הפועל ב"ש נמצאת בשלב שבו כל משחק שלה הופך לאירוע בדרך לאליפות מרשימה. התיקו אתמול, בלא מעט מובנים, הוא תוצאה הרבה יותר מרשימה מהניצחון על נתניה בשבוע שעבר, למרות חוקי המתמטיקה הידועים לכולנו. הסיבה העיקרית היא שבעוד שהניצחון על נתניה הושג בנחיתות מספרית ומול "אויב" (ספורטיבי, תירגעו) משותף שכל הקבוצה יכולה הייתה להתאחד מולו בתיעוב חסר גבולות - מדובר כמובן על השופט האגדי יגאל פריד - הרי שאתמול ה"אויב" (הספורטיבי!) של ב"ש היה היא עצמה.
משחק הגביע מול מכבי חיפה והניצחון הקליל על הירוקים בדרך לחצי הגמר קצת טרללו את המועדון מהדרום. כל העולם הסתלבט על פערי הכוחות הניכרים בין שתי הקבוצות, ואחרי חודש שבו מדברים על כך ש"חיפה תתן לב"ש את הליגה בתמורה לגביע" התברר שאין דיל כזה, מה שהכריח את קוז'וך לעשות "הבה נתחכמה", שכמעט הפך ל"הבה נתבזה".
ב"ש עלתה אתמול בהרכב מוזר, כנראה בניסיון להפתיע את חיפה ולשבור תבניות, ולמאמן שלה נדרשו 45 דקות ופיגור של שני שערים כדי לרדת מהעץ ולאפשר לקבוצה שלו לשחק כדורגל. למזלם של הדרומיים, הם הצליחו לגבש מהקטסטרופה של המחצית הראשונה משהו ראוי, להתגבר ביחד על הטעות של המאמן ובסופו של דבר, המשחק הזה לא רק שלא נגמר בהפסד, אלא גם נגמר בצורה שתאפשר להם למנף את האנרגיה קדימה - היישר למפגש הסוער בטדי בשבוע הבא, רגע לפני הפלייאוף. יותר מזל משכל, גם את זה צריך לפעמים.
לא ברור מתי זה קרה, אבל מכבי חיפה הפכה לווימבלדון האנגלית של שנות השמונים והתשעים, רק בלי החן של וויני ג'ונס, ג'ו קיניר, סם המאם ושאר המטורללים שהרכיבו את הקבוצה האגדית ההיא. אחרי שבמשך 4 ימים הקבוצה הזו אכלה כאפות מכל כיוון, בשבע הדקות הראשונות של המשחק אתמול הקרייזי גאנג של בכר נתנו מופת של כניסות חזקות, אלימות, על גבול המוגזמות. כאילו הודיעו מראש להפועל ב"ש: אין לנו מה למכור פה, כפי שהוכח בחמישי האחרון בגביע, ולכן נעשה מה שאפשר עם מה שנשאר - ופשוט נרביץ. אולי, מי יודע, תצאו מאיזון ככה.
והאמת שזה עבד: ב"ש אולי הייתה טובה יותר במחצית הראשונה, אבל חיפה, כיאה לווימבלדון, עמדה מצוין, סגרה כמעט כל ניסיון של ב"ש וכמובן גם כבשה ראשונה (שער גדול של אפן אקוקו מבישול של דניס וייז). אחרי העקיצה ב"ש התערערה סופית כך שהשני התקבל כמעט בטבעיות (כובש השער: וויני ג'ונס). אח"כ הגיע גם השלישי (מבצע מצוין של דין הולדסוורת') ואז, תוך דקה, ווימבלדון הפכה ללוטון טאון: את ריח הפחד של הירוקים אחרי הראשון של ב"ש אפשר היה להכניס לריאות גם מבעד למסך. התיקו היה שאלה של זמן, בטח כשבכר ההיסטרי ויתר על כל מי שיודע לעשות מהלך התקפי כלשהו בסגל שלו. לא צריך להיות מאמן בעל שם עולמי כדי להבין שדיא סבע זה חתיכת כאב ראש ליריבה וליאור רפאלוב יכול לשבור את הלחץ של ב"ש במתפרצת ולייצר את הרביעי מכלום. בכר שקשק מפחד, הוציא את שניהם וקיבל את השלישי. קלאסיקה.
התיקו אתמול, למרות הדרך שבה הושג והתחושה שב"ש מסוגלת לעמוד בכל אתגר, מוביל אותנו בכל זאת לקבוצה שבמקום השני: הבעיה העיקרית עם מכבי ת"א כרגע, וזו בעיה שנמשכת כבר כמה שבועות - מאז שהצהובים סיימו עם אירופה, בעצם, היא התחושה שהקבוצה סוג של נאלצת לנצח ולקחת נקודות. וכך בדיוק היה גם מול חדרה במוצ"ש. מצד אחד - מרשים מאוד לחזור מפיגור 2:0 בואכה 3:0, גם אם זה מול נועלת הטבלה.
מצד שני - למה אתם חייבים שמישהו ילחץ לכם על כל הכפתורים כדי להתעורר ולשחק כדורגל? איך יכול להיות שבשלב הזה של העונה, כשהאליפות תלויה בכם, אתם חייבים לקבל פצצות לראש כדי להרביץ בחזרה? אם ב"ש תסתחרר קצת, וזה עדיין דבר שיכול לקרות, מכבי צריכה להיות ערוכה לסיטואציה מצערת שבה, למרבה האכזבה, היא תוכתר כאלופה גם בסוף העונה הזו.