איהם נאסר בן ה-25, ספורטאי ושחיין מחונן, סגן אלוף ישראל בשחייה לשנת 2020, נורה למוות בשישי בטירה, הישוב שבו הוא התגורר. אם נאסר ז"ל, לא היה נושא את תואר סגן אלוף ישראל בשחייה, כנראה שהם שלו היה נבלע ברשימה הארוכה של 49 נרצחים בני החברה הערבית מתחילת השנה. אז עוד קצת כותרות באתרי הספורט, ובאתרים המרכזיים הרחבה ממבזק לכתבה מעמיקה יותר, שמצוטטת גם פרופילים שפחות ציפינו לראות סביב סיפורי פשע מאורגן - מאמניו המסורים של נאסר לאורך השנים, דמויות שליוו את הקריירה שלו שנגדעה באיבה. אבל מחר אנחנו שוב נשכח, עד הרצח הבא שיקפוץ שוב מבין המבזקים וייבלע בסדר היום הישראלי העמוס. אנחנו רק לא מבינים שהרכבת הדוהרת הזאת לא תעצור לבד, ומעמידה בסכנה לא רק את בני החברה הערבית, אלא את כולנו, אזרחי מדינת ישראל באשר הם.
איהם היה חף מפשע שנרצח בגלל סכסוך בין משפחות. בואו נתעכב רגע על העובדה המבעיתה הזאת: שם המשפחה שלו הפך אותו למטרה על כוונת, או כמו שבן דודו סיפר לכלי התקשורת, "אני ישן עם בגדים, מוכן לברוח אם הם יגיעו גם אליי. המשטרה אומרת לנו להיות זהירים. אני צריך להסתגר בבית כל החיים?"
במציאות אחרת איהם היה אמור להמשיך להתפתח בענף הספורט, לאמן עוד דורות של ספורטאים ולהיות חלק מפיתוח הספורט הישראלי שמסב לכולנו הרבה כבוד וגאווה. היה לו הכל בשביל זה, אבל היה לו עוד משהו: שיוך, מאוד מסוים שבהעדר משילות וביטחון לאומי במקום לסלול קריירה, סלל את דרכו למוות טראגי ומופקר כשהוא בן 25.
העובדה שמשטרת ישראל ואומת הסטארט אפ לא מצליחה להשתלט על האירוע הזה אמורה להדאיג את כולנו, בלי יוצא מן הכלל. אנחנו כנראה חוטאים לא מעט בפרשנות יתר כשאנחנו שומעים על קורבנות הפשיעה בחברה הערבית, מדמיינים דמויות מאוד מסוימות. ואז מגיע הרצח של איהם וזו הזדמנות בשביל כולנו להפנים: מאות חפים מפשע עוד צפויים להירצח עד סוף השנה בחברה הערבית אם שום דבר לא ישתנה.
מי שחושב שהסיפור הזה הוא עניין פנימי של החברה הערבית, טועה. זה סיפור על פשע בסדרי גודל עצומים שגובה חיים רבים של אזרחים. זה סיפור שמשפיע במעגלים נרחבים על מיליוני ישראלים. החברה הערבית היא הראשונה לספוג אבידות וקורבנות והיא מתפוררת מבפנים על הדבר הזה. אבל גם מחוץ לחברה הערבית מדובר במנגנונים שלמים של פרוטקשן, אי ציות לחוק והקרסה של המשילות שהיא הביטחון של כולנו. וכל הדבר הזה לא קורה במדינת עולם שלישית. זה קורה אצלנו. נקו שניה מהכותרת את הסממנים שמסגירים שייכות זהותית ותבינו: במדינת ישראל, שהובילה את מבצע הביפרים בלבנון, שמחזיקה בצבא המתקדם בעולם, שמובילה בתחומים טכנולוגיים - מאות אזרחים חפים מפשע נרצחים מדי שנה, בגלל ארגוני פשיעה משומנים שהרשויות לא מצליחות למגר. איך אפשר להשלים עם העובדה הזאת?
כשאיתמר בן גביר מונה לשר לביטחון לאומי הוא הבטיח להשיב את המשילות. בינתיים הפשיעה רק משתוללת יותר ויותר ומסמנת בכל שנה מגמת עלייה מדאיגה. לא משילות אלא הפקרות. השנה האחרונה הוכיחה שאם מתעלמים מבעיות הן לא פשוט נעלמות. אם רוצים תיקון אמיתי, חייבים להתחיל למדוד פוליטיקאים בתוצאות ולא רק בדיבורים, ויותר מכך - להתחיל לשנות את התפיסה שלנו, אזרחי ישראל ולדרוש מהשר לביטחון לאומי תכנית לאומית מקיפה בסדרי גודל שלא ידענו למיגור הפשע המאורגן באופן מיידי. הסיפור של הפשיעה המאורגנת שמשתוללת בחברה הערבית הוא מנקודות השיא של קריסת החוזה החברתי בין המדינה לאזרחיה. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו עוד קריסה באף תחום. חייבים לדרוש שיקום, בנייה. חייבים לעבוד בזה כדי שלא נפגוש את האסון הבא.
הכותב הוא יו"ר הרבעון הרביעי ויו"ר מכון וינגייט