פיצוץ המשחק שבין קבוצות מכבי חיפה למכבי תל אביב הוא אירוע מכונן, שבמבט קדימה חייב לשנות את פניו של הכדורגל בישראל. במילים אחרות: כאשר הקרקע נשמטת תחת רגלינו, הגיע הזמן לתכנן ולבנות את עתידו.
היום זהו כבר מצב של אין ברירה. אם אחד ממשחקי העונה לא מגיע לסיומו החוקי, אזי הכדורגל שלנו בצרות. למעשה, קשה להבין, וגם אין היגיון בכך, שאוהדי כדורגל באים לאיצטדיון כדי להפריע למהלכו התקין. במקרה זה הכוונה היא לאותם אוהדי מכבי חיפה שהשליכו, בעיצומו של המשחק, אבוקות או רימוני עשן לעברו של הדשא. מצד אחד קשה להאמין שאוהדים רוכשים בכספם כרטיס כניסה לאיצטדיון כדי ליידות אבוקות לעבר המגרש, אך מצד שני, עובדה היא שהדבר קרה - ויותר מפעם אחת.
באותם מקרים הראתה המצלמה גם את פניו חמורי הסבר של יעקב שחר, שכמו רבים מאיתנו, התקשה לעכל את המתרחש. הוא היה חסר אונים משום שהקהל הירוק הזה נטל לידיו את הפיקוד על האירועים, כנראה מתוך הבנה ששופט המשחק יגאל פריד לא יעז לשרוק לסיומו, ואכן, פריד רק עצר את המשחק פעמים אחדות, בעת השלכת האבוקות, אבל אחר כך המשיך בו כאילו זוהי גזירת גורל. שום שופט לא רוצה לפוצץ משחק כה חשוב, ועובדה היא שההחלטה לסיימו הייתה של המשטרה ולא שלו.
בתמונות שהגיעו מאצטדיון סמי עופר בלטה עוד אחת שבה נראה מאמן מכבי חיפה ברק בכר מתעמת מילולית עם חלוץ מכבי תל אביב דור תורג'מן. זוהי תוצאה של עצבים רופפים והמתח שבו מצוי בכר, ואם בארזים נפלה שלהבת, מה יגידו אזובי הקיר? ועם זאת, טוב עשה ברק בהודעת ההתנצלות שפירסם, ושבה הצדיק את הרחקתו.
בראשית דברי הגדרתי את פיצוץ המשחק כאירוע מכונן, ואולם הכדור מצוי עתה בידיהן של ההתאחדות ומנהלת הליגה. השאלות שיש להפנות לעברן דורשות תשובות ברורות: מה בכוונתן לעשות? האם בכלל ביכולתן לחשוב מחוץ לקופסה או שמא בחלוף הסערה שום דבר לא ישתנה? והאם הם האנשים שבידיהם הכח בעת הזו למציאת דרך חדשה? אני יודע שקל לשאול, אבל עכשיו הכדורגל בישראל מצפה לתשובות.
המשחק בחיפה לא היה היחיד שהדליק אור אדום. גם בבלומפילד נחצו הגבולות, כאשר כמה מאוהדי הפועל תל-אביב התעמתו, על כר הדשא, עם שוערה של הפועל נוף הגליל. כך נוספה עוד חתיכה לפאזל, שבו טבועים פניו של הכדורגל בארצנו.