1. הפועל בורחת, מכבי תופסת * 4
4:50 דקות לסיום המחצית הראשונה. הפועל תל אביב משלימה ריצת 0:9 ובורחת ל-35:43. וויל ריימן סוחט עבירת תוקף, מוסר אסיסט, לוקח שני ריבאונדים בהתקפה, קולע פעמיים מהעונשין ועוד סל לשתיים, ומכבי תל אביב יורדת להפסקה בפיגור מינימלי 46:44.
2:55 דקות לסיום הרבע השלישי. הפועל תל אביב משלימה ריצת 2:11 ובורחת ל-56:66. רומן סורקין ורוקאס יוקובאיטיס קולעים בתורות ודימיטריס איטודיס מזעיק שני פסקי זמן בתוך דקה וחצי, אבל ג'ון דיברתולומיאו מחזיר בשלשה את מכבי תל אביב ל-66:65.
4:42 דקות לסיום הזמן החוקי. הפועל תל אביב משלימה ריצת 0:6 ובורחת ל-72:79. טרביון וויליאמס עולה מהספסל לאחר טיים אאוט, מפטם באסיסט, מגיע לסל היחיד שלו במשחק, חוטף כדור וצופה במופע של יוקובאיטיס, שמעורב כקולע או כמוסר ב-9 מ-11 הנקודות האחרונות של מכבי תל אביב. הצהובים מחוללים מיני מהפך וחוזרים להוליך, אבל המשחק הולך להארכה ב-87:87.
1:56 דקות לסיום ההארכה. הפועל תל אביב עולה ל-87:91, אחרי שלא ספגה נקודה בשלוש הדקות הראשונות של תוספת הזמן. סורקין מגיב בסל שובר בצורת (מאסיסט של יוקובאיטיס), ליוואי רנדולף יורה חמש נקודות רצופות (שלוש מהן מאסיסט של יוקובאיטיס), ג'ון דיברתולומיאו מחטיא מהעונשין במאני טיים (בכוונה, כמובן), ומכבי תל אביב עולה לגמר גביע המדינה עם ניצחון 93:95.
2. לא רוצה לדבר על השיפוט, אבל...
ארבע סצנות, שכולן לקוחות מסרט אחד. כל אחת מייצגת רגע מפתח בדרבי הגדול - סליחה, הגדוווולללל - של תל אביב. כולן אירעו בדקות המסיימות של הרבעים וההארכה, ולכל אחת היה מאפיין דומה: הפועל בורחת ומאיימת להיעלם מהאופק, אבל יריבתה העירונית מזנקת, נאחזת בדש מעילה, גוררת אותה לבוץ ומפילה אותה.
מכבי רשמה סטריקים של 3:9, 0:9, 8:15 ו-2:8 ברגעים שמכריעים ומגדירים כל פרק במשחק; בסך הכל - 13:41. 28 הפרש במשחק נוקאאוט שהוכרע על איחור של עשירית שנייה ברבע הרביעי, ועל זריקת באזר אחת באוברטיים. אה כן, ועל השופטים.
הו, השופטים. איטודיס הצטרף אמש (שני) לרשימה הכה-ארוכה של מאמנים ש"לא רוצים לדבר על השיפוט, אבל..." ויצאו למונולוגים קורעי לב ושוברי לסתות. הוא צדק בחלק מהקטעים שהקרין, ומן הסתם התעלם מחלקים אחרים שלא היה נוח לו להקרין.
לקבוצתו יש עוד ארבעה חודשים - בשאיפה - להעביר העונה, ולהילחם על שני התארים החשובים באמת. אחד, ביורוקאפ, יכול לשנות מקצה לקצה את עתידו של המועדון; ואחד, בישראל, יכול להיכנס להיסטוריה כאחד האירועים העצומים בתולדות.
אם היווני ישתכנע מדבריו שלו, יאמין באמת שאנשי המשרוקית הם אלו שגזלו ממנו את העלייה לגמר הגביע, ולא ילמד דבר מאחריותו לקרב הבעיטות בדלי שניהל עם עצמו, הוא וקבוצתו ישלמו על כך ביוקר. אילו טעויות? יש לנו כמה רעיונות להציע. בכך הסתיים פרק השיפוט בטור זה, ולאיטודיס עוד נחזור בהמשך.
3. השיא שלא נבדק על ליוואי רנדולף
אבל לפני איטודיס, היה מאמן מנצח. שניצח. ויצא מהתבנית כדי לנצח. רבות נכתב, דובר, סופר ועוד יסופר, יידבר וייכתב על ניהול הרוטציה והעומסים של מאמני היורוליג, ועודד קטש ביניהם. על ההימנעות מלאפשר לשחקן להיות על המגרש יותר מ-8-7 דקות ברציפות, על הפירסט יוניט והסקנד יוניט, ועל הניסיון להימנע מקריסות ברמת הכדורסל כשלמגרש נכנסים המחליפים.
יכול להיות שלאורך זמן, בעונה מפרכת ומלאת משחקים, זו הדרך היחידה לשרוד. אבל שום דבר מזה לא היה רלוונטי אתמול. קטש עשה את מה שארגין עתמאן עשה לו בסדרת הפלייאוף בין פנאתינייקוס למכבי תל אביב בעונה שעברה.
