כוח המוח: מה הופך כדורגלן לחכם והאם ניתן ללמוד זאת?

במחקר שערכו באוניברסיטת פורטסמות' הושיבו מול מסך 15 כדורגלנים מקצוענים מהפרמיירליג והצ'מפיונשיפ שהתחרו גם ברמות בינלאומיות. הכדורגל צפו ברגעים במשחקים רנדומליים והחוקרים ביקשו מהם לקבל החלטה במקום אחד מהשחקנים על המסך.

המחקר שפורסם בעלון המקצועי Psychology of Sport and Exercise גילה שארבעה גורמים שונים משפיעים על קבלת ההחלטות וההתנהגות של השחקנים. כדורגלנים ברמה הזו מחפשים אקטיבית את "הבלתי צפוי" ורואים ביכולת שלהם להטעות, להסתיר את הכוונות האמיתיות שלהם ולעשות מניפולציות על היריבים - כיכולות המשמעותיות ביותר בקבלת החלטה על המגרש. הם רוצים לעשות פעולות ש"קשה לקרוא". "אני מנסה לכדרר עם שתי הרגליים זה עושה על המוח של המגן טריק. הוא לא יודע לאן אני הולך. זה מאוד מבלבל" אמר אחד הנחקרים.

כדורגלנים גם מודעים מאוד לגבי היכולות הטכניות שלהם ויודעים אם הם יכולים לבצע משימה מסוימת שטקטית נדרש מהם לעשות. "אין לי בעיטה טובה מרחוק אז כשאני בעמדה לבעיטה אני עדיין אעדיף למסור לשחקן כנף או חלוץ שהם יבעטו. זה טוב אם שחקן יודע במה הוא לא טוב וזה יכול לעשות לתהליך קבלת ההחלטות".

השחקנים יודעים לצפות למה יקרה ברמה גבוהה, כששחקנים טובים יותר יודעים טוב יותר מה הולך לקרות - אם דרך למידה לפני משחק או בזכות אינטואיציה. בכל מקרה, ככה הם עושים את הפעולה ההכרחית והנכונה במאית שנייה לפני היריבים שלהם ומשיגים יתרון גדול. "אם אני רואה שמגיעים אליי לדאבל-אפ, אז אני יודע לשחרר את הכדור מהר יותר כי זה אומר שמישהו חופשי הרבה יותר ממני" אמר אחד הנחקרים. "ככל שהם יותר קרובים אליי, ככה יש יותר שטח לחברים לקבוצה".

השחקנים הטובים ביותר יודעים לנהל ולשלוט בקצב המשחק. "במקרים מסוימים, נגיד שיש הרבה הזדמנויות לשני הצדדים, לפעמיים צריך להרגיע את הקבוצה - זה אומר לשמור על הכדור עם כמה נגיעות או להעביר את הכדור לשחקן שירגיע את המשחק ולא ינסה 1 על 1" אמר אחד הכדורגלנים. נראה שכדורגלנים בכירים רבים הם כאלו בזכות העובדה שיש להם "תפקודים ניהוליים" ברמה הגבוהה ביותר.

תפקודים ניהוליים או פונקציות ניהוליות (Executive Functions) הם תהליכי השליטה הקוגניטיביים הגבוהים של האדם האחראים על היכולת ליזום, להתמיד, לעכב, לווסת, להבחין ולשנות ומעורבים ביכולת הקשב וזיכרון העבודה. הם גם ברשתות המוחיות שהתפתחו הכי מאוחר באבולוציה האנושית ומתפתחות הכי מאוחר באינדיבידואלים.

במחקר של אוניברסיטת דאצ'ינג שבסין (דאצ'ינג היא עיר קטנה בסין עם כ-3 מיליון תושבים) בדקו 41 מחקרים שונים לגבי פונקציונליות ניהוליות של ספורטאים ומצאו שבהשוואה לאוכלוסייה הכללית, ספורטאים פשוט בעלי יכולת קבלת החלטות טובה יותר. כאשר ספורטאים במשחקים בהם נדרש "כישרון רב גוני" הם טובים יותר מכל הספורטאים האחרים בתחומים שדורשים גמישות מחשבתית.

