כשקני אטקינסון הגיע להיות המאמן הראשי בברוקלין ב-2016 הוא היה בעל ניסיון אפסי כמאמן ראשי אבל עם 12 שנות ניסיון כעוזר מאמן בראסינג פריז, ניו יורק ניקס ואטלנטה הוקס. ואולם, כשחקן מקצועי בינוני למדי - מ-1990 ועד 2004, בעיקר בליגות המשנה בארה"ב ובליגות באירופה (הגיע למבחנים בקבוצות NBA אבל אף פעם לא התקבל) - הוא ידע בדיוק איזה סגנון אימון עבד לו הכי טוב - אימון שמכונה באנגלית Hands On, כלומר להיכנס לתרגיל ולתת לשחקן את האפשרויות שעומדות בפניו בפוזיציה שהוא נמצא בה.
אנטוניו קונטה, מאמן הכדורגל שכיום מאמן בנאפולי, גם כן היה שחקן בינוני בעיני עצמו והוא הסביר מה המשמעות של זה עבורו כמאמן. "אני עובד קשה בעיקר כדי למצוא פתרונות, לתת אופציות לשחקנים שלי" אמר בראיון לפני מספר שנים. "זה כי כשחקן לא היה לי הכישרון של חבריי לקבוצה, זינאדין זידאן או רוברטו באג'ו. גם כשהם היו מוקפים בשחקנים, הם ידעו איך לפרוץ את המחסומים וליצור מצבים מעניינים עם הכדור. כשהייתי שחקן, היתרונות שלי היו מוסר עבודה, הרצון שלי להקריב, כושר גופני וצניעות. אלו פיצו על חוסר הכישרון שלי. ואם לא מצאתי שחקן לידי עם הכדור, הייתי מאבד אותו. לכן, כמאמן המחשבה הראשונה שלי — מהיום הראשון — היא למצוא פתרונות לשחקנים שלי כשהכדור מגיע אליהם. אני כשחקן לא הצלחתי למצוא פתרונות, אז כמאמן אני רוצה לעזור להם למצוא כאלו".
אז כשאטקינסון הגיע לברוקלין הוא קיבל קבוצה שרוקנה לחלוטין מכל כישרון שהיה לה - דרון וויליאמס, ג'ו ג'ונסון, קווין גארנט ופול פירס. היא גם היתה קבוצה שלא היתה צפויה לקבל שום כישרון בדראפטים הקרובים כי כל הבחירות שלה עברו לבוסטון באחד הטריידים המשפיעים ביותר על עתיד הליגה. בברוקלין שאטקינסון התחיל לאמן היו רק שלושה שחקנים שהמשיכו לקריירה נורמלית ב-NBA בסגל - קאריס לוורט, ג'ו האריס וכוכב נבחרת ירדן, רונדיי הוליס-ג'פרסון.
אבל אטקינסון עשה בדיוק מה שהיה מצפה ממאמנים שלו והיה נכנס לתרגילים כדי לתפקד בהם כ"שחקן" וכך מראה לשחקנים הצעירים ששיחקו עבורו איך למצוא את הפתרונות הכי טובים בכל שלב במשחק. "הוא מאוד אנרגטי" אמרו עליו השחקנים. "ממש איכפת לו מהשחקנים ומההתפתחות שלהם".
אטקינסון קיבל משון מארקס, הג'רנל מנג'ר של הנטס, מנדט מלא לעשות את כל מה שהוא יודע לעשות כדי לפתח קבוצה סבירה מחומר שחקנים שלא היו מגיעים לסגל של קבוצות בגביע קוראץ'. אטקינסון היה כנה בצורה ברוטאלית עם שחקניו, אמר להם דברים שאף אחד לא רוצה לשמוע ולא ריכך זאת עם שפה מכובסת. ואולם, השחקנים התחברו לזה. הם האמינו שהוא רוצה לעזור להם להתפתח ועשו את מה שאמר להם לעשות. "הוא מסוג המאמנים שאתה רוצה לשחק עבורם" אמר אלן קראב, גארד NBA ששיחק עבור אטקינסון בברוקלין ל"את'לטיק". "מאמן שהקבוצה היא מעל הכל מבחינתו. התרבות שהוא יצר בברוקלין היתה מאוד ברורה. האווירה שהוא שואף לה היא אוירה שמעודדת מצוינות ועבודה קשה וזה מדבק - כולם כאן ככה".
