"אחי אדי נפטר בגיל 28 בשנת 1978, בעודו ממתין לתרומת כליה. הורי הקימו את עמותת אדי לקידום השתלת איברים בישראל. מעל מיליון אנשים חתמו על הכרטיס, ואני יו"ר העמותה. אחי אדורם הלך לעולמו מהתקף לב בגיל 52. הוא שיחק במכבי פתח תקוה והפסיק בשל גיוסו ליחידה קרבית. בילדים כולם טיפלה גברת קייסי, שקראה לבנה אדורם. הוא אדורם קייסי, כוכב העבר של הפועל פתח תקווה, מכבי חיפה ונבחרת ישראל. אמנון הלך לעולמו מהתקף לב בגיל 65. הוא היה כדורגלן מצטיין במכבי פתח תקוה."
כשמדברים על גדי בן דרור, יליד 10 בספטמבר 1959, אי אפשר שלא לפתוח במורשת המפוארת של משפחתו בפתח תקוה בכלל ובמכבי פתח תקוה בפרט, שלא לדבר על המשמעות הכלל ארצית שהעניקו הוריו . "אני בן לדבורה ושמואל. אבא היה כדורגלן מצטיין במכבי אבשלום פתח תקוה. במלחמת העולם השנייה הצטרף לבריגדה העברית ונפצע קשה בקרבות באיטליה. הוא ספג מאות רסיסים ברגליים, והרופאים רצו לקטוע לו את שתי הרגליים. אחות שעמדה ליד המיטה סימנה לאבא בראש שלא להסכים לקטיעה. אבא סירב, שהה שנה בבית החולים ויצא על רגליו".
האם דבורה ממשפחת דב מכנס, האח של גד מכנס, מבוני העיר פתח תקוה וגם נתניה: "גד מכנס, האח של עודד, נקרא כמוני על שמו של גד. עודד וגד הם בני דודים שניים שלי. אבא, בשם המשפחה הראשון, נקרא פרימן (איש חופשי) ושינה את זה, עם כל המשפחה, לבן דרור. האח של אבא הוא ישראל בן דרור, כדורגלן ענק במכבי פתח תקוה ונבחרת ישראל, בעיקר בשנות החמישים. אני בן דוד של אילן בן דרור, כדורגלן עבר מצטיין".
הם היו, כאמור, ארבעה אחים: "אדורם, אדי, אמנון ואני. אמא דבורה נהגה לקחת את שלושת האחים שלי לכל משחקי הכדורגל. במשחק נגד מכבי חיפה נפל אדי בין יציעי העץ. אבא עזב את המגרש כדי לטפל באדי ושב חזרה לאחר שהתאושש".
אביו נולד בשכונת עין גנים, "בבית פרטי עם רפת ועצים, עם שער כניסה גדול מברזל שעליו היה כתוב בגדול 'מכבי אבשלום פתח תקוה'". השכנה של המשפחה הייתה הסופרת תמר בורנשטיין ("קופיקו"), שבאחד הספרים שלה הזכירה את השלט הבולט עם הכיתוב 'מכבי פתח תקוה' והסמל הגדול עליו. השער עם הכתובת עבר אחרי שנים לביתו של ישראל בן דרור."
אביו הטביע חותם בדברי ימי נבחרת ישראל. "אבא היה הקפטן הראשון של הנבחרת במסע ב-1948 לארצות הברית. הוא גם היה כובש השער של ישראל במשחקה הראשון בהפסד 3:1 שם ממסירה של מירמוביץ'. המסע, שארך מספר חודשים, נועד לגיוס כספים ונשק מהקהילה היהודית הגדולה. בארץ הייתה תקופת הצנע, והשחקנים כולם עלו במשקל שם, מרוב השפע, האירוח והארוחות הנפלאות". אביו גם שיחק בגמר הגביע ב-1952 בניצחון 0:1 על מכבי תל אביב.
הקשר המשפחתי, אגב, סייע לו להכיר גם את אשתו אמירה. "לדודי ישראל הייתה קייטנת ילדים בקיץ באבן יהודה, 'גבעת הילדים'. בן דודי אילן ביקש ממני להגיע ולעזור. הוא סיפר לי על מדריכה יפה ומדהימה בשם אמירה. הייתי בן 17, וגם אמירה. יצאנו במשך חמש שנים, ובגיל 22 התחתנו בחצר הבית של ההורים שלי. יש לנו שלושה בנים: אלעד, שלו שני ילדים שהם הנכדים שלנו, משה, והקטן יובל, שהוא רופא צבאי."
"התגוררנו בשכונת רמת ורבר בבית פרטי עם דשא, עליו שיחקנו כדורגל, עד שסבתא הייתה צועקת ששברנו לה חלון בבית. ביסודי למדתי בבית הספר 'סלומון' הרחוק מהבית, כך הוחלט בבית, במקום ללמוד ב'אחד העם', שהיה קרוב מאוד. בתיכון למדתי באורט יד סינגלובסקי במגמת חשמל, והמשכתי בלימודי הנדסת חשמל".
הכדורגל המאורגן החל בגיל 7. "התחלתי בקבוצת הילדים במגרש ברחוב שטמפפר תחת המאמן זאביק זלצר, שהיה גם השחקן הכי נערץ עליי. בגיל ילדים שיחקתי בנערים, ובגיל נערים בנוער, עם שחקנים יותר בוגרים ממני, כמו אבי פרידמן, מנשה נוריאל ואחרים. בגיל 16 העלו אותי להתאמן בקבוצה הבוגרת".
