"נתתי למורה מנוי. בתמורה הוא הפסיק לקרוא לאבא שלי לשיחות"

"באחד המשחקים הכדור יצא לחוץ לטובת כפר סבא, אבל משה אשכנזי, שופט ענק, הורה אחרת. פלטתי קללה עסיסית - 'יא בן ז…'. אשכנזי שמע, קרא לי ואמר: דורי, בוא איתי הצידה. הוא אמר לי - שמעתי מה אמרת. ניסיתי להסביר שזה היה לכיוון נח איינשטיין, שזה פשוט נפלט לי. אשכנזי לא השתכנע והרחיק אותי מהמגרש."

דורי אלמוג, מכוכביה הבולטים של הפועל כפר סבא בשנות ה-70 וה-80, נולד ב-28 בנובמבר 1952 "לאבא מיכאל (מיקה) ואמא ניצה. אבא נולד בשם המשפחה אברוצקי והיה הראשון שעיברת את השם לאלמוג. אנחנו במשפחה שלושה ילדים: אחי גונן ואחותי נאווה. שמי בלידה היה דרור, וכך הוא רשום בתעודת הזהות, אך כשהיו קוראים לי בשם דרור בנבחרת הנוער ובצבא, לא הייתי עונה. השם דורי דבק בי."

הוא נשוי בשנית לעדנה, אותה הוא מכנה "הזהב הטהור שלי". יש ל בן בשם אור מאשתו לשעבר. על עדנה הוא מספר: "הגעתי עם חברים לתל אביב, לפאב של ירון עוז, ושם הכרתי אותה. פגישה בלתי נשכחת שהובילה לחתונה מאושרת."

אביו היה יו"ר ההתאחדות לכדורגל. "אבא מיקה היה מעורב מאוד בספורט ובפוליטיקה. הוא כיהן כמנכ"ל השלטון המקומי וכסגן ראש עיריית כפר סבא, וכמובן היה גם יו"ר ההתאחדות לכדורגל. הבית שלנו היה מלא בכדורגל ובפוליטיקה, והטלפון הביתי (לא היו אז טלפונים ניידים) צלצל ללא הפסקה 24 שעות ביממה. אמא הייתה מתוסכלת מאוד ודרשה להקים בחצר עמדת טלפונים. לאבא היה ברכב הפרטי טלפון שאִפשר לו לנהל שיחות תוך כדי נסיעה. הוא נעדר המון מהבית בגלל טיסות לקונגרסים באסיה ובאירופה."

אבא היה כדורגלן. היה גם גול שהוותיקים דיברו עליו.

"אבא היה חלוץ מצטיין בהפועל כפר סבא של שנות ה-40. חברו הקרוב היה יאיר לויטה, שבתחילת דרכו היה השוער של מכבי כפר סבא. בדרבי הכפר-סבאי אבא כבש שער ניצחון לרשת של לויטה, גול שהפך לשיחת היום בכל מפגש ביניהם במשך שנים."

האב הלך לעולמו בפתאומיות: "מיקה נפטר ב-1991 בגיל 68. הוא הלך לעולמו במפתיע, והותיר שבר גדול בבית, בכדורגל ובעיר כפר סבא."

הוא למד בבית הספר היסודי אוסישקין ובתיכון אורט כפר סבא: "בכיתה שלי למדו איצ'ה רוגק ונח איינשטיין, ובשכבה מעלי היו אלכס שפרינגר, שעבר לגור בחולון והפך שם לכוכב גדול לצד לפרדון וקובי זיתוני. לא השקעתי כמעט בלימודים, והמחנך שלי היה מזמין את אבא לבית הספר באופן קבוע בגלל הישגיי הגרועים. הוא היה חובב כדורגל ואוהד הפועל כפר סבא. בסופו של דבר, הגעתי איתו להסכם: בתמורה למנוי מרכזי למשחקי הקבוצה, הוא יפסיק להזמין את אבא לשיחות וידאג לי לציונים הגיוניים בתעודה."

