פרויקט ה-DNA של הנבחרות: הדרך החדשה לעיצוב הכדורגל הישראלי

בחדר של כמעט כל מנהל ספורטיבי של התאחדות כדורגל באירופה יש לוחות עם תמונות של השחקנים הטובים ביותר במדינה - מגיל 15 עד גיל 21. כל שכבת גיל מסודרת באותו מערך של הנבחרת הבוגרת ובכל עמדה יש ארבעה צילומים של שחקנים, שכולם משחקים באותה עמדה.

זה נכון לחדר של מנהל הנבחרות הספרדי, זה נכון גם לחדר של המנהל הספורטיבי של התאחדות הכדורגל האנגלית וזה כיום נכון גם לנבחרות ישראל. השחקנים בכל העמדות במערך הם שחקנים שמתאימים ל-"DNA" שכל אומת כדורגל רוצה לעצמה.

ה-DNA הוא מולקולה מיוחדת הנמצאת בכל תא בגופנו. מעין "מתכון" או "ספר הוראות" המכיל את כל המידע הגנטי שלנו. ה-DNA מאחסן את המידע הגנטי שלנו, מכיל הוראות ליצירת חלבונים שהם אבני הבניין של הגוף שלנו, ומעביר תכונות תורשתיות לצאצאים. DNA בכדורגל גם כן חשוב מאוד. למה?

"חשוב שיהיה לנו DNA בנבחרות כדי שנדע מי אנחנו", עונה בוני גינצבורג, המנהל הטכני של הנבחרות הצעירות של ישראל. "זה חשוב לדעת מי אנחנו כי אז אנחנו נדע מה היתרונות שלנו, איפה אנחנו חזקים, על מה צריך להקפיד יותר, איך לבחור שחקנים שמתאימים לנו יותר מאחרים. כשיש לך זהות אתה יודע איזה סוג של שחקן אתה מחפש וגם אתה יודע טוב יותר מה אתה דורש מהשחקנים שלך. ה-DNA עוזר לאפיין את השחקנים ואת אנשי הצוות. ה-DNA הוא כלי ניהולי שעוזר להכין פרוטוקולים ודרכי עבודה אבל חשוב עוד יותר, הוא עוזר לנו להבין מי אנחנו וזה גם עוזר לנו לשלב את המאמנים החדשים שאנחנו מביאים לתוך הנבחרות".

פרויקט ה-DNA של נבחרות ישראל הוא ככל הנראה הפרויקט המקצועי החשוב ביותר שההתאחדות לכדורגל לקחה על עצמה. מדובר על שינוי משמעותי באבני הבניין של נבחרת ישראל והכדורגלן הישראלי. וזה גם פרויקט שהזריק חיים ועבודה לבית הנבחרות שבשפיים. עד לפני כמה שנים, בית הנבחרות היה די ריק רוב ימות השנה, אבל מאז שהתחילו בישראל לקחת ברצינות את הנבחרות הצעירות, המקום הומה אדם.

"אני באמצע השנה הרביעית שלי כאן", מספר גינצבורג במשרדו בבית הנבחרות בשפיים. "כשאנחנו הגענו לכאן הייתי אומר שהיתה כאן 20% מהפעילות שיש היום. אנחנו מדברים על כך שהיום יש כאן מרכז פיתוח כדורגלנים שלוש פעמים בשבוע, שמונה נבחרות נערים וגברים נמצאות כאן - גם נבחרות הנערות והנשים. מעבר לזה גם קריית שמונה נמצאת פה. ואנחנו עם אקדמיות ומרכזי פיתוח שנפתחו ועומדים להיפתח בדרום, בצפון ובמרכז".

אבל חשוב יותר מהכל, ה-DNA שעובדים עליו בבית הנבחרות, מכיל הוראות לבניית נבחרות ישראליות עם זהות ישראלית ומסייע מאוד לבחור שחקנים.

מה המשמעות של זה בעצם? במצגת מפורטת, גינצבורג מציג את המשמעויות של ה-DNA הישראלי, שבנוי מכמה ביטויים ומילים שמסודרים בפינות של מגן דוד: "ביחד ננצח", "עבודה קשה", "למידה", "אומץ", "אינטליגנציה ויצירתיות" ו"תשוקה".

