למרות לוני, למען המשחק

בשנים האחרונות, קבוצת הכדורגל שהכי הרגיזה אותי במדינה היתה מכבי תל אביב. לא בגלל שאני אוהד את אחת מיריבותיה המרות (אני לא), אלא פשוט בגלל שצורת ההתנהלות שלה כגוף קוממה אותי, ולא רק אותי. ההתנהלות הזו הפכה את הבעלים לוני הרציקוביץ' לאחד האנשים המאוסים בכדורגל הישראלי - וכדי להתבלט בנוף כזה צריך ממש להתאמץ או להיוולד מוכשר.

רוצים תזכורת? לוני רכש אימפריה שזכתה זה עתה בדאבל ובאליפות שנייה ברציפות. צעדו הראשון? לפטר את המאמן, דרור קשטן, שהביא את אותו דאבל מול יריבה עדיפה מבחינת כישרון ועומק. זה מסוג העוולות שעליהן כותבים טרגדיה יוונית - כזו שמכבי מככבת בה זו השנה השביעית ברציפות.

אחר כך באו ארבע שנות כישלון מהדהד בהנהגת ידידו הטוב של הבוס, אחד אברהם גרנט, ובסופן בא סיפור שלמה שרף: לוני איים בתביעת דיבה כש"הארץ" פרסם שזה יבוא לאמן במכבי, ואז הביא אותו, וכעבור מחזורים ספורים בלבד זרק את המאמן הלאומי לשעבר לכלבים והמשיך לנהל נגדו קרב השמצות - והכל בשם התרבות והנימוס.

לקראת סוף תקופת גרנט המפוארת באה פרשת האפדרין, שבה התגלה כשל מערכתי מובהק - שחקנים קיבלו, באופן קבוע ושיטתי, תוסף מזון שאיש במכבי לא טרח לבדוק כדי לראות אם הוא עומד בכללים ואם הוא בכלל בריא לשחקנים. גם לאחר שהתגלו תופעות לוואי שהיו אמורות להדאיג כל בר דעת (שחקנים במכבי התלוננו על סחרחורות וזיעה קרה בלילה) לא נדלקה אצל איש בקרית שלום נורה אדומה.

מכבי תל אביב נענשה בהורדת ארבע נקודות ליגה מגוחכות, על הטיה שיטתית של תוצאות חצי עונה. על פחות מזה הורידו אלופות ליגה ושללו מהן תארים - במדינות תרבותיות, כמובן. התגובה של לוני לעונש המצחיק? לצווח שדופקים אותו.

לאחר מכן הוא תבע את עיתון העיר, שהעז להשיב לו מידה כנגד מידה, ולאחר שלוני קרא לעיתונאים עכברושים, כינה אותו "עכבר פחים בחליפה". זה היה מאמר סאטירי במובהק, אבל כנראה שסאטירה לא תרבותית מספיק עבור איש הסוני.

ואז הגיע השיא - מסע של השתקה נגד אוהדי הקבוצה עצמם, שהעזו להביע את מחאתם האישית והנוקבת כלפיו על שלקח את הקבוצה החזקה ביותר בכדורגל הישראלי, ובשבע שנים הטביע בה עמוקות חותם לוזרי של "קבוצה שחייבת לכאורה להיות גורם משמעותי, אבל היא לא".

כאמור, רשימה שדי בה לפתח איבה קשה למועדון שאיש כזה עומד בראשו, להתענג על כישלונותיו ולקוות בכל לב - באותה קטנוניות ושמחה לאיד שהספורט המבורך מאפשר לנו לשחרר - שהוא ימשיך להיכשל עד שיקלוט איזה כישלון הוא בתחום. עד שיימאס לו. עד שיבין שאפילו אם אתה איש עשיר, מהרקע והחוגים הנכונים, אתה לא יכול גם להיות חרא של בנאדם וגם לתפוס תחת של "אני אלמד אתכם, לבנטינים שלי, תרבות מהי".

ובכל זאת, המשחק עצמו חשוב יותר מהגורמים המפוקפקים שלעתים נדבקים אליו. לפעמים, למרות שאין לו לאדם עניין אישי במתמודדות, ולמרות שהוא אולי אפילו נוטה נגד אחת מהן מסיבה זו או אחרת, מגיע רגע בו הוא מבין שאם יש צדק, אם יש הרמוניה בסיסית בכל העסק הזה, עיקרון של טוב שאפשר לכוון ולשאוף אליו - אז חשוב מאד שדווקא קבוצה מסוימת תזכה, ולא אחת אחרת.

ולכן, למרות שרגשותיי כלפי לוני לא השתנו כהוא זה, למרות שלא יהיה לי קל בכלל לראות את הפרצוף הזחוח שלו מבלבל במוח על איך שהשיטה שלו הוכיחה את עצמה בסופו של דבר, כביכול, ולמרות שזה יהרוס כל סיכוי שהוא ייטיב את דרכיו - בשם הכדורגל החיובי, הלוחם והמחויך, זה שפשוט מרגיש נכון, אני מצהיר בזאת על תקוותי העזה שמכבי תל אביב תזכה באליפות ליגת העל לעונת 2002/3.

לוני את ההפוכה שלו מהקארמה עוד יקבל. תסמכו על הקארמה.

ואם בענייני צדק קוסמי עסקינן, אז יש לי עוד בקשה קטנה מהאלה פורטונה, אשר על המזל:

ביום שישי האחרון הוכיחה קבוצת בני סכנין, באופן משכנע למדי, שהיא אינה ראויה עדיין לעלות לליגת העל. לא נרחיב בסיפור המפלה - 3 שערי חובה תוך 14 דקות - רק נציין שזו לא הפעם הראשונה שהקבוצה של מאזן גנאים ומומו זעפרן הסימפטיים פשוט לא מתפקדת במבחן רציני.

בסוף השבוע הקרוב יש לסכנין הזדמנות אחרונה להוכיח אחרת, בדרבי הגדול של המגזר מול אח"י נצרת, אבל עם כל הכבוד קשה לי להאמין - במיוחד לאור ההרחקות של הכוכבים שאדי זבידאת וגבריאל לימה, בעקבות אובדן העשתונות בהפסד מול הרצליה.

אז ליגת העל תחכה, אבל יש משהו שיכול לקרות כבר השנה, וזה הגביע. נכון, ההסתברות אינה גבוהה, אבל ההגעה לחצי הגמר אפשרית בהחלט (רבע גמר מחר מול הפועל רמת גן) וכבר היו קבוצות חלשות באותה מידה שלקחו הזדמנות דומה כל הדרך.

מעבר לאפקט הסינדרלה - שעושה כשלעצמו טוב לכל העסק הזה של הספורט - קשה לי להעלות בדעתי דבר בריא יותר מאשר קבוצה ערבית המניפה, דווקא הימים אלה, את גביע המדינה, לוחצת ידיים עם הנשיא ומייצגת את ישראל בגביע אופ"א בעונה הבאה. נכון, הסיכוי שייצא מזה מסע כמו של הפועל תל אביב הוא קלוש עד אפסי, אבל זו בכלל לא הנקודה. נכון גם שלא רצוי לערב ספורט ופוליטיקה אבל כשמדובר בתחושה הערטילאית הזו שנקראת צדק, הכל קשור.

ובסכנין, למרות נטייה מובנת אולי ליפול במלכודת ההתבכיינות הקיפוחית, האנשים גם נחמדים לאללה, אז למה לעזאזל לא? יהיה מגניב.

גביע המדינה לבני סכנין.