הכדורגל החל אצלו כבר בגיל 3. "התחלתי להסתובב במגרש הביתי הישן של המועדון, כמעט בכל האימונים והמשחקים. השחקן שהערצתי היה החלוץ הכובש שלנו, מיכאל וידרה. סמוך לבית הפרטי היה מגרש כדורגל שכונתי, ושם בעטנו ורצנו אחרי הכדור. בגיל תשע נרשמתי לקבוצת הילדים של הפועל כפר סבא."

בילדותו הגיע שייע גלזר לקבוצה. ""אבא שלי סגר את החתמתו של גלזר להפועל כפר סבא - שם גדול שעורר בי התרגשות עצומה. סיפרתי לחברים, ולמשחק האימון הראשון שלו הגיעו המוני בני נוער. באותה עונה שייע כבש 17 שערים בליגה א' מחוז דרום (הליגה השנייה). בנוסף, הוא היה המאמן שלי בקבוצת הנערים, כהשלמת הכנסה עבורו."

גם את שלמה שרף זכה לראות כשחקן. "בן אדם עם ראש על הכתפיים. אהבתי לצפות בו משחק - עם תשוקה אדירה, בלי ברקסים, אבל חיובי."

הדרך לבוגרים החלה אצל יעקב גרונדמן. "הוא העלה אותי בגיל 16 להתאמן עם הבוגרים. הוא הקדיש לי זמן, כיוון אותי ושיפר את המשחק הקבוצתי שלי עם השחקנים הבוגרים. שלמה שרף עדיין היה שחקן בקבוצה לפני פרישתו, וכמובן גם השוער הענק יאיר נוסובסקי, בן דודי אברוצקי, יצחק שום, פוגל והקפטן מרצ'ינסקי."

אחד השחקנים שאיתו היה האח של אלי דריקס. האח האמיתי, לא הפיקטיבי מהסרט: "המגן שלנו היה יוסי דריקס, האח הבוגר של אלי. יוסי עשה אצלנו קריירה טובה וזכה בגביע המדינה ב-1975, בניצחון על בית"ר ירושלים. הוא היה שחקן מצוין, ספורטאי למופת וחבר טוב. אביו, אלפונסו, היה כדורגלן במכבי פתח תקווה בשנות החמישים."

את השירות הצבאי העביר בחיל הקשר. "הרס"ר של הבסיס היה השוער לשעבר יעקב רודיק. בבסיס היו המון ספורטאים - כדורגלנים וכדורסלנים, והשירות היה קל מאוד."

האם בהפועל כפר סבא עזרו לך כלכלית?

"שילמו מעט מאוד לרוב השחקנים, למעט אולי שניים-שלושה. לא הייתי זקוק למועדון מבחינה כלכלית - בעזרת אבא פתחתי בית קפה בכפר סבא, ובהמשך עוד אחד. בית הקפה הפך למקום מפגש לחובבי כדורגל ולצעירי העיר. כשהאבא היה מגיע, זה היה מקור עלייה לרגל - הוא יצר במקום אווירה חיובית, הרים את המורל, חילק עצות, עזר ותרם לאווירה כיפית משעות הבוקר ועד הערב."

הוא זוכר היטב את רבע גמר גביע המדינה 1974/75: ""סיפור כדורגל מטורף. פגשנו את הפועל ירושלים החזקה של בן רימוז' וחבריו. במשחק הראשון אצלנו הם נתנו לנו קונצרט של כדורגל ברמה אחרת, שלא הכרנו. ירושלים ניצחה 0:2, ובקלות יכלה לנצח בהפרש של חמישה שערים לפחות. המאמן שלנו היה שלמה שרף. משחק הגומלין בקטמון נערך כעבור ארבעה ימים. זה היה משחק שנראה חסר סיכוי עבורנו. לא יצאנו לבית מלון, ורוב השחקנים לא האמינו שיש לנו סיכוי מול הפועל ירושלים, שפירקה אותנו במשחק הראשון. כששחקנים דיברו איתי, אמרתי להם שבכדורגל הכול אפשרי.

"שלמה ביצע שינוי עמוק בהרכב הפותח. יאיר נוסובסקי הוחלף בשער על ידי יעקב שוורץ, הבלם יורם מור והקפטן מרצ'ינסקי ירדו לספסל. עשינו הפתעה מושלמת, בכל מפגש ותיקים מזכירים את המשחק הזה, שבו ניצחנו 1:3 ועלינו לחצי הגמר נגד הפועל תל אביב. המשחק הסתיים ב-0:0, וההכרעה הייתה בפנדלים - 1:3 לנו, היישר לגמר נגד בית"ר ירושלים".

