מעט מכירים את השם רובן פיטרס אבל ייתכן מאוד שבלעדיו ליברפול לא היתה מתקרבת לאליפות העונה. פיטרס, שהגיע עם ארנה סלוט מפיינורד, הציג עשרות אלמנטים חדשים לאימוני הכושר של שחקני הקבוצה. מבדיקות DNA שמסייעים בפרוטוקולים של התאוששות, דרך תרגילים מעוצבים אישית לכל שחקן בנפרד ועד תוכנית אימונים אישית ל-90 דקות בדיוק מדי יום - אלו רק חלק מהדברים שפיטרס עושה העונה כדי למונע פציעות בסגל של סלוט. פיטרס, ביחד עם ג'ונתן פאוור, ראש המחלקה הרפואית של ליברפול (וגם הרבה מזל), תחזקו סגל שכמעט ולא חווה פציעות משמעותיות לאורך העונה. בטח לא כמו היריבות ארסנל, מנצ'סטר סיטי, מנצ'סטר יונייטד, טוטנהאם וצ'לסי.
לפי מחקר של סיימון קופר וסטפן שימאנסקי שהובא בספר Soccernomics כ 89% מהמיקום של קבוצה כלשהי קשור באופן ישיר לתקציב השכר שלה. על פי בדיקה דומה של כריס אנדרסון ודיוויד סאלי בספר "The Numbers Game" - מעונת 2001/02 ועד 2011/12 תקציבי שכר השחקנים קובעים 81% מהמיקום הסופי של כל קבוצה בטבלה. לפי אנדרסון וסאלי, קופר ושימאנסקי לא הביאו בחשבון שחלק מתקציב השכר הוא שכר המאמן - שיש לו השפעה של בין 10% ל-20% על מספר הנקודות שקבוצה יכולה להשיג. אבל אנדרסון וסאלי, יש לציין, לא לקחו בחשבון את תקציב המעטפת שמסביב לצוות המקצועי - למשל כזאת רפואית, שמונעת פציעות ומאפשרת להשתמש בשחקנים הכי טובים בצורה הכי יעילה.
בכל מקרה, לפחות 80% מהמיקום הסופי של קבוצות נקבע, היסטורית, על ידי תקציב השכר שלהן. אבל אם מורידים מכל תקציב את השכר ש"אבד" לכמה חודשים בגלל פציעות, אז מן הסתם, לקבוצות יהיה תקציב שכר נמוך יותר מאשר יריבותיהן ולכן גם יצליחו פחות מהן.
למשל, צ'לסי בעונה שעברה - לפי חישוב של סוכנויות הביטוח שהובא לציבור על ידי חברת ההימורים OLBG, שילמה יותר מ-44.5 מיליון ליש"ט לשחקנים שלא היו עבורה על המגרש בגלל פציעות (מתוך פחות מ-200 מיליון ליש"ט תקציב שכר, זה משמעותי). זה, מן הסתם, השפיע על הדירוג הסופי שלה. וגם מנצ'סטר יונייטד, שהפסידה 39 מיליון ליש"ט בעונה שעברה, לא היתה יכולה לשחק עם ההרכב הכי חזק שלה מדי שבוע בגלל הפציעות.
גם העונה, סביר מאוד להניח, שהקבוצות הכי מאכזבות הן גם הקבוצות הכי פצועות. "מה שקרה לנו העונה, יקרה לקבוצות אחרות" הסביר אנג' פוסטקוגלו, מאמן טוטנהאם, איך הוא רואה את משבר הפציעות החריף שגרם לקבוצה לאבד יותר מ-650 ימי עבודה של שחקני הסגל שלו.
