יש בכלל פיתרון אמיתי לתופעת ההימורים בכדורגל הישראלי?

בגרמניה, שנת 2024 הייתה שנת המלחמה בהימורים הלא חוקיים בספורט, ובעיקר בכדורגל החובבני. אולי כדאי שננסה להבין את הבעיה לעומק לפני שנחשוב כיצד למגר אותה—האם הפתרון הוא לסגור ליגה ולשלול את מקור פרנסתם של 400 אנשים חפים מפשע?

יש להדגיש כי החוקרים סקפטיים לגבי פתרון מוחלט של הבעיה, ורואים לכל היותר אפשרות לצמצומה. מדובר בתופעה עולמית, ולכן נשאלו תחילה שאלות רבות, כמו: מי הם המהמרים? מהן הסיבות להימורים? אילו דרכים קיימות להתמודדות עם הבעיה? כל מדינה מתמודדת עם הנושא באופן שונה, ובגרמניה, למשל, לכל מדינה בתוך הפדרציה יש פתרון משלה, אך עד כה לא היה תקדים להפסקת ליגה שלמה.

ראשית, נמצא כי יותר ויותר מיליוני אנשים מהמרים במדינות שונות ברחבי העולם, ויותר מהם אף מתמכרים להימורים הבלתי חוקיים. השאלה המרכזית שעלתה היא מיהם אותם מהמרים לא חוקיים בספורט—ושם מתחילה הבעיה עצמה. המרכז להימורים בגרמניה מעריך כי שוק ההימורים הבלתי חוקיים בספורט עומד על כ-500 מיליארד יורו, ולכן אין זה מפתיע שגורמים עברייניים חודרים אליו. בגרמניה לבדה ההימורים הבלתי חוקיים מגיעים לכ-5 מיליארד יורו.

הבעיה היא שהצופים, שמגיעים למשחקים ואוהבים את הספורט, ובמיוחד את הכדורגל, אינם יודעים שהמשחק שהם רואים עלול להיות מוטה מראש. תופעה זו מסכנת את כל הספורט, שכן היא הופכת אותו למגרש משחקים עבור מי שמטרתו היא רווח קל ולא הנאה והתפתחות ענף הספורט.

כיום, עיקר ההימורים הלא חוקיים בספורט מתרכז במשחקים שאינם נמצאים במרכז המדיה, והמהמרים מהמרים כמעט על כל פרט במשחק. עם זאת, ענף הכדורגל—הפופולרי ביותר—תופס נתח משמעותי. מחקר בינלאומי מצא כי מוקדי ההימורים הגדולים נמצאים בסין, מלזיה והונג קונג, כאשר הימורים בסכומים עצומים מתבצעים גם על ליגות נמוכות ברחבי העולם.

בגלל ההיקף העולמי של התופעה, ההימורים כיום מתנהלים 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע. על מה מהמרים? על גולים, דקות משחק, קרנות, בעיטות חופשיות, כרטיסים צהובים ואדומים, ועוד שלל היבטים שלא ניתן היה להעלות על הדעת בעבר. החוקרים אף מעלים את השאלה: האם ייתכן שגם שופטים מעורבים בהימורים?

לדעת המומחים מאוניברסיטאות ברמן וקלן, השאלה הראשונה שנשאלה הייתה מיהם "השותפים להימור", ורק לאחר מכן נבחנה הסיבה לכך שה"מהמרים הלא חוקיים" נחשבים רגישים ונופלים ברשת במהירות, עד שהם נשאבים למעגל ללא דרך יציאה.

מתברר כי חלק נכבד מהם הם כנראה הספורטאים עצמם וספורטאי עבר. רבים מהם הרוויחו בעבר סכומי כסף משמעותיים, וכשהם יוצאים ממעגל המשחק הם מחפשים "כסף קל". לצד זאת, ישנם גם שחקנים צעירים ומתאמנים שמקבלים שכר נמוך ומנסים להשלים הכנסה באמצעות "שותפות להימורים". גם בעלי קבוצות שנקלעים למצוקה כלכלית מוצאים עצמם לעיתים משתמשים בהימורים כאמצעי לגשר על פערים תקציביים ולהרוויח כסף נוסף.

אחת הטענות המרכזיות היא שרוב השחקנים ואף אנשי הצוות המקיפים את הקבוצות מהמרים על משחקיהם או על משחקים אחרים, לעיתים תוך הסכמה הדדית עם קבוצות יריבות. לדעת החוקר הגרמני טוביאס, קיימים מספר מעגלים של מהמרים, כאשר חלק משמעותי מהם הם ספורטאים, פעילים ולשעבר, שמעורבותם בהימורים הלא חוקיים ניכרת. עם זאת, במעגל הראשון והמשפיע ביותר נמצאים בעלי הקבוצות והמאמנים.

ישנן דוגמאות רבות לתופעה גם בליגות הבכירות בעולם. בין המקרים הבולטים ניתן למנות את שחקן נבחרת איטליה, סנדרו טונלי, ואת ניקולו פגיולי, ששיחקו בניוקאסל ובטורינו, והואשמו בהימורים לא חוקיים, מה שהוביל להעמדתם לדין והרחקתם מהמגרשים.

המדינות המתקדמות הבינו כי ההימורים הלא חוקיים אינם רק בעיית ספורט, אלא תחום עבריינות מסוכן ומתפתח, ולכן מעורבים במאבק גם משרדים ממשלתיים שונים הפועלים לתקוף את הבעיה מכל כיווניה.