האם אפשר למדוד "פעולות חכמות" של כדורגלנים בימנו? בחברת הניתוח המתקדם SkillCorner משתמשים במספר רב של מדדים כדי להבין מי הם השחקנים הכי חכמים בכדורגל. הם בודקים את נתוני המסירות שלהם אבל לא את "הנתונים" הרגילים אלא גם מסירות עומק, מסירות בנגיעות ראשונות, מסירות "שוברות קווי הגנה", מסירות להעברת משקל ההתקפה לצד השני, מסירות מפתח לשחקני התקפה, מסירות פותחות משחק וגם ריצות ללא כדור שמובילות לקריסת ההגנה, ריצות ללא כדור שמייצרות הזדמנויות, פעולות שהובילו ליצירת מצב הבקעה ועוד.

מי הם השחקנים הכי חכמים לפי SkillCorner? השמות לא יפתיעו אף אחד - הם השחקנים שנמצאים בלב הקישור של הקבוצות הכי טובות בעולם. יוזואה קימיש מבאיירן מינכן, רודרי ממנצ'סטר סיטי, אלכסיס מקאליסטר מליברפול, דני פארחו מוויאריאל, אדרסון מאטאלנטה, ז'ורז'יניו מארסנל, ברונו גימארש מניוקאסל, אנסו פרננדס מצ'לסי וקשרים מרכזיים אחרים שעיקר הפעולות שלהם קשורות להפעלת השחקנים שסביבם.

איתי עניאל, חוקר מוח וזיכרון ובוגר תואר שני בחקר המוח באוניברסיטת בר אילן, מסביר, בעצם, למה התהליך הקוגניטיבי שעובר על כדורגלן בזמן קבלת החלטה, הוא תהליך כל כך מורכב שהופך את הספורטאים הכי "חכמים" לספורטאים הכי חשובים לקבוצתם.

לפי המדע, קבלת החלטות ומיומנויות קוגניטיביות אחרות קשורות לאזור במוח הנקרא "קליפת המוח הקדם מצחית" - Prefrontal cortex או PFC בקיצור" לפי עניאל. "בשאר אזורי המוח אנחנו דומים מאוד ליונקים אחרים, בעוד שה-PFC מפותח יותר משמעותית במוח האנושי הן מבחינה מבנית והן מבחינה תפקודית, מה שעשוי להסביר את ההתנהגות היותר 'נאורה' שלנו כבני אדם ביחס לבעלי החיים.

ב PFC מצויים כל התפקודים הניהוליים (Executive functions) - כגון קשב וריכוז, תכנון, בקרה, הבחנה בין עיקר לטפל, פתרון בעיות, הסקת מסקנות, תובנות, וויסות רגשי, גמישות מחשבתית, חשיבה יצירתית, הפקת שפה וגם עיכוב תגובה ("מערכת הבלמים" שלנו במוח שמנחה אותנו גם מה לא לעשות או לא לומר)".

האם אפשר להתאמן בקבלת החלטות על המגרש?

"מבחינה אבולוציונית המוח התפתח מהאזורים האחוריים יותר לאזורים הקדמיים והגבוהים יותר. האזורים האחוריים קשורים לתפקודים קדומים יותר מבחינה הישרדותית כמו יצרים, אינסטינקטים, שיווי משקל, רעב, צמא, פעילויות הורמונליות, עיבוד חושי ותנועה. במגרש הכדורגל כמו גם בפעילויות שונות בחיי היומיום אנחנו משתמשים ומנצלים את רוב רובם של אזורי המוח השונים שמשתפים פעולה ביניהם כמו בתזמורת שבה כל הכלים מנגנים יחד. בנוסף ומאחר והמוח שלנו גמיש מאוד, אימון עקבי של מיומנויות שונות כגון כדורגל יכול לסייע לנו לחווט מחדש ולחזק את אותם אזורים במוח שמייצגים את המיומנויות השונות וכך לשפר אותן לאורך זמן".