גם גרג פופוביץ', "הסבא הרוחני של אטקינסון" (שהיה עוזר מאמן של מייק בודנהולצר, שהיה עוזר של פופ), התרשם מהעבודה הארגונית, ניהולית ותרבותית שאטקינסון עשה בברוקלין. "הוא עשה עבודה כל כך טובה ביחד עם שון מארקס (שגם כן התחנך בסן אנטוניו ספרס). נראה שכל מאמינים במה שאטקינסון רוצה לעשות. יש שיטה. יש מערכת. הסטנדרטים של קני מאוד ברורים והוא דורש מהאנשים בארגון להראות אחריות. הם בנו כאן תרבות ואני מאוד שמח עבורו ועבור הנטס".
אטקינסון לקח קבוצה שבורה בלי מסורת, בלי כישרון ובלי בחירות דראפט והפך אותה לקבוצה שמצליחה להעפיל לפלייאוף ולמשוך אליה כישרונות על כגון קיירי אירווינג וקווין דוראנט.
ומה שקרה - וזה בדרך כלל קורה כשמכניסים יותר מדי כישרונות לסגל אחד - הכישרונות הגדולים פשוט לא הסתדרו עם המאמן הניו יורקי, שלא היה לו עשירית מהכישרון שיש להם כשחקן. "אני יודע שעכשיו אין לי זמן" אמר אטקינסון אחרי שדוראנט וקיירי חתמו בקבוצה. בזמנו היה מאמן קבוצת הספורט הכי וותיק באזור ניו יורק אבל הוא ידע מה המשמעות של החתמת כישרונות העל ב-2019: "זה שם אותי על הקצה. זה עסק קשוח, עיר קשוחה - הציפיות עלו. אז אני על זמן שאול. אנסה לעשות את הכי טוב שאני יכול לעשות עד שזה יקרה".
וזה, כמובן קרה. במרץ 2020 אטקינסון פוטר. הוא פוטר בגלל כל הסיבות הלא נכונות. השחקנים הבכירים סירבו להקשיב לו ולא אהבו את הסגנון הביקורתי והכנה שלו. הכוכבים הגדולים, דוראנט ואירווינג, לא אהבו את זה שהוא לא נותן לדיאנדרה ג'ורדן - החבר הטוב שאותו הם הביאו לקבוצה כתנאי להחתמתם - מספיק דקות משחק (כי ג'ארט אלן היה כל כך הרבה יותר טוב ממנו בעמדת הסנטר ובגלל זה, בסופו של דבר, בברוקלין העזיבו אותו בשביל דולר וחצי). הם לא אהבו את זה שהוא היה דורש משחקניו להיות כנים אחד עם השני ולהגיד בדיוק מה מפריע להם בכל אחד. אירווינג ודוראנט "לא התחברו" לקני ולשון מארקס לא היה מה לעשות מלבד לפטר את המאמן.
אחרי הפיטורים, דיאנדרה ג'ורדן חזר לחמישייה וברוקלין נוהלה, דה פקטו, על ידי הכוכבים הבעייתיים שלהם: אירווינג ודוראנט, שהצליחו לפרק עוד יותר את הקבוצה עם הבאתו של ג'יימס הארדן. זה נגמר בכישלון הכי גדול של "סופר-טים" בכל הזמנים. הם ניצחו בסדרת פלייאוף אחת בכל שנותיהם בקבוצה.
"אין ספק שקני יחזור לאמן בקרוב" אמרו ב-NBA אחרי עזיבתו של אטקינסון מברוקלין אבל הוא לקח את הזמן שלו עם הצעות לאימון קבוצה וחזר לתפקיד עוזר מאמן מ-2020 עד 2024 - בלוס אנג'לס קליפרס וגולדן סטייט ווריירס. בסן פרנסיסקו, שם היה עוזר המאמן של סטיב קר מ-2021, אטקינסון מצא תרבות בריאה ו"פופוביצ'ית" אבל גם כישרונות הרבה יותר גדולים. "אני לא חושב שהייתי מאמן שלם עד שהגעתי לכאן אם להיות כן לחלוטין" אמר אטקינסון, כשהביא את קליבלנד קאבלירס למשחק נגד גולדן סטייט. "למדתי בווריירס מהטובים ביותר. מהשחקנים הכי טובים, מהמאמן הכי טוב".