זה לא נגמר בזה. תחת המילה "אומץ", למשל, מופיעות המילים "יוזמה, אמונה, חוצפה ישראלית". תחת המילים "אינטלגנציה ויצירתיות" מופיעות המילים "הבנת המשחק, גמישות מחשבתית, אלתור תכליתי".
בצלעות של המגן דוד מופיעות מילים נוספות: למשל, "גריט" בצלע שבין "עבודה קשה" (התמדה, נחישות, חריצות, חוסן מנטלי)" ל"תשוקה" (להט, הנאה, התלהבות). גריט הוא מונח שפירושו נחישות, כוח סבל ועצבי ברזל, אותו פיתחה אנג'לה דאקוורת, מחברת הספר "גְּרִיט: העוצמה שבלַהַט ובהתמדה".

על הצלע בין "ביחד ננצח" ל"אומץ" מופיע המושג "ביטחון פסיכולוגי" (תפיסה בסיסית בדינמיקה של מקום העבודה, המתייחסת למידה שבה אנשים מרגישים בטוחים לבטא את עצמם, לקחת סיכונים מסוימים ולתרום, ללא חשש מהשלכות שליליות, כמו לעג, נקמה או ניכור).

וכל המילים הללו והביטויים הללו נמצאים רק בעמוד הראשון של מצגת מפורטת של כמה וכמה עמודים. בעמודים הבאים של המצגת, בעצם מפרטים איך משתמשים במילים שמתארות את ה-DNA כדי למצוא ולאמן את השחקנים בנבחרות ישראל.

למשל, "ביחד ננצח" - המשמעות של זה עבור הסקאוט או המאמן שמקבל לידיו נער ישראלי היא שהוא צריך לראות אם השחקן הצעיר הוא בעל יכולת עבודה בצוות. כלומר, אם ניתן לסמוך עליו, אם הוא איכפתי ואם הוא נעים. מחפשים אצלו יכולת תקשורת בינאישית - לראות אם הוא יודע להקשיב, אמפתי ומדבר באותנטיות. מחפשים לראות אם הוא מחויב לקבוצה - אם הוא רוצה להיות שייך לקבוצה, מקפיד על משמעת טקטית, לוקח אחריות מעבר לתפקיד שלו כדי לנצח (למשל: יודע לסגור 'בור' ששחקן אחר ייצר בלי דרמה). אם הוא מראה גם "אחריות ומחויבות להיטיב עם הסביבה", אז יש לו את האלמנט הזה של "ביחד ננצח" ב-DNA שלו ולכן הוא מתאים ל-DNA של הנבחרות.

ויש גם שקופית על המשמעות של "פחות מדי" "ביחד ננצח". כלומר, אם שחקן "מכונס בתוך עצמו, לא מפתח קשרים בינאישיים עם אחרים, לא נעים, מתקשה במתן ויצירת אמון, מקיים תקשורת פוגענית עם חברי הקבוצה - שיפוטי, מאשים, נוטה לזלזל, ציני, נותן תחושה של התנשאות, מדבר 'מאחורי הגב' - הוא לא מותאם ל-DNA שרוצים בנבחרות ישראל - ויודעים בדיוק על מה לעבוד איתו.

"ואם אנחנו מגלים שהוא לא נעים, אז אנחנו עובדים איתו על זה, כי אנחנו רוצים שהוא יתאים לאיזשהו סטנדרט שאנחנו מצפים משחקני הנבחרות שלנו", אומר גינצבורג. "ואם הוא לא שם, אז הוא פשוט לא יהיה בנבחרות - לא משנה עד כמה הוא מוכשר".

