מאז עונת 1990/91 אף שחקן לא עשה את מה שממייקל ג'ורדן - הכדורסלן הטוב בהיסטוריה בעונת שיא שלו - עשה. באותה עונה, שבסופה מייקל ג'ורדן הוביל את שיקגו לאליפות הראשונה שלה, הסופרסטאר קלע 31.5 נק' למשחק (שיחק 82 משחקים), קלט 6 ריבאונדים, מסר 5.5 אסיסטים, חטף 2.7 פעמים במשחק וגם רשם בלוק למשחק.
אחוזי הקליעה שלו מהשדה - הוא קלע כמעט את כל הנקודות שלו בתוך הקשת - עמדו על 53.9% (עונת הקליעה הטובה ביותר שלו מבחינת אחוזים למרות שמהשלוש קלע רק ב-31.2%) והאחוזים שלו מהקו עמדו על 85%. כאמור, זו היתה עונת השיא של גדול הכדורסלנים בכל הזמנים.
השחקן היחיד בהיסטוריה שמתקרב לסטטיסטיקות הללו הוא לא קובי בריאנט ולא לברון ג'יימס. וגם לא לוקה דונצ'יץ' או ניקולה יוקיץ'. היחיד שמתקרב לנתונים של מכונת התקפה-וההגנה האולטימטיבית הוא שיי גילג'ס-אלכסנדר. והוא עושה זאת העונה.
ל-SGA מאוקלוהמה סיטי יש את הקייס המושלם לזכייה בתואר ה-MVP העונה: הסטטיסטיקות שלו אחרי יותר מ-60 משחקים הן ג'ורדניות. כ-32 נק' למשחק ב-52% מהשדה, כשרוב הקליעות מהשתיים ואחוזי הקליעה מהשלוש כ-35%). כ-5 ריב', כ-6 אס', כ-2 חט' ובלוק אחד.
הוא הראשון מאז מייקל ג'ורדן בדרך לעונה של 30+ נק' למשחק (ב-50% מהשדה), 5+ ריב', 5+ אס', 2+ חט' ו-1 בלוק. וכמו מייקל ג'ורדן, גם SGA מוביל את הקבוצה הכי טובה באזור שלה. הסיפור של שיי גילג'ס-אלכסנדר בליגה לא מתחיל כמו של מייקל ג'ורדן - שבנו עליו להיות כוכב של הקבוצה מהרגע שנבחר במקום השלישי בדראפט. SGA נבחר בכלל על ידי לוס אנג'לס קליפרס בסוף הלוטרי ועבר רק כעוד סתם חתיכה בטרייד ענק עבור סופר סטאר גדול.
רק אחרי שהגיע לאוקלהומה סיטי זיהה הג'נרל מנג'ר סם פרסטי ששיי יכול להיות השחקן הכי טוב בליגה והתחיל לבנות סביבו קבוצה. ואולם, גם פרסטי לא חשב שגילג'ס יכול לעשות מה שג'ורדן עשה. גילג'ס אלכסנדר גדל לזוג הורים ספורטאים בטורונטו. אמא שלו אתלטית עבר שהתחרתה עבור אנטיגואה וברבודה באולימפיאדת ברצלונה ואביו היה שחקן תיכונים, שאימן את הילד מגיל צעיר. כמו ג'ורדן, שיי לא "צמח" עד גיל מאוחר יחסית, וכמו ג'ורדן לא התקבל לקבוצת הכדורסל של התיכון שלו בפעם הראשונה שניסה את מזלו.
אחרי שהתקבל היה צריך להתגבר על שחקנים גדולים, חזקים וארוכים ממנו בהרבה. שם - ובגלל מגבלת הגובה - גם פיתח את הסגנון הייחודי שלו, שבנוי על הטעיות, עצירות ויציאות מהירות מהמקום. בתיכון הוא היה מבקש את המפתח של אולם הכדורסל כדי להגיע אליו ב-6 בבוקר ולהתאמן.