"אנשים חושבים שזה רק תירוצים אבל סמכו עלי, כולם הולכים לסבול מזה". פוסטקוגלו דיבר באמצע פברואר ומאז מספר שחקני יריבות של טוטנהאם קרעו את השרירים שלהם - בעיקר את שרירי מיתרי הברך (המסטרינג): קאי האברץ וגבריאל מרטינלי מארסנל (הצטרפו לבוקאיו סאקה שקרע את שלו בסוף דצמבר); ווסלי פופאנה, נוני מאדוקה, וניקולאס ג'קסון מצ'לסי, דומיניק קלברט-לואין מאברטון, ריס נלסון מפולהאם ועוד עשרות שחקנים. בסך הכל, יש עלייה של יותר מ-25% בפציעות מהאופי הזה בהשוואה לארבע העונות האחרונות.
אז מה הגורם העיקרי למגפת הפציעות - ובאופן ספציפי, מה גורם לכל כך הרבה פציעות בהמסטרינג? כל המחקרים ומצביעים על שיפור משמעותי בכושר וביכולות הגופניות של שחקנים ב-15 השנים האחרונות. למשל, ריצות במהירויות גבוהות (בין 19.9 קמ"ש ל-25.1 קמ"ש) עלו בעשור וחצי האחרונים בכ-30%. מספר הספרינטים (25 קמ"ש ומעלה) עלה ב-50%. והריצות בקצבים הגבוהים הללו הפכו לחלק גדול יותר מהמשחק.
לפני 15 שנה רק 1% מהמרחק שהשחקנים עשו במהלך משחק היו בספרינט. כיום זה 3%. ושיעור הריצות במהירות גבוהה עלה מ-7% מסך הק"מ של שחקן במשחק ל-11%. לפי המחקרים, גם היום וגם לפני 15 שנה, שחקנים רצו בסביבות 10-11 ק"מ למשחק . לפי המדידות, גם המהירויות עצמן גדלו וכיום, האופי של המשחק בנוי הרבה יותר מספרינטים (זה תלוי בעמדה כמובן אבל כל שחקן יעשה בין 20 ל-80 ספרינטים למשחק) למרחקים של פחות מ-20 מטרים (ובסך הכל ירוצו השחקנים בין 230 מטרים לכ-500 מטרים בספרינטים בלבד). שחקנים יצאו לספרינט כל 45-90 שניות, תלוי בעמדה.
הכדורגל, כאמור, הוא ענף בעל אופי שונה מאוד ממה שהיה לפני שני עשורים. הוא הרבה יותר אינטנסיבי ומורכב מפעולות שדורשות "נפיצות" הרבה יותר גבוהה. אבל מה קרה שדווקא בעונה האחרונה גדל מספר פציעות השריר באחוזים כל כך גבוהים?
?Ange Postecoglou was in a jokey mood with Tottenham Hotspur reporter after Spurs rescued a point against Bournemouth:
— Last Word On Spurs (@LastWordOnSpurs) March 9, 2025
?"You are okay up there?
?"You don't pull a hamstring or anything?"
?[@HaytersTV]#THFC | #COYS | #TOTTENHAM |#SPURS | #TOTBOUpic.twitter.com/ecBIHe9Wrj
"למרות שהמשחקים יותר אינטנסיביים יש פחות זמן שיקום ומנוחה כי הגדילו את מספר המשחקים והגדילו את הטורנירים" הסביר מהטה מולאנגו, מנכ"ל איגוד הכדורגלנים באנגליה ל"גרדיאן". באותה כתבה פראג'י קרין, פיזיותרפיסט של צ'לסי לשעבר, הוסיף: "אנחנו די בטוחים שהגורמים העיקריים לפציעות בשרירי מיתרי הברך הם עייפות ומספר מטרים בספרינטים שרצים".
"ככל שיש יותר משחקים, יש פחות זמן שיקום וזה מעלה את מספר השחקנים הפצועים באופן ניכר" אמר ל"גרדיאן" פרופסור ארנסט שילדרס, מנתח שמתמחה בניתוחים בהמסטרינג. "זה כנראה השריר הכי פעיל בזמן ספרינט וחשוב ביותר בכל מה שקשור להאצה וגם האטה. רוב הקבוצות משחקות עם לחץ גבוה ועם קו הגנה גבוה וזה אומר הרבה ספרינטים, האטה והאצה".