ויש אפילו הגדרה ל"יותר מדי ביחד ננצח" (כשהשחקן מבטל את עצמו לטובת הקבוצה - סגנון מרצה) וגם הוראות כלליות לגבי מה עושים המאמנים כדי לפתח את "הביחד ננצח": "צריך לעודד תחרות בין שחקנים, כל עוד התחרות בריאה כך כולם משתפרים; התחרות בין שחקנים היא גם לפי יכולתם הצוותית; מי שיתנהל לפי 'ביחד ננצח' משפר סיכויים להצליח/לשחק יותר; עיסוק באחר (לדוגמה לעודד שחקנים) מפחיתה עיסוק יתר בעצמי ותורמת בכך גם לעצמי; לכל אחד יש שני תפקידים - תפקיד פורמאלי (תפקיד על המגרש), ותפקיד של יצירת אווירה טובה. אם אין אווירה טובה, אל תאשים, אלא שאל את עצמך איך תוכל לשנותה".

בנוסף, במצגת מציגים איך להביא לשינוי התנהגותי עם הוראות כלליות: "לשפר מיומנויות תקשורת בינאישית (תרגול עם פסיכולוג ספורט); להגדיר יעדים 'חברתיים' אישיים - להתקרב לשחקנים אחרים, תרומה לאווירה, העצמת האחר; להודות שלא יודעים, להרגיש בטוחים מספיק כדי לשאול, ומכאן ללמוד".

את כל הדברים סייע להגדיר ד"ר ניב נחליאלי, יועץ ארגוני בארגונים עסקיים מובילים ובארגוני ספורט. זה נשמע כמו הרבה עבודה ואכן, יש הרבה מאוד עבודה על כך בבית הנבחרות. "יש כאן כל הזמן פעילות", אומר גינצבורג. "אנחנו מתכננים את הדברים מלמעלה ומורידים את זה למטה. המאמנים שמאמנים כאן, עושים זאת לפי העקרונות שבנינו וכשאנחנו בחרנו ארבעה מאמנים חדשים לנבחרות הצעירות, עשינו את זה לפי ההתאמה שלהם ל-DNA הזה והיכולת שלהם לאמן לפי העקרונות הללו".

בבית הנבחרות יושבים אנליסטים ומאמנים ובודקים כל משחק לפי איך הנבחרות עמדו על העקרונות. "ואנחנו גם מתכוננים למשחק לפי אותם עקרונות", אומר גינצבורג. "סתם לדוגמה, לאריק (בנאדו, מאמן נבחרת נערים א') יהיו משחקים נגד אנגליה, צפון אירלנד וסלובניה, אז אנחנו עושים סימולציה עם הקבוצה של גיא צרפתי (מאמן נבחרת הנוער ב') שמתפקדת במשחק אימון כמו נבחרת אנגליה. כמובן שיש רחפן שמצלם הכל וכולם יושבים ביחד על זה ובוחנים. הכל מתודי, מסודר, עם תוכניות עבודה. כל יום ראשון יש ישיבת מאמנים - כל המאמנים מהנבחרות, ממרכזי הפיתוח, מהאקדמיה, עושים הכנה ביחד בשפה אחידה. וגם לרן בן שמעון יש רוטינה קבועה עכשיו: פעם בשלושה שבועות הוא מגיע לפגישה ונותן דגשים ומדבר על עקרונות שלו ואנחנו מחברים לבוגרים, כי בסוף - המשימה שלנו היא לייצר שחקנים ולפתח שחקנים לנבחרת הבוגרים. שוב, זו העבודה היומיומית כאן. יש תוכנית עבודה שנתית, יש מעקב אחר השחקנים והעבודה של המאמנים, יש סקאוטים, וכשיש זימון של שחקן חדש כולם מדברים על זה. יש גם תהליך מסודר עד לרמת האימונים והתרגילים דרך EasyCoach (אפליקציה ישראלית לניהול אימונים). כל אימון ומשחק אימון מצולמים ברחפן או Pixellot (מצלמות בטכנולוגיה ישראלית)".

אם כל היסודיות והתכנון הזה נשמעים לכם זרים לכדורגל הישראלי, אז אתם לא טועים. במערך ה-DNA של הכדורגל הישראלי יש מולקולות אוסטריות והולנדיות. כי הרי ברוב ההשתלמויות במועדונים או התאחדויות בחו"ל, לא באמת מלמדים כדורגל - מלמדים ניהול, סדר וארגון. איך מנהלים אופרציה ואיך בונים מבנה - שכוללים קורס מאמנים - שלתוכו יוצקים תכנים מקצועיים.

