כנראה שריאל מדריד ידעה מה היא עושה כאשר קבעה תג מחיר של מיליארד אירו לשחרורו של כדורגלנה הברזילאי ויניסיוס. לכאורה מדובר בסכום דמיוני, אבל כבר לא פעם נוכחנו בכך שהמציאות עולה על כל דימיון.
הליגה הסעודית רוצה בויניסיוס כדי להוכיח ששחקני הכדורגל הטובים בעולם מצויים אצלה בחלון הראווה. מכאן שאל תופתעו אם בסיכומו של עניין יגיע אליה הקיצוני, שהוא אחד משחקניה החשובים ביותר של ריאל מדריד.
על סכום של מיליארד אירו איש לא יכול היה לחשוב לפני עשר שנים. גם עכשיו זה נשמע, לפחות בעיניי, כשיגעון של ממש, אבל במקומות שבהם הכסף זורם כמים, המיספרים האלה כנראה לא מרתיעים, ועם זאת, דעתי היא שריאל תסכים להתפשר גם על סכום שהוא פחות בהרבה.
ויניסיוס הוא שחקן נפלא, אך עדיין לא ברמתם של כוכבי העבר האגדיים של נבחרת ברזיל, כאשר מדובר בתפקיד הקיצוני. הכוונה היא למריו זאגאלו, ששיחק בעמדת הקיצוני השמאלי, ולגארינצ'ה שהיה הקיצוני הימני הטוב בעולם. שניהם זכו עם נבחרתם בגביעי העולם של 1958 ו־1962. השלישי בחבורה הוא ז'אירז'יניו, הקיצוני הימני של ברזיל בזכייתה ב־1970 באליפות העולם. מכאן מתבקשת השאלה התיאורטית, מה היה שוויים של השלושה בשוק השחקנים לו שיחקו בשנות האלפיים?
ואם נחזור לריאל מדריד, היא מאז ומעולם דאגה לכך שכל יהלום, זר ומיוחד, ילבש את מדיה. כך היה עם הארגנטינאי אלפרדו די סטפנו, עם הצרפתי ריימונד קופה, עם ההונגרי פרנץ פושקאש ושלא לדבר על החלוץ הפורטוגלי כריסטיאנו רונאלדו, הממשיך גם בימים אלה לשחק ולהבקיע, אם כי כמובן לא במדיה.
לפיכך, ריאל מדריד, כדי שאיש לא יוכל לחמוד את ויניסיוס, קבעה עבורו תג של מיליארד ארו. זאת מתוך מחשבה שהסכום האסטרונומי ירתיע את כל מי שחפץ בשירותיו. היום כבר איני בטוח שהמספר הזה הוא בבחינת מיכשול בלתי עביר. הוא גם מעיד על כך שבסופו של דבר לקבוצות הקטנות יחסית, יהיה, כפי שהיה בעבר, קשה מאד להתמודד לאורך זמן עם הענקיות. ואיך אומרים? הכסף מדבר.