כלומר, הרבה אירועים במשחק שמותחים את ההמסטרינג. ויש מומחים שטוענים שסגנון המשחק הנוכחי, שוחק לא רק את השרירים בהמסטרינג אלא גם את הגידים שמחברים אותם לעצמות. בנוסף, רשויות הכדורגל שהגדילו את מספר המשחקים מבלי בכלל לשאול את עצמן אם השחקנים יכולים לשאת בעומס הזה, הוסיפו את עצירות ה-VAR שלעיתים מקררות את השחקנים ומגדילות את הסיכויים לפציעה. אבל, לא נראה שלרשויות איכפת כל כך ממיתרי הברך של הכדורגלנים.
זה מתחיל בפיפ"א, ששולטת בלוח השנה של הכדורגל (בערך, כי מאז 2018 היא חתומה בהסכם סודי בשווי מיליארדים עם 'משקיעים', שרובם ככולם הם מערב הסעודית, ולא בטוח כמה שליטה יש לה על לוח השנה עצמו - אבל זה לכתבה אחרת).
פיפ"א, שהגדילה את המונדיאל ל-48 נבחרות ושוקלת להגדיל אותו ל-64 נבחרות, הציגה "מונדיאל לקבוצות" עם 32 קבוצות מרחבי העולם שהפרסים שיחולקו בו יעמדו על 1 מיליארד דולר - ככה שלא תהיה אופציה למועדונים להגיד 'לא' לאירוע ההזוי והמיותר הזה.
במקביל, אופ"א הגדילה את ליגת האלופות ואת הטורנירים האחרים שלה - גם, כמובן, בלי שום התייעצות עם השחקנים. וככה יוצא ששני גופים שצריכים להיות הרגולטורים של המשחק, עסוקים יותר בלהכניס יותר כסף לעצמם מהטורנירים שבבעלותם, מאשר לשמור על בריאות השחקנים. ככה הכדורגל הפך, בעל כורחו, ל"הישרדות".
INFOGRAPHIC: Muscle activity during running ?♀️
— Running-Physio (@tomgoom) March 7, 2025
Peak loads on the calf, hamstrings and hip flexors will increase significantly with faster running and sprinting. pic.twitter.com/zvkfivtWv1
"זה לא בר קיימא" אמר מהטה מולאנגו. "אנחנו לא צריכים עוד גביעים גדולים ותחרויות משמעותיות וכל הכדורגל הופך לשאלה 'מי יכול להעלות את הקבוצה הכי פחות פצועה'". צחי נחום, בעלים רשת מתחמי הכושר FRIENDS והנציג הישראלי של חברת הכושר Les Mills, הוא מומחה לפיזיולוגיה של המאמץ ורואה את הפציעות הרבות של הספורטאים הבכירים ביותר, כעניין כמעט בלתי נמנע.
"היחסים הכי חשובים בקבוצות שרירים הם היחסים בין האגוניסט לאנטגוניסט" נחום אומר. "זה אומר שלכל שריר שמבצע פעולה, יש שריר שמאזן אותו עם פעולה הפוכה ואם אחד מהשרירים הזה חלש, זה יוצר פציעות. בפציעות המסטרינג, הרבה פעמים, זה בגלל שאין איזון בין השרירים. אני יודע שבכדורגל הישראלי זה קורה בגלל שחדרי הכושר של חלק ממועדוני הכדורגל הם כמו חדרי כושר במקלט בנווה מונסון ולא רציניים כמו חדרי הכושר שיש במכוני פיזיותרפיה, למשל. אבל אם אתה במכון פיזיותרפיה אז זה כבר פוסט מורטם מה שנקרא. היית צריך לעשות את פעולות המנע בחדר כושר ולא עשית".
