חידת עומר מאייר: האם מכבי תל אביב החמיצה את פריצת העונה?

ההופעה החיובית שרשם עומר מאייר בניצחון על פנרבחצ'ה הציפה מחדש את השאלות שלא היה צריך להציף מחדש: למה הוא לא משחק יותר במכבי תל אביב? איך ייתכן שדווקא בסגל הבינוני הזה לא נמצא עבורו מקום? ואם גם ככה הקמפיין ביורוליג אבוד מזמן, למה לא לנצל אותו כדי להריץ את הטאלנט ולתת לו לגמוא קילומטראז'?

לא היה צורך בהצפת השאלות מחדש, משתי סיבות: ראשית, משום שמאייר שיחק כי לא באמת הייתה ברירה. תמיר בלאט ורוקאס יוקובאיטיס נותרו מחוץ לסגל, ג'ימי קלארק נותר הרכז היחיד כבר בהופעת הבכורה האירופית שלו, והישראלי הצעיר הרוויח את הדקות שלו בזכות פתיחה טובה וסולידית. ושנית, לא היה צורך בהצפת השאלות - כי הן גם כך מוצפות, עולות ונשאלות בקביעות מדי שבוע.

מאייר, שחגג בתחילת העונה את יום הולדתו ה-18, שותף עד כה העונה ב-76% ממשחקי ליגת העל (13 מ-17), והעמיד ממוצעים של 5.5 נקודות ו-2.1 אסיסטים ב-12.6 דקות. אם מנכים מהמאזן את המפגשים שבהם הוא לא משחק בדרך כלל - עם הפועל ירושלים והפועל תל אביב, כמו הדרבי שיתקיים הערב (ראשון, 21:05) - הוא מטפס ל-5.9 נקודות ב-13.7 דקות במשחקים "רגילים".

המספרים הללו דומים להפליא לאלו שהיו לו בעונה שעברה; אז, כרוקי, הופיע הרכז ב-72% מהמחזורים ועמד על 12.5 דקות, 4.7 נקודות ו-1.8 אסיסטים. ללא משחקי הצמרת מול האדומות, הוא עמד על 5.1 נקודות ב-14 דקות.

עד כאן הנתונים היבשים, שממחישים כי חרף העובדה שהתבגר בשנה, והספיק לצבור מעט ניסיון, מאייר דורך במקום. ומזה, כך נראה, הוא חשש מלכתחילה. המגעים שהתנהלו בקיץ החולף בין השחקן למכבי תל אביב היו ארוכים וממושכים, ולוו בלא מעט משברים. בשורה התחתונה, הוא התרצה ונשאר כשהבין שתפקידו אמור להיות מרכזי יותר. זה לא קרה, לפחות עד עכשיו.

"עובדתית, אני לא נשארתי. אבל היום - כן", אמר המאמן עודד קטש בריאיון לוואלה ספורט לפני חמישה חודשים, כשנשאל אם הוא עצמו, כשחקן צעיר, היה ממשיך במכבי במצבו של מאייר. "הכדורסל היה שונה והסיטואציות היו שונות לגמרי. זו מציאות אחרת. יש הרבה יותר משחקים בעונה, הרוטציות הרבה יותר רחבות, ואז הייתה היררכיה מאוד מובנית וברורה, וחלוקת הדקות הייתה אחרת. היום יש יותר אפשרויות לקבל את הבמה".

המספרים הלא משמעותיים של מאייר בזירה האירופית שופרו, אך נותרו לא משמעותיים; בכל אחת מהעונות (הנוכחית, כמובן, טרם הסתיימה) הוא הופיע חמש פעמים בלבד; ממוצע הדקות שלו עלה מ-3 ל-8.9 בערבים שבהם שותף, בנקודות הוא עלה מ-0.6 ל-2; ובאסיסטים טיפס מ-0.4 ל-1.8.

הסנטימנט יוצא אל הרכז, ולא בכדי. הרעב לראות ישראלי בגיל כזה מצליח הוא טבעי ומובן מאליו; ב-82% ממשחקי היורוליג הוא כלל לא ראה מגרש, ובחלק גדול מהם, אפילו לא התלבש כשזר בינוני כמו דייויד דה ג'וליוס הועדף על פניו. התסכול חצה את האוהדים והגיע גם לאנשי המקצוע - ובעיקר לסביבתו של השחקן עצמו.

