שלשום כאשר השלים ברק בכר את מכסת החילופים של מכבי חיפה, וגיא מלמד נותר בחוץ, האיש שחשבתי עליו היה יעקב שחר. בעל הבית השקיע בחלון העברות ממיטב כספו כדי לקבל את מלמד, אך מלך שערי הליגה העונה, כנראה לא ניספר על ידי בכר.
לחיפה היה המשחק בבאר שבע בבחינת הזדמנות מעולה לצמצם את הפער ביניהן מ־10 ל־7 נקודות. היא כבר הובילה בתוצאה 0:3, ואולם כוחה לא עמד לה כדי לשמור על היתרון המשמעותי, והמשחק הסתיים בתיקו 3:3. מעבר לעובדה שבמהלך המחצית השנייה הוציא בכר כמה משחקניו החשובים, דוגמת ליאור רפאלוב, דין דוד ודיא סבע, תמוה מדוע לא נמצא מקום לשיתופו של הכובש מספר 1 בליגה.
מלמד שנפגע, ובצדק רב, עד עמקי נשמתו, נטש את הספסל, ועל כך אי אפשר לבוא אליו בטענות. כאשר מכבי חיפה זכתה בו, היא לא קנתה חתול בשק אלא מבקיען מוכח, שחלקו גדול בנקודות שבהן זכתה קבוצתו הקודמת, הפועל חיפה. זו גם הסיבה לכך שיריבתה העירונית רצתה בו מיידית כדי לתגבר את שורותיה בחלוץ שכישרונו הידוע הוא כיבוש שערים.
אני מתאר לעצמי שאף אחד לא כפה על ברק בכר לקבל את מלמד. בדרך כלל כשמאמן מתנגד ועומד בתקיפות על דעתו, עסקת העברה אינה מתבצעת. מכאן הגיוני לחשוב שבכר לא התנגד לה, ואולי אף שמח לקבל מבקיען הנמצא בשיא כושרו. אלא שמאז נטש את החולצה האדומה והחליפה בירוקה, נראה שגיא הפך לעוד אחד משחקני הסגל, שפה ושם זוכה רק לפירורים. בהגיעו למכבי חיפה ראוי היה לאפשר לו לפחות ארבעה משחקים רצופים, בני 90 דקות בכל אחד מהם, כדי להתאקלם בקבוצה ולספק את הסחורה.
ההחלטה שקיבל ברק בכר לא לשתף את מלמד במשחק מול הפועל באר שבע היא בעיניי טעות גדולה. מוזר שאינו נותן אמון במי שעדיין מוביל העונה את טבלת מלך השערים. אפילו מי ששיחק כדורגל רק בשכונה יכול היום להזדהות עם כאבו של גיא מלמד.
לדעתי ההפסד כולו הוא של קבוצת מכבי חיפה ובראשה של המאמן ברק בכר. ואולי עכשיו גם ניתן להבין מדוע עומר אצילי העדיף להגיע לבית"ר ירושלים.