בסוף, ובמקרה הזה ראוי להתחיל מהסוף, עולה שאלה אחת פשוטה: מה יוצא לאוהד ששילם ממיטב כספו, שעשה מנוי ליציע הכי יוקרתי וקולני באצטדיון, כשהוא מזיק לקבוצה שלו? מה עובר בראש של אותו טמבל שזורק אבוקה, כדי שהשופט יאיים בעצירת המשחק ועל מנת שהמשטרה אכן תוציא מאוחר יותר הנחיה להפסיק אותו? האם הוא הולך הביתה ואומר לעצמו "איזה גבר-גבר יצאתי"? האם הוא מספר לחברים שלו איך הוא היה האיש שבגללו איבדה מכבי חיפה באופן סופי ומוחלט את הסיכוי לאליפות השנה?
אני לא אוהב לכתוב טורים על אוהדים, פשוט כי מיליוני מילים כבר נשפכו לריק. אוהדים הם אוהדים, יש מכל הסוגים ומכל המינים ושום דבר לא באמת ישתנה - הענישה הקלה, חוסר האונים של המשטרה ("קיבלנו מידע מודיעיני", הם אומרים. אוקיי, ומה עשיתם איתו?), הסלקת האבוקות, הצקצוקים של כולם והזעקה הקולנית שיוצאת ממשרד הספורט והדיה נשמעים בהתאחדות לכדורגל ובמנהלת הליגות - היינו כבר בסרט הזה כל כך הרבה פעמים.
החלק הארי, העצום, של אוהדי מכבי חיפה הם אנשים נפלאים, ערב רב של אוהבי כדורגל טהור מדן ועד אילת, שהדבר האחרון שהם רוצים הוא להזיק למישהו, כל שכן לקבוצה שלהם. ובכל זאת, בכל פעם אנחנו מוצאים את עצמנו מתרצים בשם רבים את התנהגות המעטים. האם נאום ארז כלפון והודעת שינו זוארץ ישנו משהו? האם מיקי זוהר, דווקא שר ספורט ראוי, הוא האיש שישנה את מפת הכדורגל? אל תבנו על זה. משהו חייב להשתנות? שום דבר לא השתנה, כנראה ששום דבר לא ישתנה. התפיסה הרווחת היא שאותם אולטראס הם נשמת אפו של המשחק. קבוצות הולכות על ביצים ביחס אליהם ומפחדים להתעמת איתם, שופטים ממהרים לשחרר עבריינים. כולם מנסים לנווט עצמם בין הטיפות, רק שהטיפות הללו חומציות ואף אחד לא באמת יודע איך לייבש אותן.
ובכל זאת, אם צריך איכשהו לשמור על איזושהי מידה של אופטימיות, יכול להיות שאמש התהפכה המשוואה. במהות מה שקרה בבלומפילד, כסוג של משחק מקדים להתפרעות בחיפה, לא פחות ואולי אפילו יותר חמור, אבל פגיעה כל כך משמעותית במשחק כזה, היהלום שבכתר של הכדורגל הישראלי, מחייבת יקיצה של כל הגורמים ותוכנית פעולה אמיתית. הכוונות של כולם טובות, הסנכרון הוא הבעיה.
תסריטים רבים רצים כרגע. על פניו, 0:0 ללא נקודות הוא תוצאה אפשרית, אבל דבריו של מפקד מחוז חוף יחיאל בוהדנה, שאמר כי קיבל החלטה להפסיק את המשחק רק על בסיס מה שקרה ביציע, ואפילו גורמים במכבי חיפה עצמה, שבאצילותם (ללא שמץ של ציניות) לא מנסים ליצור סימטריה מלאכותית לאחריות, נותנים קריאת כיוון ברורה לפסיקה הצפויה של בית הדין. בכל הזהירות המתבקשת, נראה שזה הולך לקראת ניצחון טכני למכבי תל אביב, אבל היא, כמובן, לא הסיפור הראשי פה. הסיפור הוא מכבי חיפה, שעשויה לזכות בניצחון טכני משלה על סכנין ולאבד כמות נקודות גבוהה יותר בגלל המשחק הזה. זו צפויה להיות אחת המשוואות המוזרות ביותר בתולדות הספורט בישראל ואולי בעולם.
בפועל, האווירה האלימה בסמי עופר סיימה אמש את העונה של מכבי חיפה, שהתואר היחיד שנשאר לה הוא הגביע. צריך להודות, בלי קשר לאירועים הללו, שהיא הרבה פחות טובה מהפועל באר שבע והרבה פחות עמוקה ממכבי תל אביב. הרכב הטלאים שעימו עלה ברק בכר אמש ושקיבל "חיזוק" בדמות הפציעה של רמי גרשון, המחיש עד כמה המצוקה המקצועית קשה. מכבי חיפה ביצעה רכש, אבל הניסיון מראה שחלון ינואר מחזק את החזקים, הוא פחות מיטיב עם קבוצות שהמורל והיכולת שלהן בשפל. במקום להיאבק על אליפות, גיא מלמד עוד יתחרה עם הפועל חיפה על המיקום הגבוה ביותר בטבלה.
אם אכן תזכה מכבי תל אביב בניצחון טכני - ולזכות אנשיה ושחקניה ייאמר שהם לא ביקשו להפסיק את המשחק במהלך המחצית הראשונה וגם לא ברגעים שלפני פיצוצו - היא תקבל זריקת מרץ כפולה. לאלופה יש שבועיים מהגיהינום - אחרי בודו היא שיחקה בחיפה, ביום חמישי בבלגרד תתמודד עם פורטו ולאחר מכן נגד בית"ר ירושלים. העובדה ששיחקה אמש רק 45 דקות (טוב, 60) והסיכוי הסביר שתשמור על פער של משחק אחד מהפועל באר שבע גם לאחר הסדרה הרצחנית הזאת, הם תסריט אופטימלי מבחינתה.
השאלה האם מכבי תל אביב הייתה מנצחת את המשחק אמש על כר הדשא תישאר לעד פתוחה. על פי ההתרחשויות ב-15 דקות תוספת הזמן נראה היה שהמגמה חיובית, לאחר ששלטה ללא עוררין ובהסתמך על המהפכים שהתרגלה לבצע בשבועות האחרונים ועל סף השבירה הנמוך של מכבי חיפה. מבחינתה זה לא משנה. שוב, בהנחה הזהירה שייפסק לזכותה ניצחון טכני, ובהנחה הזהירה לא פחות שהמפגש עם בית"ר ירושלים כן יגיע לסיומו, מקצועית אתמול היה רק קדימון. ביום שני נקבל משחק עונה אמיתי.