כך למשל, התאחדויות ספורט מובילות אוסרות על מועדונים לאסוף נתונים בזמן משחקים של קבוצות חובבניות, ואף מענישות מי שמעביר נתונים, כמו מי בעט ראשון לשער. המדיניות הזו, של מניעת איסוף נתונים באופן גורף, נועדה לצמצם את היכולת להשתמש במידע לטובת הימורים בלתי חוקיים. מועדונים שישתפו פעולה עם חברות חיצוניות ויעבירו להן נתונים ייענשו בחומרה. לדוגמה, חברה שוויצרית בשם "ספורט רדאר", שמתמחה באיסוף ומכירת נתוני משחקים, נתונה לסנקציות חמורות מצד הרשויות, כאשר מועדונים שימסרו לה מידע עלולים להימחק מהליגות לחלוטין. נוסף על כך, מדינות שונות קבעו חוקים נוקשים עם עונשים משמעותיים למעורבים, אך לצד זאת, גם דרכי העקיפה הולכות ומתפתחות בדרכים חדשניות ומורכבות.

לעומת זאת, מדינות אחרות, ואף חלקים בתוך גרמניה עצמה, כמו שלזוויג-הולשטיין, בחרו בדרך שונה: הן העניקו זיכיונות להימורים שבעבר היו בלתי חוקיים, ובכך הפכו אותם לחוקיים, מפוקחים וממוסדים. מהלך זה איפשר למדינה להרוויח מההכנסות תוך בקרה על התחום. מעניין לציין כי מדינות שונות ביקשו גם הן לקבל זיכיונות מגרמניה, וכעת הן מהמרות על אירועים ספורטיביים בגרמניה תחת מנגנון פיקוח הדדי. ייתכן שזהו פתרון אפקטיבי לצמצום ההימורים הלא חוקיים—אך השאלה האם ניתן לשלוט באופן מוחלט בתחום זה עדיין נותרת פתוחה.

בישראל, הרשויות עלו על בעיות ספציפיות בהימורים הלא חוקיים ויישמו עונש קולקטיבי באופן מיידי על ליגה א' צפון. נכון שהתאחדות הכדורגל טוענת כי בידיה ראיות חותכות המחייבות טיפול יסודי ומיידי בעבריינים לכאורה, אך האם לצד הפתרון המשפטי לא נדרשת גם חשיבה מעמיקה יותר לשינוי הדרך?

שמועות סביב הנושא תמיד היו, אך כעת, עם הצגת הוכחות לכאורה, עולה הצורך להבין את הבעיה בישראל, לבחון את התהליכים ולמצוא את שורשי התופעה, שהולכת ומתרחבת. ראשי הכדורגל בישראל עצמם הדגישו כי מדובר כאן בתופעה רחבה ומערכתית. אך האם הפתרון טמון רק בענישה, או שגם שינוי גישה עשוי למנוע הישנות מקרים כאלה?

אם נסתכל על גרמניה—מעצמת כדורגל—נראה כי לפני שהענישה, עצרה ופעלה להפצת המידע בנושא, היא פנתה לאנשי מקצוע מתחום המחקר, כולל מומחים בקרימינולוגיה, ספורט ומשפט, כדי לבחון את התופעה לעומקה. דווקא אנשי אקדמיה ולא גורמים מתוך ענף הכדורגל הובילו את התהליך, וזאת כדי למנוע ניגוד אינטרסים. בתוך מספר חודשים, התקבלו המלצות שונות, ששימשו בסיס לקבלת החלטות מושכלות יותר.

השאלה היא האם גם בישראל ניתן לשלב גישה כזו—כזו שתשלב מחקר מעמיק לצד ענישה, ותאפשר פתרון שורשי ולא רק תגובה מהירה ונקודתית?

ישראל אינה יכולה להציע פתרון לבעיה כה מורכבת בתוך שלושה שבועות, ובוודאי שלא על ידי הפסקת פעילות פתאומית במטרה "להבהיל" את המעורבים. נדרשת כאן חשיבה אסטרטגית, גלובלית ומקומית, המתמקדת בלחימה בפשע המאורגן שחדר לספורט, משום שאם לא יטופל כראוי, תופעת ההימורים הבלתי חוקיים עלולה להתפשט גם למשחקי נוער וילדים.

הספורט אינו תחום שבו ניתן לפתור בעיות בשיטת "זבנג וגמרנו". יש למפות תחילה את ממדי הבעיה בישראל, כאשר השאלה המרכזית היא כיצד ההתאחדות יכולה להביא לאיזון כלכלי טוב יותר בליגות הנמוכות. במציאות שבה אין יציבות כלכלית, שחקנים ובעלי קבוצות מחפשים פתרונות לא חוקיים - תופעה שמתרחשת לא רק בספורט, אלא בכל תחום כלכלי המצוי במצוקה.

כיום, גם שחקנים בליגה א' רואים בעיסוקם מקצוע לכל דבר. הם מתאמנים בבקרים, אך מתקשים לעבוד במשרה קבועה במקביל, שכן קשה לשלב עבודה יומית עם משחקים בערבים או בצהריים בימי שישי. לכן, על כל הגורמים הרלוונטיים במדינה - ולא רק ההתאחדות - לקחת חלק במציאת פתרון. גם העיריות, משרדי הממשלה והרגולטורים צריכים לחשוב כיצד לתמוך כלכלית בליגות הנמוכות, אך באופן מפוקח ובתנאים שיבטיחו מניעת ניצול לרעה של הכספים.

ייתכן שכדאי לשאוב השראה ממודלים מחו"ל, אך יש להתאים אותם למציאות הישראלית. הליגה השלישית, למשל, מהווה שילוב ייחודי בין שחקנים צעירים לשחקני עבר שסיימו קריירה מקצוענית. יש כאן פוטנציאל לפיתוח עתיד מקצועי בריא יותר עבורם - אם המדינה תספק להם את התנאים המתאימים לכך.

ד"ר מרק ורטהיים הוא מומחה במדעי הספורט והאימון