בכל סרט על קבוצת פוטבול יש את הטיפוס הזה. אופנסיבת אקל או טייט אנד לבן מטקסס, עצום ומטורף, שמרים משקלים גדולים בצורה קיצונית בחדר הכושר, מקבל זקפה מתאקל טוב, מקלל בלי סוף, משחק עם פס שחור מתחת לעיניים שלו, מקשיב למטאל בחדר ההלבשה בקולי קולות, תמיד יהיו לו טיפות דם (שלו או לא שלו) על הבגדים והוא כל הזמן יעשה דברים מטורפים כמו לשחרר תנין במקלחות, להקיא בקסדה של יריב או לגנוב את הראש של המאסקוט של היריבה.
הדמות הזו קיימת בכל סרט בגלל שבגדול - היא קיימת בכל קבוצת פוטבול. ובדרך כלל, הטייט אנד מטקסס לא מככב בסרטים ביותר מכמה סצנות כי תמיד מי שמעניין יותר זה הקוורטרבק או הווייד רסיבר - ומערכת היחסים ביניהם. המשוגע הלבן הזה מטקסס גם אף פעם לא הופך למאמן ב-NFL. הוא פרוע מדי. דפוק מדי. לא פוליטי מספיק ולא מעודן בשום צורה כדי להוביל פרנצ'ייז בשווי מיליארדי דולרים.
אבל בדטרויט ליונס עושים דברים טיפה אחרת בשנים האחרונות והחליטו שהדפוק הזה יכול לעשות להם טוב כמאמן הראשי של הקבוצה. ב-2021 דן קמפבל, הטייט אנד הטקסני המשוגע ששיחק בניו יורק ג'איינטס, דאלאס קאובויז, ניו אורלינס סיינט ודטרויט ליונס - מונה לאימון הקבוצה. מאז הוא מוכיח שההחלטה שלהם היתה נכונה.
מסיבת העיתונאים הראשונה שלו בדטרויט - אחת מהקבוצות הגרועות בליגה בזמנו - היא אגדית. "נמאס לי מהחרא הזה" אמר קמפבל בתחילת דבריו. "העיר הזאת סבלה מספיק והיא מצאה דרך להשתקם. אז אנחנו נבעט לכם בשיניים וכשתכו אותנו חזרה ותפילו אותנו, אנחנו נקום ובדרך למעלה נוריד לכם את פיקת הברך בנשיכה ונעמוד שוב. ואתם תצטרכו להכות אותנו פעמיים לפני שניפול שוב ואז נקום ונוריד לכם את פיקת הברך השנייה. ואז תצטרכו להכות בנו שלוש פעמים כדי להפיל אותנו ואז נקום על הרגליים ושוב נוריד מכם חתיכה. עד שנהיה האחרונים שעומדים. זו הולכת להיות המנטליות שלנו. נהיה תחרותיים בכל משחק. אנחנו לא יכולים להבטיח לכם שננצח אבל הבחורים ילחמו, ישרטו וילחמו עם הציפורניים. והם יהיו משהו שהעיר הזו תהיה גאה בהם. הם יאמצו את הזהות של העיר הזאת".
ואז קמפבל יצא למגרש האימונים ובכה מהתרגשות. ואז הוא יצא לנאום בפני עובדים במפעל פורד. כולם חתמו על הכובע שלו ומאז הוא תלוי במשרד שלו - כדי להזכיר לו לעמוד בהבטחות שלו ממסיבת העיתונאים. ואז, בשלוש השנים האחרונות, הוא קיים את ההבטחות שלו. והוא מקווה שדטרויט שלו - אריות מורידי פיקות ברכיים, פצועים ומוכים - עשויה להיות הקבוצה האחרונה שעומדת על הרגליים העונה. אין על דן קמפבל. איש הפוטבול הכי פוטבול בליגת הפוטבול של ארצות הברית.
קמפבל לא רק בעניין שלדבר כמו הטייט אנד המשוגע מטקסס. הוא אשכרה הטייט אנד המשוגע מטקסס. גם כמאמן ראשי. במהלך שיחה לפני משחק הוא עמד במרכז חדר ההלבשה, דיבר כהרגלו עם הרבה רגש ודמעות ואז שן תותבת קפצה מתוך הפה שלו ונפלה על הרצפה. מבלי בכלל להתייחס לכך שאיבר גוף מלאכותי התנתק מגופו הוא המשיך לדבר, ניגש לשן על רצפת חדר ההלבשה, חיבר אותה חזרה לחניכיים שלו והמשיך בשלו.
"זה אפילו לא הזיז לו" אמר אלכס אנזאלונן, הליינבאקר של דטרויט ל"וושינגטון פוסט". "חשבנו, מה לעזאזל?! אבל הוא פשוט המשיך כאילו כלום לא קרה". המסר הלא מילולי היה מאוד ברור: ממשיכים לשחק לא משנה מה. ואכן כך קורה עם הליונס, שאולי סופגים אינספור פציעות גומרות עונה ומחסלות קריירה - אבל הם ממשיכים בשלהם.
יש לציין שקמפבל לא עושה את זה לבד. הוא הביא עימו למישיגן צוות מאמנים גדול ואיכותי אבל מי שהוא הפנים של הקבוצה, ובעצם הכוכב הראשי של הקבוצה - הוא המאמן הראשי שלה. קמפבל התחיל את הקריירה שלו כמאמן ראשי זמני במיאמי דולפינס. "הוא כל כך אוהב את המשחק הזה. כל פעם שהוא מדבר על פוטבול הוא מקבל צמרמורות. אפשר לראות את עור הברווז על הזרועות שלו" אמר בזמנו ג'ורדן קמרון, הטייט אנד של מיאמי דולפינס. "הוא מסוג האנשים ששחקנים מוכנים ללכת אחריו למלחמה."