הוורקהוליות שלו הובילה להשתפרות מטאורית כאשר חווה קפיצת גדילה משמעותית. הוא התחיל את התיכון בגובה 1.78 וסיים אותו כשהוא מתנשא לגובה 1.98 מטר (גובהו כיום, בדיוק כמו גובהו של ג'ורדן). האימונים עם אביו על קואורדינציה ושליטה בכדור אפשרו לו לעבור את קפיצת הגובה הזו מבלי לאבד את היכולות הטכניות שלו.
שיי הצעיר גם ניצל את התיכון כדי ללמוד יותר על איך הוא יכול להפוך את עצמו לטוב יותר בסיוע המדע. בזמן התיכון למד בשיעורי פיזיקה מהמורה שלו דוויין וושינגטון על האצה, האטה, תזמון ואיך הוא יכול לייצר ספייס לעצמו בלי להסתמך על מהירות אלא על ידי עצירה מהירה. "הסברתי לו שהוא אף פעם לא יהיה מהיר כמו אלן אייברסון" אמר המורה בכתבה מרתקת ב"את'לטיק". "אבל מה שאתה יכול לעשות זה לשלוט בהילוכים שלך".
בשיעורי ביולוגיה, אגב, הוא למד טכניקות נשימה ובשיעורי גאומטריה למד על זוויות מסירה וגם היום הוא יושב על התחת ולומד איך השחקנים שמגנים עליו משחקים - איפה יש נקודות חולשה בטכניקה שלהם שאפשר לנצל. אז גילג'ס הנער פיתח את הסגנון שלו כמו מדען צעיר חרוץ.
גם כשחקן מקצועי הוא לא הפסיק לעבוד על המשחק שלו. הקיץ, למשל, הוא כינס את פמליית האימונים שלו - עוזר מאמן של נבחרת קנדה ושישה חברים מהתיכון - ובמשך הקיץ עבד איתם באולם על משחק הפוסט אפ שלו. לחבורה הזאת שלו קוראים Sunrise Training וכל מטרתם לשפר את שיי באימונים מגוונים ומעניינים. בקיץ הם נתקלו בבעיה כי אף אחד מהחבורה לא גבוה יותר מ-SGA - מה שהפך את אימון הפוסט-אפ לפחות יעיל. ולכן, החבורה גייסה את סטפן בורובאץ' - 2.03 מטר - כדי ששיי יתאמן כמו שצריך, מול יריב גדול ממנו, על פוסט אפים. בורובאץ' התגלה כשומר מעולה ומאז הצטרף לחבורה, שמטרתו לתת את ההגנה הכי קשה שהוא יכול באימונים.
גם אימוני הכושר של גילג'ס דינמיים ומנסים לדמות את התנועות שהוא עושה במהלך משחק. הוא פיתח עם פיזיותרפיסטים אימונים מיוחדים לקרסוליים שלו שנועדו למנוע פציעות ועושה, לעיתים, אימונים יחף בשביל לשפר את היכולות העצביות-שריריות שלו. כמו כן, מדי יום הוא מתאמן על שרירי הליבה שלו.
"הוא מקדים את זמנו" אמר עליו לאת'לטיק מאמנו ב-OKC, מארק דייגנולט. "הוא חושב כמו מדען. ומבחינת כדורסל, הוא עושה מה שהמחקר המדעי אומר לנו לעשות באימונים: להוסיף אלמנטים של אקראיות. אתה רוצה באימונים שלך גיוון. והוא עושה את זה טבעית".
כן, גם ג'ורדן היה מתאמן ככה עם המאמן האישי החדשן טים גרובר ו"הקדים את זמנו". ברור שכרגע שיי גילג'ס-אלכסנדר הוא לא מייקל ג'ורדן הבא. בשביל זה הוא יצטרך לצבור עוד ניסיון בפלייאוף כשחקן שכולם רוצים לעצור. מסתמן שזו תהיה השנה הראשונה שלו כשחקן הזה.