אטקינסון היה משמעותי באליפות של הווריירס ב-2022, הוא אימן הול אוף פיימרים כמו סטף קרי, קליי תומפסון, דריימונד גרין וכריס פול וכינה את הווריירס כתקופה בה סיים "בית ספר". ייתכן מאוד שאטקינסון למד גם לדבר טוב יותר עם שחקנים מוכשרים וזה עזר לו בתפקיד שהוא קיבל בקיץ האחרון.
לקאבלירס הגיע אטקינסון עם אג'נדה ברורה. הקבוצה צריכה להיבנות סביב ארבעת הכישרונות הגדולים: דונובן מיטשל, דריוס גרלנד, אוון מובלי וג'ארט אלן - אבל הם צריכים להיכנס לתבנית משחק הרבה יותר נכונה לסט הכישרונות שלהם מאשר היתה להם בשנה שעברה.
אטקינסון מאמין גדול באנליטיקס, הביא עימו לאוהיו את מאמן פיתוח השחקנים המוערך אלכס סאמרה וגם "מנהל אימון אנליטיקס" (אוסטין פטרסון) כדי להסביר לשחקנים שלו בדיוק מה הוא רוצה מהם ולהראות להם בדיוק איך הם יכולים להשתפר ברמה הטכנית. "קני והצוות שלו מאוד מסתמכים על אנליטיקס" הסביר אייזק אוקורו, הפורוורד של הקאבס.
מבחינתו ומבחינת חבריו לקבוצה זה את השינוי העיקרי בגישת האימון במחנה האימונים בקיץ. "הם אומרים לך בדיוק למה אתה עושה מה שאתה עושה ומתאמן על מה שאתה מתאמן. הם מקדישים זמן כדי להסביר לך למה הם עושים מה שהם עושים. הם נותנים לך את כל העובדות ואת המחקרים כדי שתשכנע שזה הדבר הנכון עבורך להתמקד בו באימונים שלך".
"אני לא ממש איש של אנליטיקס" אמר מיטשל לעיתונאים. "אבל תמיד עניין אותי איך למצוא דרכים להוציא מאיתנו יותר וזה מה שהצוות וקני עושים". אטקינסון הראה לשחקנים איך יותר מסירות ויותר זריקות לשלוש הופכות את הקבוצה שלהם לטובה יותר. הוא הצמיד לשחקנים מאמן קליעה (שהיה כוכב של קולג' קטן) בשם אנדרו אולסון שהפך את מובלי לקלע יעיל מהשלוש (40%+) ובכך יצר ספייסינג משנה גורלות בהתקפה.
אבל אטקינסון לא משתמש באנליטיקס רק בשביל להראות לשחקנים נתונים. הוא מציג בפניהם, בפתיחות מוחלטת, אינפורמציה שמראה מה עובד ברמת המיקרו והמאקרו. ולצד הכנות שהפכה את אטקינסון למאמן שהוא - כנות שהשחקנים בקליבלנד הסכימו לקבל כי הם חיפשו באופן נואש מישהו שיעזור להם לקחת את עצמם לרמה גבוהה יותר - הקבוצה ידעה בדיוק איך להשתפר. קליבלנד כיום היא הקבוצה ההתקפית הכי טובה בליגה (מקום שני בהיסטוריה באופנסיב-רייטינג אחרי בוסטון של העונה שעברה) וסביר מאוד להניח שתסיים את העונה במקום הראשון (בכלל, לא בנתונים מתקדמים) במזרח -מעל בוסטון.
אטקינסון, אחרי שגורש בבושת פנים מברוקלין ובילה שנים כעוזר מאמן, הפך את קליבלנד לקבוצה שיכולה לקלוע 129 נקודות על אוקלוהמה סיטי, קבוצה שלא מאפשרת לקבוצות לקלוע יותר מ-103 נקודות נגד בממוצע. הוא כיום המועמד המוביל לזכות בתואר מאמן השנה. קליבלנד שלו עדיין לא הפייבוריטית לצאת מהמזרח אבל כנראה שבסופו של דבר המספרים התיישרו וגם סוכנויות ההימורים תגיע להחלטה שאכן מדובר בקבוצה הכי מאומנת וטובה בליגה.