הגביע נחת בכפר סבא. ""תמיד אהבנו לשחק באצטדיון בלומפילד, שהיה מלא עד אפס מקום. ניצחנו 1:3 משערים של יורם מור (2) ושל שום. בירושלים שיחקו, בין השאר, אורי מלמיליאן, השוער יוז'י סורינוב, נוימן וארצי בן יעקב."

דרור קשטן לא שיחק בגמר. "הוא היה כוכב גדול בכפר סבא, אבל שרף החליט כך. הוא דאג שדרור ישב על הספסל לידו ויעזור לו. קשטן, כמו גבר, לא העביר ביקורת על המהלך."

הוא כבר לא בכפר סבא, תל אביבי רשמי. "עזבתי את כפר סבא של פעם לפני 30 שנה. היום אני מתגורר בשיכון ל' בתל אביב, אבל נמצא הרבה על הקו לעיר. בזמנו כפר סבא הייתה עיר קטנה, והכול סבב סביב מרכז העיר, מוקף פרדסים. קיבלתי מאמא כמה פרדסים, שמכרתי בתמורה הוגנת לאותם ימים. היום, עם הבנייה הרחבה סביב מה שהיה פעם, אותם פרדסים שווים מיליוני דולרים."

הכוכב הבלתי מעורער של הקבוצה היה יצחק שום. "הוא היה ענק. בנבחרת הלאומית הוא עשה את העבודה הקשה מאחורי שפיגלר ושפיגל, לקח מהם את המשימות ההגנתיות ונתן להם חופש פעולה התקפי. שום כמעט לא החמיץ משחק, עלה לשחק חולה ופצוע, והיה מעל כולם."

ואם כבר הזכרנו נבחרת, אלמוג עצמו שיחק בנבחרת הנערים תחת המאמן אדמונד שמילוביץ', בנבחרת הנוער אצל אמציה לבקוביץ', ובנבחרת הבוגרת אצל ג'ק מנסל רק במשחקי ידידות, ללא הופעה רשמית.

הוא יודע לזכות מי, או יותר נכון מה, לזקוף את האליפות של 1981/2: "תואר היסטורי עבור המועדון, תחת קשטן. אומר כך - האליפות הייתה בעיקר בזכות המגרש הביתי ההיסטורי שלנו, שהיה אחד מהמגרשים העלובים בליגה, וקבוצות שהגיעו אליו התקשו מאוד לשחק עליו. כל העונה הפסדנו רק חמישה משחקים. אהבנו לשחק במגרשים גדולים, ונתנו הצגות באצטדיון בלומפילד. היו לנו שני כובשי שערים ענקיים שהרעידו רשתות לאורך השנים - אלי יאני וישראל פוגל. אבל אליפות היא אליפות, ואין אליפות שנשכחת."

חלפה עונה והקבוצה במקום האחרון, ירדה לארצית. "זאת תעלומה שרבים מנסים להסביר לכאן או לשם. 95 אחוז מסגל האליפות המשיכו, ואנחנו, כל השחקנים, אשמים בהתפרקות הגדולה תחת דרור קשטן. זו הייתה עונה קשה שעברה על המועדון, למרות שישראל פוגל הבקיע 17 שערים בעונת השפל הזו."

"בגיל 31, בתום עונת 1983/4, עזב את כפר סבא. "השתחררתי מהמועדון שהיה הבית השני שלי - מועדון שזרם בדמי ובכל נשמתי. עברתי להפועל יהוד מהליגה הארצית, תחת המאמן נינו ברגיג - עיירה וקבוצה נחמדה. בהמשך המשכתי להפועל רעננה בליגה השלישית."

אתה הולך למשחקי כפר סבא?

"בשנים האחרונות אני צופה בהם בטלוויזיה, והולך לראות רק משחקים חשובים של המועדון. אני מצפה ומאמין שהקבוצה תחזור לליגת העל, כי מבחינתי - שם מקומה."