מה שקרה אתמול בסמי עופר לא זכור לי הרבה מאוד שנים. קבוצה מהמקום האחרון, בלי שני השחקנים הכי טובים שלה, באה ומנצחת את מכבי חיפה במבצר שלה, עם 20 אלף אוהדים (שבימים כתיקונם אמורים להיות 30 אלף). ולא תגידו שאשדוד גנבה את הניצחון - היא שיחקה כשווה בין שוות והייתה ראויה לשלוש הנקודות.
משהו רע עובר על מכבי חיפה מכל הבחינות: מאמן מתוסכל, כבוי, אובד עצות, שאיבד את זה לגמרי, מנהל מקצועי שנעלם, בעלים חמוץ ביציע ואוהדים מיואשים מקבוצה חלשה מאוד מקצועית. השחקנים נראים כלא מאומנים ויותר מזה - גם לא ממושמעים. יש יותר מדי עבירות משמעת במכבי חיפה, ונראה שהמערכת בקריסה טוטאלית.
הפור נפל. ברק בכר צריך לסיים את תפקידו וצריך דם חדש. הבעיה היא שיעקב שחר צריך לתת תשובות לכמה עניינים בוערים.
- 1. מה עושים עם כל הזרים שלא תרמו כלום ויש להם חוזים לטווח ארוך? האם ממשיכים איתם, או לחילופין איך משחררים אותם?
- 2. גם הרכש הישראלי כשל בגדול - מה עושים איתו וכיצד משפרים?
- 3. מה עושים עם בכר ואלברמן? האם שניהם נשארים, רק אחד מהם, ואולי בכלל שניהם הולכים הביתה?
- 4. איך מחזירים את אמון הקהל.
זו משימה קשה מאוד לשחר, שכבר לא נמרץ כפי שהיה לפני עשר ועשרים שנה. מכבי חיפה משלמת בריבית דריבית על מה שקרה בתחילת העונה.
המשפט "האדם לפני השחקן" היה תלוי במגרש האימונים בקצף מאז שאני זוכר את עצמי. אחרי שמכבי חיפה כבר שחררה את דיא סבע בעקבות הפוסט של אשתו, היא החזירה אותו ובכך חטאה ועל כך היא משלמת, כי בעקרונות צריך לעמוד ולא להישבר.
קבוצה נוספת שאני רוצה להתמקד בה היא הפועל תל אביב. אמנם זה נראה כמו גן עדן מאז שאליניב ברדה הגיע, ומגיע לו כל הכבוד על הדהירה של הקבוצה לליגת העל, אבל הבעלים ספרא, שאני לא יודע מהי רמת הידע שלו בכדורגל, חייב להבין: זה שקר אחד גדול. התקציב של הפועל תל אביב הוא פי 3-4 מכל קבוצה אחרת בלאומית מלבד בני יהודה. השחקנים שכרגע משחקים בה 90 אחוז לא מתאימים לליגת העל.
הפועל תל אביב צריכה לעשות חריש עמוק, להתחיל לחפש שחקנים שמתאימים לליגת העל (ואני בטוח שהם כבר עושים את זה). אסור להיות שאננים או להתפעל מההישג, ליגת העל היא אופרה אחרת ובמועדון כל כך גדול עם קהל מהמובילים בישראל, השאיפה היא לא להיאבק שוב נגד הירידה, אלא תמיד להיות בטופ 4.