"ווילי רוטנשטיינר, שהגיע לכאן כמנהל ספורטיבי של ההתאחדות, הכין תוכנית עבודה שנקראת 'הדרך הישראלית', והוא בנה את התשתית לאיך הדברים אמורים להיראות ואיך הם אמורים להתבצע", מספר גינצבורג. "זה ברמת איך אמור להיראות אגף ההדרכה, איך אמורה להיראות המחלקה הטכנית וכו'. זה היה היום-יום שלו עד שקיבל את תפקיד מאמן הנבחרת. כשהוא מונה להיות מאמן, התהליך הזה נעצר".

כשרוטנשטיינר עזב את תפקיד המנהל הספורטיבי, אורן חסון - יו"ר ההתאחדות לשעבר - פנה לשוער הנבחרת לשעבר, בוני גינצבורג. "בזמנו ישבתי בטלוויזיה והחיים שלי היו יפים", מספר גינצבורג. "אבל כן רציתי להשפיע והבנתי שאין לי מספיק ידע. אמרתי את זה לאורן והוא אמר שהוא יוציא מכרז בינלאומי. אמרתי לו שאני אגיע להיות הסגן של מי שלא יגיע, רק אם הוא ירצה אותי. זו היתה החלטה מאוד הגיונית מבחינתי".

יילה חוס הגיע אחרי מגוון תפקידים בכדורגל ההולנדי והביא עימו הרבה מאוד ידע. "יילה הרחיב את נושא הפרוטוקולים", אומר בוני. "כלומר איך אתה מייצר תהליך של בנייה. איך אנחנו מייצרים DNA. בוא נזקק את זה. לילדה שלו היתה בעיה רפואית והוא נעדר הרבה, כך שיצא שאני הייתי בפועל אחראי להרבה דברים. הוא היה מנטור מצוין ואיפשר לי להבין מה התפקיד שלי. לזרים יש הרבה מאוד ידע וצריך לשאוב מהם אותו. כי הם בעיקרון לא יגיעו כאן לרילוקיישן וצריך לשמר את הידע הזה ושלא יתפוגג ולכן כשנכסתי לתפקיד בניתי על היסודות שהם הרכיבו".

במשרדו של גינצבורג בבית הנבחרות יש פוסטר של הנבחרת הצעירה שהעפילה למשחקים האולימפיים והמונדיאליטו אחרי הצלחות כבירות וחסרות תקדים בטורניר אליפות אירופה של הנבחרות הצעירות.

"המטרה שלנו היא שהשחקנים האלה יהיו שחקני נבחרת בוגרת ובחמש הליגות הבכירות", אומר גינצבורג. "ואני יכול לספור כמה כסף הם הכניסו למועדונים שלהם. אוסקר גלוך, ענאן ח'לאילי, דניאל פרץ, סתיו למקין ואחרים. אין סרט בעולם שהמועדונים היו מוכרים את השחקנים האלה במספרים הללו אם הם לא היו באליפות אירופה ובאליפות העולם במדי נבחרת ישראל".

פעם, למועדונים היו השגות לגבי איך שהנבחרות הצעירות עובדות עם שחקני הנוער שלהם. היום ההבנה של המועדונים וההתאחדות היא שצריך לעבוד ביחד בשביל להוציא את המיטב ממספר הכישרונות המוגבל שיש כאן בישראל. "שיתוף פעולה עם המועדונים זה קריטי, זה אחד הדברים הכי חשובים לנו כאן", אומר גינבורג. "המועדונים הם השותפים הכי חשובים שלנו. אנחנו איתם בקשר תמידי. חשופים לחלוטין עם מה שאנחנו עושים עם השחקנים שלהם. מראים להם את כל הבדיקות, מבדקים, אימונים - הכל כאן מתועד".