מה עוזר לשחקן להפוך לשחקן חכם?

"כל תהליך קוגניטיבי מבוסס ראשית על זיכרונות שמקודדים לנו. ניתן לומר שיש לנו מעין ספריה או באופן מטאפורי בסיס נתונים שהוא הידע שלנו. הידע שיש לנו בתחומים שונים מקודד בקשרים עצביים (סינפסות) שיוצרים לנו את מסלולי זיכרון הרבים במוח. אולם ישנם סוגים שונים של זיכרון לטווח הארוך המאפשרים לנו לשמור ידע. הסוג הראשון נקרא זיכרון הצהרתי (זיכרון דקלרטיבי) המאפשר לנו לזכור אירועים שחווינו בעבר (זיכרון אפיזודי) ובנוסף מושגים ועובדות בתחומי עולם שונים (זיכרון סמנטי).

סוג נוסף של זיכרון לטווח ארוך מכונה "זיכרון פרוצדורלי", והוא מאפשר לנו לזכור פעולות ומיומנויות קבועות כגון הליכה ,ריצה, נהיגה רכיבה על אופניים או משחק כדורגל. ניתן בהקשר הזה לומר שהשחקן החכם משלב בין שני סוגי הזיכרונות האלה כאשר הוא זוכר היטב את המיומנויות השונות הנדרשות במשחק כדורגל ובנוסף הוא גם זוכר באופן הצהרתי מידע שעשוי להיות חשוב לו בתכנון המהלכים קדימה, לדוגמא מידע על השחקן היריב שמשחק מולו".

דוגמא לכך ניתן למצוא בשחקן חכם מאוד - אולי החכם בכל הזמנים - ליאו מסי, שבאופן קבוע מנצל את הדקות הראשונות של המשחק לבחון את הסיטואציה סביבו תוך כדי שהוא מתהלך לו, כפי שנכתב בספר שנכתב עליו. "ההליכה — הוא כמעט נראה מטייל לאיטו בפארק — היא זו שמאפשרת למסי ללמוד את מה שקורה סביבו באופן יעיל יותר", אומר אנדי ווסט, שכתב ספר על מסי (Lionel Messi and the Art of Living).

"הוא עומד ובוהה במגרש. במקום לרוץ בטירוף ולאבד את עצמו במשחק, הוא מאט כדי לקרוא אותו טוב יותר, לתת למוח שלו להבין אותו טוב יותר, לראות מה קורה, ולמצוא את הפתרון הטוב ביותר. הוא מכיר את המבנים של הקבוצה היריבה, הוא נכנס לתוכם וקל לו יותר להיות יצירתי. רק כך, כשאתה רגוע ובוחן, אתה יכול לפתור בעיות".

"ולכן" טוען עניאל. "כששחקן מקבל החלטה במגרש כדורגל, ההחלטה תמיד מבוססת על ידע מסוגים שונים שנלמד ותורגל באימונים ובחלק מן המקרים גם על יכולת אלתור הדורשת גמישות מחשבתית וחשיבה יצירתית. שחקן חכם הוא לא רק שחקן שיש לו יותר ידע מסוגים שונים על כדורגל, אלא גם כזה שיודע איך לשלוף אותו ולהשתמש בו באופן מדויק בזמן ובמקום הנכון. לדוגמה, במהלך ההתמודדות שלו במשחק מול בלם הוא ידע איזה רגל חזקה ואיזה חלשה ואיך לנצל זאת לטובתו.

דוגמא נוספת, אם המאמן ידגיש בפניו חולשה של היריב, ניתן להניח כי על בסיס הידע הרב שיש לו והיכולת לשלוף אותו בזמן אמת, הוא ידע לתכנן אסטרטגיה למהלך מנצח, כשתוך כדי התכנון וביצוע הוא משתמש באזורי מוח רבים העובדים ביניהם בשיתוף פעולה סינרגית כמו בתזמורת".