קל להבין את כעסם של אוהדי הפועל חיפה על המעבר הצפוי של גיא מלמד לקבוצת מכבי חיפה. אבל, מה שמבדיל בינו לבינם היא העובדה, שהם 'נולדו' כאוהדיה של הפועל, ואילו מלמד הגיע אליה לאחר ששיחק בהפועל כפר סבא, במכבי פתח תקוה, בהפועל באר שבע, במכבי נתניה ובקבוצת בני סכנין. עבורו הקבוצה היא רק מקום עבודה, מקור של פרנסה.
לפיכך, המשפט ש'קבוצה אוהדים לנצח' תופס לגבי האוהדים, אך לא לגבי השחקנים. גיא אינו הכדורגלן הראשון שחוצה את הכביש. ערן זהבי הוא דוגמא למי שעבר מהפועל תל אביב למכבי תל אביב, ועובדה היא שהשמיים לא נפלו. כאשר בגיל 32 זוכה מלמד להזדמנות להכפיל את שכרו, מי בכלל רשאי לבוא אליו בטענות?
ויותר מכך: האם לא ברור שלכל אחד ישנה מחויבות לדאוג לעתידו? קריירה של ספורטאי לא נמשכת עד גיל 67, שהוא גיל הפנסיה. היא קצרה משמעותית, ומכאן שמבחינתו של גיא מלמד הצעד שביצע הוא הגיוני ומחושב.
אומנם העונה סוחב גיא מלמד, מלך שערי הליגה, את קבוצת הפועל חיפה על גבו, ועם זאת אסור שעזיבתו של שחקן אחד, גדול ככל שיהיה, תהיה סיבה להתמוטטות. הפועל חיפה חייתה לפני מלמד והיא תמצא את מקומה גם אחריו.
אף אחד לא יחזיר לאותה קבוצה מקופחת את הנקודות
ובעניין אחר: איגוד השופטים נוהג לפרסם את קביעותיו לגבי אירועים שהיו במהלך משחקי הכדורגל. אלה כמובן האירועים שהיו במחלוקת. כבר זמן רב שאני משוכנע שהפרסום מיותר, ולעיתים רק מרגיז יותר את מי שראתה עצמה מקופחת במהלך המשחק ומקבלת עכשיו אישור לצדקתה. אף אחד לא יחזיר לאותה קבוצה מקופחת את הנקודות שנגזלו ממנה ולכן איני רואה כל טעם בפרסום קביעותיו של האיגוד. הפרסום הזה ממש מיותר.