הפרויקטים שעובדים עליהם בבית הנבחרות רבים. לפי פרויקט 44, צריכים להיות ארבעה שחקנים שיתמודדו על כל עמדה - בכל שכבת גיל. אדם דיוויד, מנהל תחום האנליסטים בהתאחדות, מנהל את פרויקט המדדים האובייקטיביים למדידת איכות השחקנים וההתאמה שלהם לנבחרות.

בנוסף, יש מרכזי פיתוח ואקדמיות, ומשה סיני מנהל צוות של סקאוטים ברחבי הארץ. "המועדונים עובדים איתנו יותר טוב מאי פעם כי הם מבינים מה אנחנו יכולים לתת לשחקנים שלהם", אומר בוני. "זה קריטי, שיתוף הפעולה הזה עבורנו ועבורם והכי חשוב עבור השחקנים. כי אנחנו מקנים להם ניסיון בינלאומי. הם משחקים נגד ספרד או אנגליה ומבינים מה הם צריכים כדי לעמוד באינטנסיביות ובדרישות של הכדורגל בחו"ל".

בבית הנבחרות פועלים לפי חזון "2030". "אנחנו רוצים להגיע להתמקצעות ברמה הכי גבוהה ובסטנדרטים בינלאומיים", אומר גינצבורג. "אנחנו חושבים שאנחנו צריכים להעפיל לטורנירים גדולים בצורה עקבית ויודעים שךמונדיאל 2026 יהיה קשה להגיע אבל כן מכוונים ליורו 2028. אנחנו רוצים להתקדם לעבר מקום 30-40 בעולם, אנחנו 75 כיום. אנחנו רוצים שיהיו בין חמישה לעשרה שחקנים ישראלים בחמש הליגות הבכירות מדי שנה. ואנחנו פועלים ביחד עם המועדונים והמאמנים גם כדי לשדרג את רמת האימון כאן בישראל במחלקות הנוער והנערים".

מבחינת גינצבורג ההצלחה שלו ושל בית הנבחרות תימדד גם לפי כמה שחקנים ישראלים יגיעו לשחק ברמה הגבוהה ביותר של הכדורגל - שנמצאת כיום בחמש הליגות הגדולות באירופה.

"כשהגעתי לריינג'רס לשחק, הקבוצה היתה במקום אחר ממה שהיא עכשיו. עם הרבה כסף היא הצליחה להביא הרבה שחקנים מאנגליה ושיחקתי עם שחקנים ברמה הכי גבוהה", הוא אומר. "ואז כשהגעתי לשחק בנבחרת נגד קולומביה (פלייאוף מוקדמות מונדיאל 1990), כבר היה לי את הניסיון במשחקים כאלו - שיחקתי נגד באיירן מינכן בחוץ, הייתי בדרבי של גלאזגו, התמודדתי עם אינטנסיביות שלא הכרתי - ולכן הצטיינתי מול קולומביה במשחקים מאוד קשים. אני מאמין שהשחקנים שלנו יכולים לצבור את הניסיון הזה ואנחנו רוצים להגדיל את המאגר של השחקנים הישראלים עם הניסיון הזה".

גינצבורג מודד את עצמו ביחס לנבחרות אחרות ולא מתבייש לומר זאת. "השחקנים שלנו ואנחנו צריכים לחיות את הסטנדרטים הגבוהים ביותר שיש באופ"א", הוא אומר. "אבל אני חייב להגיד, כשאנחנו מגיעים לחו"ל, לכנסים והשתלמויות, בכל מקום שואלים אותי 'מה התהליך שלכם? מה אתם עושים?'. כלומר, הם כבר רואים את ההצלחות בגילאים המוקדמים, הם רואים איך השחקנים שלנו משחקים, איך הם נראים, איך הם מצליחים לייצר הצלחות על בסיס קבוע בגילאים הצעירים. זה אולי מבהיל אבל אני אומר לכולם 'חבר'ה אין בעיה לשמור על צניעות אבל אל תחששו לנצח. אנחנו רוצים לנצח. אנחנו לא מפחדים להעיז ולהצליח. המטרות שם בשביל שנעבוד נכון לקראתן ונשיג אותן'".