נשים: השפן הוחזר לכובע

יחידים שלא ממש התרגשו מההפרש בן 22 הנקודות בהפסד של רמת השרון לאליצור רמלה ביום חמישי שעבר היו כנראה אנשי רמת השרון. הקבוצה הזו כבר הוכיחה יותר מפעם אחת שיש לה פלדה בעורקים, ורק לפני שנתיים היא חטפה תבוסה של 29 נקודות בכרמיאל, רק כדי לנצח אחר כך בבית ולקחת אליפות.

מה שלא מגמד בשום אופן את ההישג של רמלה. לא בהפרש, בניצחון. הפער נבע בגלל תשישות פיזית ועייפות מנטלית של קבוצה שהגיעה לשיא אחרי שיא בגמר גביע המדינה ובניצחון החמישי על רמת חן. אבל הניצחון של רמלה, כשלעצמו, הושג מהסיבה הפשוטה שהיא שיחקה טוב יותר מרמת השרון.

ובעניין הזה מגיע הרבה קרדיט לטל נתן, מאמן הקבוצה. הוא לא רק ניהל מצוין את המשחק, הוא גם הגיב יותר מהר מאורנה אוסטפלד והוא בעיקר הכין את הקבוצה שלו טוב יותר. גם אוסטפלד הגיעה כנראה קצת עייפה ולא הצליחה להרים לא את עצמה ולא את הקבוצה שלה. נתן, לעומתה, הפתיע כבר מהפתיחה.

זה התחיל בהחלטה שלו לפתוח עם גילה רום וטלי נוי ולהשאיר על הספסל את אורנית שוורץ ולירון כהן. זה נמשך בנטשה בראשקובה, שבדרך כלל היא החילוף הראשון שלו אחרי כמה דקות לא אפקטיביות, והפעם קיבלה קרדיט גדול מהרגיל והחזירה במשחק ענק עם מטווח מכל מרחק, וזה הסתיים עם הקפאתה של כהן על הספסל רוב הזמן.

נתן, שהלך עם כהן כל העונה, לקח סיכון בייבושה הממושך של הרכזת הראשונה שלו, אבל ההימור הצליח בגדול כשהבין שאת המשחק הזה הוא ינצח דרך ההגנה, וזה מה שנוי נתנה לו. לא מעט מאמנים היו מתפתים לשלב שחקנית כמו כהן הרבה קודם ולהרבה יותר זמן. נתן לא, ובכך התיש את לימור מזרחי והוציא אותה מהמשחק.

וכמו שהוא ניצח ביום חמישי, כך בדיוק הוא הפסיד את המשחק ביום שני, שהישווה את הסדרה. רמלה לא נוצחה כי היא היתה פחות טובה-בכלל, הסידרה הזו מציגה מאבק אדיר בין שתי קבוצות טובות באותה מידה, כל אחת מסיבה אחרת - היא נוצחה כי הדברים שהלכו כל כך טוב במשחק הקודם לא עבדו, והפעם נתן הגיב פחות טוב מאוסטפלד.

מזרחי אמנם המשיכה להפגין תצוגת קליעה חלשה, אבל נוי לא הצליחה לעצור אותה מלהפעיל את האחרות, ובעיקר את לידיה ורבנובה. לזכותו של נתן ייאמר שהוא דווקא דרש מהגבוהות שלו לא לבוא לעזרה, אבל לכי תשמעי למאמן שלך כששחקנית כמו מזרחי עומדת להגיע לטבעת. וכשהעזרה הגיעה, מזרחי חילקה כדורים ימינה ושמאלה.

נתן לא הצליח הפעם להוציא את רמת השרון מתכנית המשחק שלה, ואוסטפלד היכתה אותו בדיוק איפה שהכי כואב. בראשקובה ושוורץ ניצחו את המשחק הקודם? החיים שלהן יהיו הרבה יותר קשים הפעם. אמבר הול וג'קי ג'ונסון הן אלה שבדרך כלל מנצחות משחקים? אני אוכיח לך שנגדנו זה לא מספיק. הול וג'ונסון אמנם חגגו, אבל אוסטפלד דאגה שהשחקניות האחרות של רמלה יבינו שמדובר במסיבה סגורה והן לא הוזמנו.

רוב הזמן נתן לא ניהל את המשחק פחות טוב מזה שאותו ניצח. הוא פשוט עשה טעות קריטית אחת בסיום, ולטעמי שילם עליה במשחק: הוא נתן לנוי ואחר כך לבראשקובה, שתיהן עם ארבע עבירות, לשמור על מזרחי, שחגגה עליהן עם 11 מ-15 הנקודות שלה. רק כדי להבין את אי הגמישות של נתן במקרה הזה: על הספסל ישבה באותו זמן כהן, לא שומרת גדולה אמנם, אבל עם שתי עבירות בלבד.

המשחק השלישי כבר היה בשליטה מוחלטת של השחקניות. רונדה מאפ וורבנובה היו טובות ברמת השרון, אבל מעבר להן לא היה לקבוצה מה להציע. מזרחי מצאה את התקופה הכי פחות טובה כדי להיות פחות טובה. אינה גורביץ' היתה לשם שינוי חלשה וכל השאר ממילא לא פקטור. גם ברמלה הדברים התנהלו פחות או יותר כרגיל, עם נעלם אחד שחרג מהמשוואה. הול וג'ונסון נתנו את התפוקה הרגילה שלהן (21 ו-17 נקודות בהתאמה), רק שבראשקובה החליטה שגם היא רוצה הזמנה למסיבה, וחגגה, וחגגה, וחגגה. 25 נקודות, הרבה שקט ותפוקה כמעט בכל אספקט של המשחק הרגו את רמת השרון ושלחו את הסידרה למשחק הרביעי, עם אופציה להכרעה.