בזמן שרוב הילדים בעטו בכדור או זרקו לסל, טום בולוצ'ניק עשה את צעדיו הראשונים על מזרן הג'ודו. הוריו, שראו חשיבות בלימוד הגנה עצמית, בחרו את מועדון הג'ודו הקרוב לבית, בניהולם של ארז נבו וארתור קטייב. מה שנראה כמו עוד חוג לילד, הפך במהרה למטרת העל.
בשבוע שעבר התחרה לראשונה באליפות ישראל בוגרים (עד 73 ק"ג) וסיים במקום השלישי. בולוצ'ניק היה הג'וניור היחיד על הפודיום, בין מתחרים מנוסים ממנו בני 23-26. הישג המדגיש את הפוטנציאל הטמון בו ."מצד אחד שמחתי, אבל מצד שני הרגשתי תחושת פספוס. אני אדאג שבשנה הבאה לא יהיו טעויות עד התואר הנכסף." סיכם בחצי חיוך.
"מהרגע הראשון שדרכתי על המזרן, ידעתי שזה המקום שלי," אומר בולוצ'ניק, מדליסט הארד מאליפות ישראל בקטגוריית המשקל עד 73 ק"ג. למרות גילו הצעיר, טומי, כפי שמכנים אותו חבריו, שנתון 2006 וכבר נחשב לג'ודוקא מבטיח. הוא שואב השראה מדמויות מובילות כמו כריסטיאנו רונאלדו, שמסמל עבורו מקצוענות בלתי מתפשרת, והיפומי אבה, האלוף האולימפי מטוקיו 2020 ופריז 2024 שמייצג כוח, מהירות ויכולת תגובה מושלמת על המזרן. "הוא גם מבצע את תרגיל הסודה, שזה התרגיל האהוב עליי," הוא אומר בחיוך.
צוות המאמנים הצמוד, בשילוב התמיכה המלאה של האגודה 'עצמה ג'ודוקאן מרכז פ"ת', מלווים אותו מיומו הראשון על המזרן ודואגים להתפתחות המקצועית שלו, וגולן פולק, מאמן נבחרת הג'וניור, מוסיף את הניסיון והידע שצבר בזירה הבינלאומית. "בעזרת מעטפת של הצוות המקצועי ומאמני הנבחרת אני מרגיש שיש לי את התנאים להצליח ועכשיו זה תלוי רק בי."
בעונה הקרובה, בולוצ'ניק מכוון להגיע לאליפות אירופה ואליפות העולם לג'וניור, ולחזור משם עם מדליות שיסללו את דרכו לצמרת. "אני נותן את כל כולי כדי להצליח - באימונים, בשינה, בתזונה ובקרבות. כשקשה לי, אני לא מראה את זה. יריב שניצחתי לאחרונה שאל אותי איך אני לא מתעייף. עניתי לו שאני פשוט שם את העייפות בצד."
גם כשהוא לא על המזרן, בולוצ'ניק מוצא דרכים לשאוב אנרגיה מהספורט. בסופי שבוע הוא משלב את האהבה לכדורגל עם זמן איכות עם חברים ביציעים של בלומפילד. עם גישה בוגרת להתפתחות שלו כספורטאי ומחויבות עמוקה לאימונים, נראה שהג'ודוקא הצעיר סימן לעצמו את הדרך ועכשיו נותר רק לצעוד בה.