לכאורה, וכנראה לא רק לכאורה, נקודת הפתיחה שלו העונה הייתה בעייתית יותר מזו שהייתה לו אשתקד. לא מבחינת האיכות, אלא מבחינת הכמות: מלבד בלאט וג'ון דיברתולומיאו, שהיו ונשארו מהעונה שעברה, היו אמורים להתווסף יוקובאיטיס, ג'ורדן לויד ודריל מייקון - שלושה שחקנים במקום השניים שהיו לפניו בתור אשתקד (ווייד בולדווין ולורנזו בראון).

וכאן עולה השאלה מה עדיף לשחקן בגילו. ברור מאליו שקל יותר להשתפשף מול הקבוצות החזקות באירופה כשבולדווין ניצב לצידך, ולא שחקן ברמה נחותה ופחותה יותר; האם מצ'אפ מול תומאס ווקאפ מאולימפיאקוס או אפילו תיאו מאלדון מווילרבאן היה מועיל למאייר? תלוי את מי שואלים. האירוע הקודם שבו הוא שיחק בלית ברירה, בהפסד לז'לגיריס קובנה (גם אז ללא בלאט ויוקובאיטיס), נגמר הרבה פחות טוב - מבחינתו ומבחינת הקבוצה.

לשם השוואה, ריאל מדריד הפכה את בן מחזורו של מאייר, הוגו גונסאלס, לשחקן רוטציה קבוע בשורותיה. אצלה הלחץ לא פחות מאשר בתל אביב (או בעצם, בלגרד), והיא ידועה הרבה יותר בפיתוח כישרונות צעירים מיריבתה הישראלית. אבל צריך לומר גם שקל הרבה יותר לשתף נער בן 18 - ספוילר: גונסאלס ייבחר בקלות לכוכב העולה של העונה ביורוליג - כשלצידו על המגרש משחקים פקונדו קמפאסו, דז'נאן מוסא ומריו הזוניה.

בפודקאסט מבית All-in (שבו שותף כותב שורות אלה) הודה לאחרונה פיני גרשון כי "אני אשם". לדבריו, "התייעצו איתי, והייתי מעורב בהחלטה שלו להישאר במכבי. חשבתי שזה נכון בשבילו, שהוא יתאמן מדי יום עם שחקני יורוליג ושהוא ישחק. הוא יכול לקבל 20-15 דקות בליגה ונגד כל יריבה באירופה. עובדתית, הוא לא משחק ואין לי מושג למה".

מאייר חתם לבסוף עד 2027, עם אופציית יציאה בכל אחד מהקייצים שבתוך התקופה, ובהחלט ייתכן שהוא ינצל אותה כדי לצאת בקרוב לדרך חדשה. בשורה התחתונה, אין במועדון תחושת דחיפות לגביו - או איזושהי הבנה שמדובר בפרויקט; לא מצד קטש כמאמן, ולא מצד מנהל מקצועי עם ראייה מערכתית עתידית, שאין במועדון כבר חצי שנה.

כבר במהלך העונה ביקש מאייר לעבור בהשאלה לאליצור נתניה, ונדחה; במכבי דרשו שיוותר על סעיף השחרור בתמורה לכך, ונציגיו סירבו. אחת האפשרויות המפתות והמרתקות שעומדת בפניו היא מעבר לקולג'.

בסוף השבוע פירסמנו כאן על העניין שמגלה בו דיוק. הרכז כבר ביקר בקמפוס בקרוליינה והתראיין לאוניברסיטת הפאר, ומעבר לפן המקצועי - יש למעבר שכזה יתרונות פיננסיים. בניגוד לימים הרומנטיים של נדב הנפלד ודורון שפר בקונטיקט, היום משלמות המכללות כסף לכדורסלנים המובילים שלהן, ולא מעט. אם ישיב בחיוב להצעה מהאמריקאים, הוא עשוי להשתכר בין 500 ל-800 אלף דולר (ברוטו) בעונה. הרבה הרבה יותר ממה שיוכל לקבל בקבוצה ישראלית או כזר בקבוצה אירופית.

ואולי כל השיח הנוגע למעמדו של מאייר מוגזם ובכלל לא אמור להפתיע? למעשה, אף אחד מהכוכבים הישראלים העולים ששיחקו בעבר במכבי תל אביב לא קיבל במה יותר גדולה ממנו בגיל 18; יחסית לאחרים, מצבו טוב. או לפחות נורמלי. ההיסטוריה אמנם מלאה בדוגמאות של שחקנים שהצליחו לפרוץ בגיל צעיר, אבל ההשוואה (לפחות כרגע) חוטאת לאמת.