את הנתון הבא אכתוב בלי לבדוק, אבל כמעט באחריות: רנדולף הפך (כנראה!) לשיאן הדקות של קטש בערב נתון, עם 41:07. הוא הותיר מעט מאחור את סורקין במקום השני על 40:42. ואחריהם, לא בספר השיאים אלא ברשימת הדקות של חצי גמר הגביע, התייצב יוקובאיטיס עם 35:28. ולתמיר בלאט היו 32:13, שהן הרבה יותר מדי בערב המזוויע שעבר עליו.
רנדולף לא ירד לספסל אפילו לשנייה ברבעים השני והשלישי, והספיקה לו מנוחה של 81 שניות בתחילת הרביעי לפני ששוגר בחזרה למגרש עד לתום ההארכה. סורקין נח דקה ושנייה ברבע השלישי, ועוד ארבע שניות ברבע האחרון ובתוספת הזמן יחד. אצל קטש, כן?
4. תגיד, מה בעצם אתה רוצה מרגלנד?
גם איטודיס מצא בשלב מסוים את האנשים שהוא מאמין בהם, אבל הדרך להכרה הזו עברה עליות ומורדות לא ברורות בעליל. לדוגמה, ים מדר, שהשלים 20 דקות מלאות במחצית השנייה, קיבל לפני כן רק דקה אחת בלבד ברבע השני. דווקא בהארכה, כשנותרו כשתי דקות לסיום, הוא ירד לנוח 68 שניות, וקבוצתו ספגה במהלכן ריצת 5:0 בלעדיו - מיתרון לפיגור.
או למשל, ג'ו רגלנד. מרגע שנכנס במחצית הראשונה, הקצב ההתקפי של האדומים התגבר ועלה, והכל נראה הרבה יותר שוטף, טבעי ויעיל. מפתיע? לא את מי שצפה העונה בהפועל תל אביב משחקת כדורסל. זה לא מנע ממאמנו לספסל אותו לאורך כל הרבע השלישי, ולשלוח אותו ל-9:30 דקות על המגרש ברבע האחרון. בהארכה הוא הוציא והכניס אותו ארבע פעמים. אז מה בעצם איטודיס רצה ורוצה ממנו?
ושנדבר גם על ג'ונתן מוטלי? 13 נקודות ב-14 דקות היו לו במחצית הראשונה (משלושה אסיסטים של רגלנד ועוד שניים של תומר גינת). ברבע השלישי הוא סיים עם 0 מ-1 מהשדה בקצת יותר משמונה דקות. וברבע הרביעי לא נח אפילו שנייה, רק כדי לרשום 1 מ-1. האיש נע ונד, רד עלה, עלה ורד, ולא ראה כדור. שתי זריקות ב-18 דקות. למה, בעצם?
5. המסורת, והכדורסל, ויוקובאיטיס
משחק הכדורסל הוא טריקי מאוד, וזו לא סתם קלישאה שהוא מוכרע על הפרטים הכי קטנים שיש. כלומר, זו כן קלישאה - אבל היא פשוט נכונה. באופן טבעי, אם מדר היה קולע את סל הניצחון טיפטיפה מוקדם יותר, הכל נראה אחרת, נשמע אחרת, נכתב אחרת ונקרא אחרת. אלא שצריך לומר את האמת: אם מכבי תל אביב הייתה מופיעה עם הסגל של הפועל תל אביב, והפועל תל אביב הייתה מופיעה עם הסגל של מכבי תל אביב, כולם היו חוזים מראש ניצחון קליל בצהוב.
לאדומים יש קאדר עמוק, כישרוני וטוב יותר (בוודאי כל עוד ג'יילן הורד מושבת), ובזמן שמאמנם שבר את הראש את מי מהזרים האיכותיים שלו הוא מותיר בחוץ - המאמן היריב חיפש מי ישלים לו חצי מניין כדי לשחק פחות משתי דקות. אבל בדרבים כל כך אמוציונליים, אי אפשר להתחמק מהשפעות העבר והמסורת והרוח, והאנדרדוג שבא לנשוך, והפייבוריט שלא יודע איך להכיל את הלחץ. כל הגורמים האלה איזנו כנראה התמונה. הם, והכדורסל.
והכדורסל, ויוקובאיטיס. את היום הוא התחיל עם קרסול פגוע, ואת הלילה סיים עם מגאפון על בימת האוהדים ביציע (וכנראה עם קרסול פגוע לא פחות). הבחור הוא כוכב רוק. או כמו שאומרים בליטאית ספרותית - כוכב רוקאס. מהניצחון בדרבי בליגה זוכרים את ההצגה של הורד, אבל הרכז המתולתל להט שם עם 18 נקודות, 6 ריבאונדים ו-9 אסיסטים. ואתמול הוא שידרג את עצמו ל-27, 4 ו-8.
מהעונה הזו, לא משנה בכלל איך תיגמר, לא יהיה למכבי תל אביב הרבה לקחת לעתיד. את סורקין היא תיקח. את הורד היא תנסה לקחת. וגם את רנדולף. לבלאט, לכו תדעו, יש סעיף יציאה. ואת יוקובאיטיס היא תהיה חייבת לקחת, אחרי שגדל וצמח והתפתח. ולחשוב שהוא בסך הכל בן 24. רק תביאו לו דרבי.