קמפבל, בניגוד למאמנים אחרים, לא מוכן לסבך את המשחק. הוא מאמין בכוח ברוטלי וגולמי. במשך 11 שנים הוא הקריב את גופו בליגה והוא מבין שבשביל לנצח בפוטבול - למרות תהליך הריכוך שהמשחק עבר בשנים האחרונות - צריך להיות ברברי בטייץ. "זה מאוד אחר לשחק עבור מישהו שלא ממש מאמין בתרבות תאגידית" אמר דן סקיפר, האופנסיב תאקל של הליונס ל-ESPN. "אפשר לאהוב אותו או אפשר לשנוא אותו אבל הוא מה שהוא. לא צריך לשאול את עצמך איפה אתה עומד מולו או ללכת על קצות האצבעות לידו. הוא אומר את מה שהוא חושב שצריך להגיד. הוא מלא תשוקה לפוטבול, לחיים, להכל".
גם בניו אורלינס סיינטס, שם עבד כעוזר מאמן, אמרו עליו דבריו דומים. האיש חי את המשחק, מדביק את שחקניו באהבה למשחק, מוטיבטור בחסד עליון וכזה שמוכנים להילחם עבורו בכל תנאי ואקלים. אבל קמפבל הוא הרבה יותר משייע פייגנבוים עם חשד ל-CTE. כשהיה עוזר מאמן בסיינטס עשה ראיון בפודקאסט LiucciCast והסביר עד כמה חשוב להיות גמיש וקשוב לדור החדש של השחקנים.
"כמאמן אתה חייב להתאים את עצמך לספורטאי של ההווה" אמר קמפבל. "וזה לא בהכרח דבר שלילי. זה פשוט מאוד שונה. הילדים האלה גודלו אחרת. והם עברו חוויות שונות ממה שאנחנו חווינו לפני 20 שנה... אני חושב על זה הרבה. בעבר עשינו מה שאמרו לנו לעשות. נקודה. בלי וויכוח. ככה השתפרת וזה כל מה שידענו. זה היה שחור או לבן. אמרו לנו 'אתה עושה את זה ואם לא, אז יש לנו בעיה ואתה הבעיה שלה קבוצה'. וככה קרה הרבה פעמים שאיבדת שחקנים טובים כי יש לו בעיה קטנה ואתה לא יודע איך לתקשר עם זה. אם למישהו יש אבן קטנה בנעל והוא צולע, אתה צריך לדעת מזה כדי להפסיק לתהות למה הוא צולע. אבל אתה חייב לדעת שיש לו את האבן הזו. אתה חייב להקשיב לחבר'ה הצעירים ואני מרגיש שהיום יש מערכות יחסים הרבה יותר טובות בין המאמנים לשחקנים. אלו מערכות יחסים של עבודה - במיוחד ברמה של ה-NFL. מדובר בגברים".
קמפבל, עם כל ההו-ואה והגבריות המוחצנת כל כך, הוא בסופו של דבר מנהיג אמפתי ומבין, שלא רק "נותן בראש" בנאומי מוטיבציה. הוא מסביר מה העבודה שלו בצורה מאוד ברורה: "העבודה שלי זה להפוך את העבודה של השחקנים שלי לקלה יותר" הסביר. "איך אני מוציא מהם את הכי הרבה - זה מה שאני צריך לעבוד בו עבור השחקנים שלי. זו העבודה שלי. והעבודה של השחקן זה ללמוד כמה שיותר ממני. אני משאב. אז מה אתה צריך ממני? איך אני יכול עזור לך? זו העבודה שלי. כולם חייבים גמישות בשביל לאמן בימנו ולטפל בשחקנים. אתה צריך להיות מספיק בטוח עצמך כדי לפתוח את עצמך מול השחקנים. אתה צריך להיות חשוף מולם".
קמפבל אולי רק נראה כמו שישבור קיר עם הראש שלו - אבל הוא מאמן גמיש ורגיש, שמדבר על פילוסופיית האימון של ביל פארסלס באותה תשוקה שבה הוא מבקש להשאיר סימנים כחולים על קוורטרבק של היריבה כששן קופצת לו מהפה. האריות שלו אימצו את האישיות שלו. תחת קמפבל, הפרנצ'ייז מנצח כמו שלא ניצח מאז העידן בפוטבול שלפני הסופרבול. כולל שני ניצחונות בפלייאוף אחד - משהו שלא עשתה מאז 1957 (הפעם האחרונה שזכתה בתואר ה-NFL). העונה הם זכו באליפות האזור שלהם השנייה ברציפות והם הפייבוריטים לזכייה בסופרבול לפי BetMGM. וזה באמת בלתי נתפס. זו קבוצה שניצחה במשחק פלייאוף אחד בין 1958 ל-2022 (!).
"כל פעם שנקבל מכה, נחזור חזקים יותר. זה מה שאנחנו נעשה" סיכם קמפבל במסיבת העיתונאים הראשונה שלו. "זה מה שיקרה" הבטיח. ובכן, זה קרה. תגידו מה שתגידו על הטייט אנד המשוגע מטקסס - הוא מקיים את ההבטחות שלו.