ההחלטה של ההתאחדות לכדורגל לפזר את ליגה א' צפון היא רגע דרמטי, כמעט חסר תקדים, בכדורגל הישראלי. ליגה שלמה נמחקת בלחיצת 'כפתור'. קבוצות שהן קהילה, שחקנים שמגיעים להתאמן ואוהדים שמלווים את הקבוצות שלהם בנאמנות. כולם נותרים בלי מענה, בלי פתרון ועם הרבה סימני שאלה. זו החלטה שמעלה לא מעט תהיות ובראשן: האם באמת לא היה פתרון אחר?
קשה שלא לתהות איך הסיפור הזה היה נגמר אם הוא היה מתרחש בליגות הגבוהות. האם מישהו היה מעלה בדעתו שליגת העל הייתה נסגרת בגלל חקירה כזו או אחרת? ברור שלא. אם היה מתגלה חשד להטיית משחקים בליגה הבכירה, כנראה שהחקירה הייתה מתנהלת באופן ממוקד נגד קבוצות ספציפיות, שחקנים חשודים וגורמים שמעורבים ישירות בפרשה. אבל כשמדובר בליגה נמוכה יותר, שכוללת קבוצות מהפריפריה ולא מהמרכז של הכדורגל הישראלי, נראה שהגישה שונה לחלוטין. במקום להתמודד עם הבעיה, פשוט מעלימים אותה.
ליגה א' צפון אולי לא מושכת את העניין הציבורי של ליגת העל, אבל עבור רבים היא עולם ומלואו. עבור הקבוצות זה סוג של מפעל חיים. ועבור האוהדים, זו הרבה יותר מקבוצה, זו זהות, מקום מפגש, זה משהו שמלווה אותם יום-יום. לא מדובר רק בכדורגל, אלא בתרבות ספורטיבית שלמה, שבבת אחת נמחקה בהחלטה אדמיניסטרטיבית קרה. זה האוהד שמקפל את הדגל אחרי משחק חוץ ויודע שהוא יחזור גם בשבוע הבא, זה הילד שמבקש מאבא שלו לנסוע למשחק ולא לראות את ריאל מדריד בטלוויזיה, זה השחקן שנאבק על דקות משחק, לא בשביל הכסף, אלא בשביל ההרגשה של להיות חלק ממשהו.
למישהו זה אולי נראה כמו 'עוד ליגה קטנה', אבל למי שחי את הכדורגל באמת, זה הלב של המשחק. זה המקומות שבהם הרגש אמיתי, שברוב המקרים האהבה לכדורגל נשארת טהורה. זה המשחקים שהכי מרגש להגיע אליהם בשעות הצהריים של יום שישי, כי כל אחד מהם הוא קרב של חיים ומוות ספורטיבי. הליגות האלה הן הנשמה של הכדורגל הישראלי וההתאחדות פשוט ויתרה עליהן בקלות. אני כותב את זה לא רק כאוהד ממוצע, אלא גם כמי שהיה דובר של סקציה נס ציונה, מועדון שהרגיש את המרחק שבין הליגות הנמוכות למרכז הבמה של הכדורגל הישראלי. ראיתי מקרוב איך מועדונים קטנים נאבקים כדי לשרוד, איך הם הופכים למשמעותיים כל כך עבור הקהילה שסובבת אותם. וראיתי גם כמה מהר ההתאחדות יכולה להתעלם מהם, כמה קל לשכוח אותם כשהם לא בכותרות.
השאלה הגדולה היא איך בכלל הגענו למצב הזה. אם לאורך זמן היו חשדות להטיות משחקים, למה ההתאחדות לא פעלה מוקדם יותר? איפה היה הפיקוח? איך קורה שרק עכשיו, כשכבר מאוחר מדי, מתקבלת ההחלטה הדרמטית הזו? אם ההתאחדות הייתה ממלאת את תפקידה כראוי, היינו רואים חקירות ממוקדות בזמן אמת, ענישה פרטנית למעורבים ואכיפה אפקטיבית שתמנע את קריסת הליגה כולה. אבל עכשיו, כשהדברים יצאו משליטה, ההחלטה הכי פשוטה היא פשוט לעצור הכל.
וזה לא חדש. ההתאחדות לכדורגל מקבלת לא מעט החלטות תמוהות, שמשאירות את האוהדים פעורי פה. כמה פעמים קבוצות קיבלו עונש של משחק רדיוס בלי קהל, ואוהדים שאלו את עצמם - אז בשביל מה בכלל משחקים? או מקרה כמו זה של משחק הגביע בין בית"ר ירושלים לבני סכנין, שבוטל כי ראשי סכנין לא הצליחו לגייס את כמות המאבטחים שהמשטרה דרשה. ובמקום למצוא פתרון, במקום להיאבק על קיום המשחקים, ההתאחדות פשוט הרימה ידיים. משהו כאן פשוט לא מתנהל כמו שצריך. לא מנוהל על ידי אנשי ספורט, אלא על ידי אנשי עסקים. אין כאן חשיבה על טובת המשחק, על טובת הקבוצות, על טובת האוהדים.
במקום לספק פתרון מידתי, שמעניש את האשמים אבל שומר על המסגרת, נבחרה הדרך הקלה ביותר שהיא סגירה מוחלטת. ואי אפשר להתעלם מהמסר שעולה מכך: אם אתה מועדון קטן, אם אתה לא חלק מהמיינסטרים של הכדורגל הישראלי, אין מי שיילחם עבורך. אין מי שינסה לשמר את הליגה שלך, גם אם רוב הקבוצות בה חפות מפשע. כי קל יותר למחוק מאשר לתקן.
אפשר היה לנהוג אחרת, לבצע בדיקה מעמיקה, למצות את הדין עם המעורבים בלי להעניש חפים מפשע. אבל במקום זה, התקבלה החלטה שפשוט מוחקת ליגה שלמה. וזה מה שהכי כואב, כי כדורגל הוא לא רק משחק, הוא רגש, הוא סיפור, הוא חוויות שמלוות אותך לכל החיים. הליגות הקטנות הן הבסיס של המשחק הזה, הן מה שמאפשר לאנשים בכל מקום בארץ לחלום. עכשיו, החלומות האלה פשוט נמחקו. במקום להילחם עליהם, ההתאחדות ויתרה. ומי שאוהב כדורגל באמת יודע: כשהלב נכנע, המשחק נגמר.
הכותב הוא יועץ תקשורת בקבוצת 'מינקובסקי' ולשעבר דובר מועדון הכדורגל סקציה נס ציונה