• בן שרף, שותפו וחברו של מאייר, דחה אשתקד הצעה מהאלופה והעדיף לקבל את הבמה אצל מאמנו מנבחרת הנוער שרון אברהמי בעירוני קריית אתא; הוא אכן קיבל אותה עם 23.4 דקות, 10.7 נקודות, 3.2 ריבאונדים ו-3.7 אסיסטים.
• לפחות במובן אחד, מאייר עומד לרשת בקרוב את עומרי כספי - כשיופיע ב"נייקי הופ סאמיט" היוקרתי בחודש הבא בפורטלנד. כשהישראלי הראשון ב-NBA היה בן 18, הוא שותף ל-20.5 דקות למשחק וקלע 11.2 נקודות בהפועל גליל עליון.
• טל בורשטיין הגיע ליד אליהו והפך לשחקן חמישייה באלופת הסופרוליג כבר בעונת הבכורה שלו בצהוב, אבל זה קרה לאחר שמלאו לו 20. כשהיה בגילו של מאייר, הוא קיבל 20 דקות בבני הרצליה.
• גרשון סיפר בזמן אמת ש"יש לי אישור להפסיד עשרה משחקי ליגה כדי שיותם הלפרין ישחק". אלא שהכישרון של הימים ההם היה כבר בן 20; בגיל 18 הוא שותף רק ב-55% מהמחזורים וקיבל 9.1 דקות בלבד ביד אליהו.
• דני אבדיה רשם עונת פריצה מרשימה במדים הצהובים, ואף נבחר לשחקן העונה בישראל לפני הדראפט. זה קרה לו בגיל 19; שנה קודם לכן, הוא שותף ל-6.4 דקות בשמונה משחקי יורוליג בלבד, ובליגה עמד על 3.2 נקודות ב-10.3 דקות ב-84% מהמשחקים. או בשתי מילים: פחות ממאייר.
• ים מדר פגש את אבדיה בדרבים התל אביביים כשהחל את קריירת הבוגרים שלו בהפועל תל אביב. ואיך נראו הממוצעים שלו בגיל 18? 2.7 נקודות ב-9.7 דקות ב-87% ממשחקי הליגה.
• שלוש שנים קודם לכן תמיר בלאט היה באותה הפועל, וקיבל במה נרחבת יותר. הוא שותף בכל אחד ואחד מהמשחקים ועמד על 4.9 נקודות ב-14.5 דקות לערב.
• יובל זוסמן דווקא להט בגיל 18 עם מספרים של 11.7 נקודות, 3.6 ריבאונדים, 2.3 אסיסטים ו-1.8 חטיפות ב-27.1 דקות בערב. אלא שכדי להגיע אליהם הוא היה צריך לרדת בהשאלה למכבי רעננה מהליגה הלאומית.
• גל מקל בכלל לא שיחק בבוגרים כשהיה בגילו של מאייר, והסתפק בהופעות בקבוצת הנוער של מכבי תל אביב לפני שעבר למכללת וויצ'יטה סטייט.
• עודד קטש, מאמנו של הרכז כיום במכבי, שיחק בליגת המשנה בקבוצת הבת של הצהובים, מכבי דרום.

אלה היו עשר דוגמאות לעשרה כוכבים ישראלים - הבולטים והנוצצים ביותר מ-30 השנים האחרונות - שאמורות לתת מדגם מייצג לתופעה. בשורה התחתונה, המעטים שזכו לאשראי גדול ונרחב יותר ממאייר בגיל 18 היו מי שהופיעו בקבוצות "קטנות" יותר, בין בליגה הראשונה (כספי ושרף) ובין בליגה השנייה (קטש וזוסמן).

האם המשחק מול פנרבחצ'ה ישנה משהו בהתייחסות של מכבי תל אביב לכישרון שלה? האם מאמנו ינסה לפחות לתת לו הזדמנות גם בדרבי, עם בלאט וללא יוקובאיטיס? ואם כן, הפיניש לעונה הזאת עוד יכול לשנות את התמונה העתידית, או שהרכבת כבר יצאה מהתחנה? תשובות ראשונות וראשוניות יינתנו הערב.