אוהדי מכבי חיפה חושבים שהקבוצה הגיעה לתחתית ומכאן אין לאן לרדת. אחרי עוד שני הפסדים מבישים להפועל באר שבע תוך פחות משבוע (אני יודע שהשני היה תיקו, אבל הוא היה יותר גרוע מהפסד), הגיע שפל חדש. ושוב האוהדים שואלים את עצמם: לאן עוד זה כבר יכול לרדת?
העונה המסויטת של חיפה נגמרה כבר מזמן. לפני כחודשיים, אחרי אותו משחק בית מול בית"ר ירושלים כתבתי שהעונה של חיפה הסתיימה ושצריכים להתחיל להכין את העונה הבאה. אבל אוהדי חיפה, כמו כל אוהד טיפוסי, רצו להמשיך להאמין ולקוות. לנסות לעשות כל מיני חישובים הזויים ולא הגיוניים על מנת לא לאבד את התקווה. אבל התקווה של הקבוצה הזו כבתה כבר מזמן וכך גם הקבוצה. אתמול (ראשון) כבר היה אפשר לראות על הדשא וביציע קבוצה ומועדון בשלבי גסיסה מתקדמים, ואם לא ייעשה צעד דחוף, מכבי חיפה תתקשה מאוד להתאושש מזה במשך כמה עונות.
חבר שלי אברמיק אמר לי אחרי המשחק: "אם על הקווים היה עומד מאמן אחר, שלא קוראים לו ברק בכר, הוא כבר היה מפוטר לפני חודשיים". בכר הוא האשם המרכזי במצבה העגום של הקבוצה, והוא צריך לשים את המפתחות ולעבור התרעננות בבית. זה יעשה טוב גם לו וגם לקבוצה.
מאמן מכבי חיפה איבד את הדרך,ובדרך שהוא הולך הוא איבד גם את הקבוצה. זה התחיל בהתרופפות משמעת בוטה, כשאין ספור שחקנים מתנהגים כאחרוני האוהדים, וכפרס במשחק לאחר מכן מקבלים את חולצת ההרכב. לעומת זאת שחקן רכש שהבקיע גול במשחק הקודם תוך דקות ספורות על המגרש, לא נכנס אתמול - אפילו כחילוף חמישי, גם כשהקבוצה חייבת ניצחון כמו אוויר לנשימה.
סק רב עם רוני לוי והאירוע עובר לסדר היום. חזיזה מתעמת עם סק בחדר ההלבשה, וכלום. אזולאי מבין שהוא לא נכנס כמחליף באחד המשחקים, בועט בקלקר ומיד מקבל שני משחקים בהרכב. ואתמול "בונוס": לאחר שאותו אזולאי מוחלף הוא מרשה לעצמו להתנהג כמו ביריון ולסמן תנועת השתקה לקהל. מלמד עוזב את הספסל במהלך המשחק, ובתמורה משחק 90 דקות במשחק שלאחר מכן.
בכר איבד את זה, אבל יותר מדאיג - הוא איבד את האומץ. בקדנציה הקודמת שלו בקבוצה, במשחקים המכריעים של אותה עונה חלומית שהסתיימה בקמפיין אלופות ואליפות שלישית ברצף, בכר שיחק עם שחקן דפנסיבי אחד בקישור כשלפניו ארבעה שחקנים סופר התקפיים כמו שרי, סבע, אצילי וחזיזה. אתמול מול האחרונה בטבלה (ובצדק) בכר נתן את המפתחות לאזולאי שבכושרו הנוכחי לא מתאים לליגת העל בכלל, וצריך להגיד בקול ברור, לא תרם (מאז שהגיע לקבוצה) כמעט כלום, לא בחלק ההתקפי ולא בהגנתי. וכשכל אוהד כדורגל ממוצע רואה את הדברים האלו כבר מהדקה הראשונה אתה תוהה איך גם במחצית, כאשר הקבוצה בפיגור ביתי מול אשדוד החסרה, המאמן בוחר לא לעשות אף שינוי בהרכב. ועד שהוא כבר עושה חילוף סביב הדקה ה-60, החילופים חסרי מעוף ומאוחרים.
אמרנו בכר איבד את זה… אז תנסו להפנים: בכר איבד גם את השחקנים הצעירים של המועדון. רק בשנה שעברה ראינו שצעירים מסוגלים להכניס לקופה מיליוני יורו, ובעונה הנוכחית הצעירים לא מקבלים ולו הזדמנות אחת להוכיח את עצמם, להראות שהם ראויים להמשיך בקבוצה בעונה הבאה, ולהיות השלד של הקבוצה לשנים הקרובות.
לחבר שלי אברמיק מאד צרם לראות ששחקנים שכפי הנראה בכלל לא בתוכניות המקצועיות של הקבוצה לעונה הבאה כמו קינדה, סברינה ואנסימבה, מקבלים הזדמנויות לפני חרמש, חלאילי, חג'ג' ואחרים.
אז אם אוהדי חיפה עדיין שואלים את עצמם לאן עוד יכולה הקבוצה להתרסק, זה התסריט: במידה והקבוצה לא תעבור זעזוע רציני, הפלייאוף העליון עלול להיות "מרחץ דמים" ספורטיבי עבור הקבוצה של בכר עם 6-7 הפסדים. איבוד המקום הרביעי ואירופה (אולי אפילו ליריבה העירונית). שבר גדול בין הקהל לקבוצה, שיהיה קשה מאוד לאחות אותו.
אז כבר אמרנו לכם: יענקל'ה שחר של לפני שש-שבע שנים היה מנפנף יפה ומהר את בכר. יענקל'ה של העת הזו רגוע יותר, מבקש ליהנות, אבל לא מגיע לו לסבול אחרי שהשכיב בקבוצה 150 מיליון שקל בעונה הנוכחית, כך על-פי ההערכות.
ולכן יענקל'ה חייב לחזור שש שבע שנים בזמן ולעשות מעשה. לזעזע את המערכת על-מנת להציל את העונות הבאות. ולקוות שהפלייאוף יחלוף כמה שיותר מהר.