בכדורגל הישראלי יש חמש קבוצות גדולות שמייצרות את כל העניין - מכבי תל אביב, בית"ר ירושלים, הפועל באר שבע ומכבי חיפה בליגת העל ואחת, הפועל תל אביב, שמשחקת בלאומית אבל לא ממש שייכת לשם.
לטעמי הקבוצה המעניינת ביותר השנה היא בית"ר, שבה הסיפור השתנה מאז שברק אברמוב הגיע. הוא עושה פלאים במועדון, ולא רק ברמה המקצועית. אף אחד לא שם לב, אבל הקהל של בית"ר נהיה התרבותי והרגוע בישראל. יש אווירה אדירה ביציעים, בטדי ובמשחקי החוץ. אברמוב מחתים שחקנים בצורה מעוררת כבוד, מתחרה עם יעקב שחר ומיטש גולדהאר בסכומים ונראה שהגיעו ימות המשיח.
אם נגענו באוהדים, קצת מפתיע שאברמוב הוא הבעלים הראשון מזה שנים שמסתדר עם הקהל בלי בעיות והפרות סדר. אפילו הגזענות ברחה מהיציעים.
אז יש שקט בבית"ר, אבל השקט הזה גרם לכך שהיא נכנסה לשאננות. אלמוג כהן וברק יצחקי הם צוות מקצועי מצוין, ועשו בקיץ הרבה דברים לפי הספר, אבל שגו בדבר החשוב ביותר: בניית הקבוצה בצורה מאוזנת. כלל ראשון הוא שבניית הסגל בקיץ היא הדבר החשוב ביותר. כהן ויצחקי טעו בגדול, והטעות הזאת תעלה להם בחוסר עניין בשלבים הסופיים של העונה. בית"ר תהיה בפלייאוף העליון, אבל מאבקי האליפות כבר יהיו מחוץ לתחום.
לא ייתכן שבכל הקבוצה אין שחקן מהיר. השחקן היחיד שמהירותו גבוהה הוא טימותי מוזי, שכבר לא נמצא מספר שבועות בתמונת ההרכב. היום בונים קבוצה עם שחקנים מהירים ורק לאחר מכן מחפש את הדברים האחרים. השחקנים האלה הם שוברי השוויון נגד קבוצות שמסתגרות, ואנחנו רואים שבית"ר מתקשה נגד הרבה קבוצות בגלל החיסרון הזה.
טעות נוספת טמונה בכך שכל עמוד השדרה מההגנה להתקפה - שוער, בלם, קשר אחורי וחלוץ - מורכב משחקנים בינוניים שלא יכולים לשדרג את בית"ר לאליפות. זו הסיבה שהיא לא מצליחה לדגדג את מכבי תל אביב ובאר שבע.
ועדיין, אם חוזרים לאברמוב, השינוי בבית"ר מבורך. אי אפשר לבנות את רומא ביום אחד וייקח לבית"ר עוד קצת זמן להיות בצמרת. אם המגמה תימשך, אין ספק שזה יקרה בשנה-שנתיים הקרובות.
כרגע נראה שממרוץ האליפות נשארו שתיים, אם כי אני עדיין לא רוצה לפסול את מכבי חיפה, אם תנצח הערב. לטעמי היא לא אמרה את המילה האחרונה, אבל חייבים להודות שכרגע זה לא נראה שם.
ברק בכר חייב להתאושש מטראומת בלגרד. זה לא בכר שהכרנו, הוא צריך להשתלט על הקבוצה, בעיקר משום שכרגע הוא לא משדרג אותה. הרכש נכשל, זה נכון, אבל תפקיד המאמן הוא לשדרג את השחקנים ובעיקר לשלוט בהם. אין משמעת בקבוצה, חדר ההלבשה מאוד לחוץ, וגם על הקווים בולט חוסר המנוחה.
ולסיום, מכבי תל אביב, באר שבע וגם הפועל תל אביב. מכבי תל אביב ובאר שבע לא קבוצות גדולות, לא כאלה שנספר עליהן לנכדים, אבל הן בריאות וחזקות מנטאלית. באר שבע מאוד מאומנת, טקטית, מסודרת ויודעת מה היא רוצה מעצמה. רק נזכיר שרן קוז'וך כמעט פוטר בטרום העונה, ואם הייתי צריך להגיד למי מגיע התואר הייתי אומר שלבאר שבע, אבל מכבי תל אביב הוכיחה, במיוחד אמש במשחק הקשה מול סכנין ובחיסרון של שחקן, שהיא חזקה מאוד ברמה המנטאלית.
להפועל תל אביב אסור להסתנוור מהניצחונות בלאומית. היא הייתה אמורה לעלות בהליכה ולא עושה את זה. זהו מועדון גדול בעשרות מונים מכל מועדון אחר בליגה השנייה, הפועל תל אביב לא נראית קשורה לליגה הזאת. ועדיין, במבט קדימה, ל-80 אחוז מהשחקנים בקבוצה אין מקום בליגת העל. עם כל החגיגות, צריך להתחיל לחשוב על השנה הבאה. כל ההצלחה של ברדה והשחקנים יפה, אבל פער התקציבים בין הפועל תל אביב ליריבותיה עצום, ופשוט עדיף לה לא להסתנוור.