הוא הגיע לנבחרת הנוער והפך לקפטן. "המאמן אמציה לבקוביץ' מינה אותי לקפטן נבחרת הנוער בטורנירי כדורגל באירופה ובישראל. אחריו מונה למאמן מונדק שפר, ויחד איתו יצאנו לטורניר מוקדמות אליפות העולם באסונסיון, פרגוואי, בפברואר 1978. הפסדנו פעמיים לפרגוואי, ושתי תוצאות תיקו 0:0 נגד אוסטרליה החזירו אותנו לישראל מאוכזבים".
הוא "טייל" על הכתפיים של חבריו. "נפצעתי ברגל במשחק נגד פרגוואי ולא יכולתי לדרוך עליה. עשינו טיול נהדר במפלים העצומים בין ברזיל וארגנטינה. את כל הטיולים עשיתי על הכתפיים של השוערים אריה אלטר ומשה מרכוס, וגם על הפיזיותרפיסט הנאמן והמסור שמוליק רוזנצוויג".
המשחק הראשון שלו בבוגרים היה בעונת 1976/77 נגד הפועל עכו, שניצחה 0:1: "זו הייתה עונה חלשה מאוד, עם ירידת ליגה מהמקום האחרון בטבלה."
בן דרור הפך לקפטן והשיב את הקבוצה חזרה לליגה הלאומית. "לייזר שפיגל אימן את מכבי פתח תקוה בעונת 1977/78. קיבלתי את סרט הקפטן, שהיה על זרועי במשך עשור עד פרישתי. עלינו לליגה הראשונה יחד עם בני יהודה, כפר סבא וראשון לציון. בשלב רבע גמר גביע המדינה הודחנו בדו-קרב פנדלים אצל בית"ר ירושלים."
כמו לרבים וטובים, גם לו היה סיפור פיקנטי עם המאמן משה מאירי. "הייתי שחקן קבוע בבוגרים, שחקן נבחרת הנוער. בשבת אחת, כשלא היה משחק ליגה, אמרו לי לרדת לנוער לעזור. עשיתי זאת בכיף, אבל מאירי, ששמע לכאורה שאני לא אהבתי את הירידה לנוער, לא נתן לי לשחק. ישבתי על הספסל."
מה לגבי השכר שלך בקבוצה?
"ראשי מכבי פתח תקוה אמרו כי לבן דרור לא צריך לשלם כסף. קיבלתי רק דמי כיס."
החלוץ שהיה קשה לשמור עליו?
"ללא ספק עודד מכנס, שכבש נגד מכבי פתח תקוה כמעט בכל משחק. עודד היה הכי מתסכל. במשחק אחד החלטתי שהפעם עודד לא ייתן גול. שמרתי עליו הכי צמוד ואישי, אבל הוא קיבל כדור על פינת הרחבה, עצר ובעט אל בין חיבורי השטנגות (החיבורים). שמחתי מאוד שמוישיק מאירי כמאמן הביא אלינו תחילה את גד ומיד את עודד מכנס."
המשחק הכי גדול שאתה זוכר?
"אין ספק שהדרבי נגד הפועל פתח תקוה עם ניסים כהן, קוסם הכדורגל. ניצחנו 1:5 במשחק שפוצץ. אגב, רוב הקריירה שיחקתי עם החולצה מספר 6."
עוד משחק מוזר?
"שיחקנו בחוץ נגד מכבי יפו תחת המאמן שלנו מירמוביץ'. הגענו למגרש באיחור. היה מותר אז לאחר עד 20 דקות. עלינו למגרש מיד בלי חימום. מוזר, פרוספר כהן שלנו כבש בדקה הראשונה וניצחנו את המשחק."
המשחק שהוא הכי זוכר מהקריירה היה נגד בית"ר ירושלים. "בעונת 1984/85, חצי הגמר, תיקו 3:3 דרמטי והפסד בבעיטות הכרעה 5:4. זו הייתה עונת שיא של דורון רבינזון."
היו גם לא מעט מעשי קונדס באמתחתו, אחד מהם הוא זוכר היטב. "בטורניר של נבחרת הנוער בגרמניה צורף שופט הכדורגל צביקה שריר. התגוררנו במרכז ספורט גדול וסגור. שריר, לאחר משחק בו שפט, לקח את הכדור והחתים עליו את כל שחקני ישראל והנבחרת האחרת. בלילה החלטנו לשחק במגרש סמוך קט-רגל. לקחנו את הכדור של שריר וכל החתימות נמחקו כשהחזרנו את הכדור."
מה שמוביל אותנו לנבחרת ישראל. "הייתי בסגל מספר שנים, אבל יש לי רק שני משחקים רשמיים. היו אז בהרכב שמות כמו חיים בר ואבי ירושלמי, ולא היה אז סיכוי שאכנס להרכב בקביעות."
הוא פרש מוקדם מאוד מהכדורגל. "המחשבות היו לשחק כדורגל עוד 10 שנים לפחות, אבל בגיל 26 וחצי בלבד, במשחק במכתש, ניסיתי להרחיק כדור, קיבלתי מכה בירך והשוק זזה הצידה. אני זוכר שבזמן הניתוח בבית החולים קיבלתי זימון ממנהל הנבחרת אברהם בנדורי למחנה אימונים. ניסיתי לחזור, אבל זה כבר היה אחרת. בהמשך שיחקתי בוותיקי מכבי פתח תקוה, והיום בכדורגל הליכה. אני מתגורר בעין זיוון וגם בשכונת אם המושבות. יש לי מנוי למשחקי הבית של מכבי פתח תקוה ואני מגיע למשחקים."