לפני שבועיים, כשמכבי תל אביב הפסידה בבית לבני ריינה והפועל באר שבע רשמה את אחד הניצחונות הכי הרואיים בהיסטוריה של ליגת העל, העסק נראה גמור. ה-1:2 בנתניה היה מאותם משחקים שעליהם נהוג לומר שהם החותמת הרשמית לאליפות, ואם זה לא מספיק, הגיעו 25 דקות אדירות שמחקו פיגור 3:0 מול מכבי חיפה. עם קצת מזל והנמכת ראש של גריטה, גם הן היו מסתיימות עם מהפך מדהים.
אלה היו שני משחקים של אופי ונחישות, של קבוצה שמוכיחה שהיא בלתי שבירה, כמו שמאמנה אוהב לומר. ואז הגיע המפגש עם בית"ר ירושלים אמש בטדי. אחרי רבע שעה טובה, באר שבע קפאה. קרה לה מה שקרה שם למכבי תל אביב ולמכבי חיפה, אלא שבעוד אצלן השיתוק חל במחצית השנייה, באר שבע הפסיקה לשחק מיד לאחר השער שכבשה, 77 דקות של הלם טוטאלי.
בהתחשב ביכולת שלה אמש, אולי הגרועה ביותר מאז תחילת העונה, תיקו הוא לא תוצאה רעה לבאר שבע. בית"ר ירושלים, שהתרפסה כמעט בכל משחק מולה בשנים האחרונות, שטפה את המגרש ועם קצת מזל הייתה מנצחת. המוליכה הייתה מסיימת את העונה הרגילה במקום הראשון גם במקרה של הפסד, אבל ההבדל בין פער של נקודה לשוויון הוא עצום. ומאידך, היא עדיין איבדה שתי נקודות במאבק. מי היה מאמין לפני שבועיים שפער של חמש יהפוך כל כך מהר לנקודה?
ההתנהלות של העונה הזאת מזכירה מאוד את הקרב של 2015/16. גם אז באר שבע סיימה בשתי תוצאות תיקו, 2:2 עם סכנין ו-0:0 עם הפועל רעננה בבית בפתיחת הפלייאוף וההפרש צומק. בהמשך מכבי תל אביב אפילו נטלה את ההובלה לזמן קצר, אבל באר שבע התעשתה וזכתה בתואר. ההבדל הוא שזו באר שבע פחות איכותית, אבל גם מכבי תל אביב הרבה פחות טובה מהקבוצה ההיא.
ב-1980, אחרי משחק ההוקי קרח המפורסם מול ברית המועצות, טבע השדר האגדי אל מייקלס את המשפט "אתם מאמינים בנסים? כן!". באר שבע, כך נראה, פשוט האמינה שהאינרציה מהמשחקים בנתניה ובטרנר תסחוף אותה גם לניצחון בטדי ופשוט שכחה שצריך לשחק כדורגל. אחרי שהאבק שוקע פתאום מתברר שמתוך ששת המשחקים האחרונים באר שבע ניצחה רק בשלושה. רגע לפני המשחק מול מכבי נתניה, מוטב שתשכח מנסים ותחזור לשחק כמו שהיא יודעת.
לפעמים סטטיסטיקות קטנות מספרות את הסיפור. בטבלה הפנימית בין ארבע הגדולות, בית"ר ירושלים סיימה את העונה הרגילה עם 11 נקודות, כמו מכבי תל אביב, ולפני הפועל באר שבע (9 נקודות) ומכבי חיפה (נקודה אחת).
איש לא באמת ציפה שבית"ר תיאבק העונה על האליפות, אבל היא כן הייתה צריכה לעשות צעד קדימה. אמש היא הוכיחה שוב שהדרך שלה נכונה. זו קבוצה עם לא מעט חסרונות, ההגנה מפחידה, ולא בקטע טוב, ובהתקפה אין מוציא לפועל, אבל לפחות זו קבוצת כדורגל עם איכויות. תוסיפו לכך את הגב של יותר מ-20 אלף מוטרפים ביציעים ותקבלו בסיס אדיר להצלחה עתידית.
המשימה של יצחקי ובית"ר לא הושלמה. הם עשו עונה יפה, אבל עם הטמפרמנט שמאפיין את המועדון הזה, שיכול לפעול לרעתך בקיצוניות מטרידה, אסור להם להוריד רגל מהגז. זה לא רק הכרטיס לאירופה, אלא גם שימור תחושת העליונות מול שלוש הקבוצות שמעליה בטבלה. מכבי תל אביב, מכבי חיפה ובאר שבע רעדו בטדי. אם תחושת הפחד שניטעה בהן תמשיך לחלחל גם באפריל ובמאי, היא לא תישכח גם בעונה הבאה - והמסר יעבור גם לקבוצות אחרות.
הניצחון של מכבי תל אביב על הפועל חיפה היה הניצחון הכי איביצ'י בעידן ז'ארקו לאזטיץ' - שליטה מוחלטת במרכז המגרש, התשת היריבה, ניצול מצבים מינימליים ושמירה על רשת נקייה.
ההתייחסות למכבי תל אביב בכלל ולמאמן שלה בפרט בלתי ניתנת לפיצוח עדיין. הקבוצה הזאת משחקת כדורגל כואב לעין, אחרי עונה אירופית לא פשוטה, איבדה המון נקודות במגרש שלה, כל משחק שלה שונה בתכלית מקודמו, לאזטיץ' לא תמיד נראה שולט במצב העניינים - ובכל זאת הקבוצה שלו נמצאת עמוק במאבק האליפות.
מכבי תל אביב תיכנס לפלייאוף כשההיסטוריה נגדה. רק פעם אחת במילניום הנוכחי זכתה באליפות קבוצה שסיימה במקום השני את העונה הסדירה, וגם זה קרה לאחר קיזוז. האם בפלייאוף העליון תשכיל לשמור על הנקודות בבלומפילד? האם הקהל יפסיק לשרוק בוז למאמן? ומה יהיה תפקידו של ערן זהבי במשחקים המכריעים? גם לאחר הניצחון על הפועל חיפה נותרו לא מעט שאלות פתוחות. אולי אחרי המשחק הקרוב, שוב מול החבר'ה של רוני לוי, נקבל מעט תשובות.