מה גורם לכדורגלנים, בעצם, לא לעשות את התרגילים כמו שצריך? הרבה סיבות לפי נחום. "מישהו עושה איזשהו תרגיל שראה כדורגלן אחר עושה ביוטיוב. מישהו עושה משהו שגדול עליו בלי הדרכה. מאמץ גדול מאוד כשהטכניקה לקויה, מה שמייצר עיוות של הגוף שבסופו של דבר גורם לפציעה. אז אנשי המקצוע של קבוצות הכדורגל חייבים להיות סופר מקצוענים בימים אלו כי הענף השתנה מענף שחושבים שהוא אירובי כמו ריצה אבל היום הכדורגלנים הרבה יותר דומים לרצי 100 מטר מאשר רצים למרחקים ארוכים".
וזה, גם, מוביל את צחי לתהיות לגבי העומס. "אפשר לדבר הרבה על סוגי התרגילים אבל בסוף, הרבה מהפציעות זה עומס. שחקנים נחים פחות וכשאין מספיק מנוחה והתאוששות, זה בדרך כלל המתכון לעומס יתר שמוביל לפציעה. אפשר להפחית את הסיכוי לפציעה עם אימונים נכונים, חיזוק שרירי הליבה וכו'. אפשר גם להפחית את הפציעות החוזרות אבל יחד עם זאת, עיסוק בפעילות ספורטיבית מקצועית מוביל לפציעות. וכשיש עומס, אין דרך לא להיפצע אם משחקים כל שלושה ימים. הספורט התחרותי, בזכות השיפורים הטכנולוגיים והאימונים המדויקים יותר, יותר מהיר ודוחק את הספורטאים לקצה שלהם, אבל בסוף שחיקה של השריר מובילה לקרעים בשרירים ולפציעות חוזרות. כי ברגע שיש קרע בשריר קשה להחזיר אותו מצב שהיה לפני שנקרע. זה כמו גומי שמותחים יותר מדי והוא לא חוזר להיות אותו דבר. החומר עייף".
כמובן שזה תלוי גם באיך מאמן משתמש בסגל שלו וכמה מועדון משקיע בעצמו בבריאות השחקנים, אבל בסופו של דבר אנשים מגיעים למשחקי כדורגל כדי לראות את הכדורגלנים הכי טובים שיש לקבוצה שלהם להציע. ואם, בגלל פציעה או בגלל רוטציה, השחקנים הכי טובים לא יופיעו בשיעור ניכר של המשחקים, הכדורגל עצמו יפגע. ושוב, אין פתרון מדעי, רפואי, מקצועי, לכך שיש הרבה יותר מדי משחקים.
מחקר של אוניברסיטת טריניטי בלידס ואוניברסיטת האלם בשפילד הראה שבעונה רגילה שחקן פרמיירליג ממוצע קיבל 3.3 ימים בממוצע לשיקום ממשחק. זה המינימום ההכרחי - לפי הסטנדרטים של מחלקת הרפואה והבריאות של פיפ"א בעצמה. וזה בכלל מבלי לחשב אימונים. ןאפשר לדבר בלי סוף על כך ש"בגלל זה יש סגלים עמוקים" אבל הלחץ על מאמנים הוא עצום ולכן הם כמעט תמיד ישחקו עם ההרכב הכי חזק שהם יכולים להציב.
המשמעות? לשחקנים הכי טובים פשוט אין מספיק זמן להשתקם, רמת הביצועים דועכת ומספר הפציעות עולה. הפתרון הוא כמובן לוח שנה של הכדורגל עם פחות משחקים ויותר זמן מנוחה. כי לא משנה מי המנהל המדעי של הקבוצה שלך וכמה יכולות AI יש לך כדי לחשב במדויק את מצב שרירי מיתרי הברך, יותר מדי עבודה זה יותר מדי עבודה.