כמה מיוחד היה הטקס לפני תחילת המשחק אתמול (שני), כששחקני מכבי חיפה עלו עם חולצות עם דיוקנה של דורון שטיינברכר, ושחקני מכבי תל אביב עם חולצות שעליהן הסמל המסחרי החדש של אמילי דמארי. אבא שטיינברכר עמד מול 30 אלף איש, שבירכו על חזרת בתו, והתייפח מהתרגשות. אחר כך עלו לדשא שתי סבתות מהממות ששרדו את הגיהינום באושוויץ וזכו גם הן לתשואות הקהל.
ואיזה רגע ספורטיבי קשוח היה כשרמי גרשון נפצע, חמש דקות מהפתיחה, ונאלץ לרדת מהדשא. ואיזה יופי היה לראות את המחליף שלו תומר לנס, חצי ממנו בגיל, עולה למגרש עם תנועות של נער מתלהב. באמת, עד הדקה ה-10 המשחק בין מכבי חיפה למכבי תל אביב היה מועמד להיות אחד האירועים החשובים של העונה הנוכחית. ובדקה ה-10 הוא באמת הפך להיות כזה.
חשוב להגיד - מכבי תל אביב עמדה להבקיע כשהאבוקה הראשונה עפה לעבר שריף כיוף. וחשוב עוד להגיד שהדבר הראשון שעבר בראש של כל מי שצפה בזה קורה לא היה "בואנה, לקחו למכבי תל אביב גול בטוח", אלא חשש לשלומו של כיוף - נראה היה שהאבוקה פוגעת לו בגב או אפילו בצד הקדמי של הגוף.
למרבה המזל הוא התרומם ונראה בסדר גמור (אחר כך התברר שהוא קצת טייח את האירוע וכן נפגע בגבו, אבל פחד לחשוף את זה כדי לא לסבך את קבוצתו עם עונש). אז באמת אפשר היה לשאול - מה לעזאזל קרה כאן ואיך יגאל פריד, לא בדיוק השופט הסמכותי ביותר שאפשר למצוא בארגז הכלים של האיגוד - לא עוצר את הדבר הזה מיד?
טקס האבוקות הוציא את מכבי תל אביב מהמשחק, ומכבי חיפה, שנראתה לאורך כל המחצית ששוחקה כקבוצה הנחותה יותר, הצליחה לקחת יוזמה ואפילו לכבוש מפעולה גדולה של דולב חזיזה והרבה מזל. פעמיים נראה היה שמכבי תל אביב מצליחה לאחוז שוב את המומנטום, אבל בכל פעם הושלכו אבוקות נוספות למגרש, ופריד הפחדן לא העז לעצור את המשחק ולהעיף את כולם לחדר ההלבשה. בפעם הרביעית הוא הואיל בטובו לרוץ לספסל של מכבי חיפה, וזה נגמר באזהרה של חזיזה לאחד האוהדים מאחורי השער - "בפעם הבאה הוא יפסיק את המשחק".
ואז הגיע הפנדל המוצדק של מכבי תל אביב - גם הפנדל היה מוצדק וגם השוויון שבא בעקבותיו היה מוצדק - ומיד אחר כך ההתגרות של דור תורג'מן באותו יציע של מכבי חיפה שעשה את כל הבלגן, ומיד אחר כך עוד אבוקה, ומיד אחר כך מהומת ערסוואטים כללית, בכיכובם של דור תורג'מן וברק בכר (מה?!), ואז, סוף סוף, הסתיימה המחצית הראשונה.
למה יגאל פריד לא הפסיק את המשחק אחרי האבוקה הראשונה? למה המשטרה לא התערבה - גם אם מתוך הדשא? למה קיבלנו 500 קלוז-אפים של יעקב שחר זועם ביציע במקום לראות את האבוקות עצמן, כדי שנוכל להתעצבן עוד יותר? הרבה שאלות פתוחות.
אם זה לא ברור, מפגן הכוח של חלק מאוהדי מכבי חיפה אתמול החזיר אותנו 30 שנים ואפילו יותר אחורה. הנה, חזר הדיון על להכניס את השוטרים בחזרה ליציעים. כאילו שכשהיו שוטרים ביציעים לא היו פה אבוקות. בשלב הבא עוד ידברו על החזרת הגדרות, ואולי אפילו נעבור למכלאות, כמו באנגליה של עד תחילת שנות התשעים. יכול להיות שכעסם של אוהדי מכבי חיפה על המשטרה הוא לגיטימי ונכון, אבל זה ממש לא מצדיק מתקפה עבריינית כזו.
אנחנו רגילים, כאוהדי כדורגל, לבכות על היחס הנוקשה של הממסד. בדרך כלל אנחנו צודקים, כי בכל זאת עשינו תהליך די רציני ב-30 השנים האחרונות. למי ששכח, לפני המלחמה עמד שר הספורט, מיקי זוהר, להכניס לתוקף רפורמה אגרסיבית במיוחד לטיפול במקרי אלימות ביציע. אוהדים משלל קבוצות בישראל, משתי הליגות הראשונות, יצאו נגדו בכל הכוח, ונדמה היה שהמאבק נושא פרי. המלחמה פרצה והעניינים האלה נדחקו הצידה. אתמול, דווקא אתמול, שיח האכיפה האגרסיבית חזר להיות לגיטימי מתמיד. בחייאת, לא חבל?
עכשיו נותרה פתוחה סוגיית העונש. הצדק האבסולוטי יהיה להפחית נקודה לשתי המעורבות, כדי לאזן את הצמרת עם הפחתת הנקודה הביזיונית להפועל באר שבע. אבל מצד שני, לא מתקנים עוול בעוול נוסף, ואף חזיזה לא אשם במפגן החזיזים הזה (כן, זה גרוע אבל תתמודדו), ובטח שלא אף אחד ממכבי תל אביב.
ולכן צריכים לשבת פרנסי ההתאחדות לכדורגל עם גאוני המנהלת, להחזיר את הנקודה לבאר שבע ולהחליט מה באמת יכול להיות עונש על עבירות פליליות למי שמבצע אותן - ולדון אם בכלל זה בסמכות גורמי הכדורגל פה או לא - לפני שפוגעים בקבוצות באופן שגוזל מספורטאים את הישגיהם.
ואגב, יכול להיות שהפתרון הוא קנסות כבדים מאוד - כאלה שיגרמו להעלאה דרמטית של מחירי הכרטיסים (ואולי אפילו קביעת רף של העלאת מחירי כרטיסים לקבוצות שאוהדיהן עוברים עבירות פליליות כך באמצע משחק). ככה ייווצר לחץ פנימי בתוך הקהלים, שיהיה הרבה יותר אפקטיבי מאיום הפחתת הנקודות או איום ה"אוי לא, אסור לנו לנסוע למשחק החוץ הבא" המוזר.