבה בגללה היינו נרגשים להחתים אותו. הוא עושה את הדברים בצניעות. בגיל 25 הוא זכה בכל דבר - בגביע העולם, בליגת האלופות, באליפויות אנגליה. זה לא שינה את האופי שלו". ואכן, התחרות בחדר ההלבשה של אתלטיקו בריאה ומאוזנת. אלברס מצא שפה משותפת עם גריזמן, ואלכסנדר סורלות לא מתלונן על כך שהוא משמש בעיקר כג'וקר. בניגוד למצב במנצ'סטר סיטי, כאן הנורבגי הוא הגיבוי של הארגנטינאי, ולא להיפך. אבל האם זה מספיק כדי להדיח את מלכת ליגת האלופות?