האירוע שנחשף הבוקר שבמהלכו שחקן נבחרת ישראל ואלופת הונגריה פרנצווארוש, מוחמד אבו פאני, חווה, לכאורה, השפלה והתעמרות מצד שוטרת מג"ב בירושלים, חייב לעורר שאלות קשות בכל הקשור ליחס של גורמי אכיפת החוק גם לאוהדי הכדורגל.
במהלך השבועות האחרונים נתקלנו במספר אירועים קשים שבהם אוהדי כדורגל זכו ליחס אלים ומשפיל מצד מי שאמור להיות אמון על שמירת הסדר והחוק במגרשים. מדובר באירועים שמתווספים לאירועים קשים קודמים שהתרחשו בעונה שעברה. זה קרה באשדוד לקהל של בית"ר ירושלים, בנוף הגליל לקהל האוהדים של מכבי חיפה. באופן כללי, התחושה היא שמאז החזרה למגרשים אחרי תקופת הקורונה, המשטרה ומג"ב נמצאים עם יד קלה ולא מבליגה מול אוהדי הכדורגל. והתחושה הזו גם מגובה בהיקף האירועים שהלכו והתעצמו מאז תחילת המלחמה.
נחזור לאירוע שפורסם היום: אם שחקן נבחרת ישראל, שמייצג את המדינה, מוצא את עצמו תחת הטרדה, בדמות השפלה ואיום, בהרחקה מירושלים למשך שנה— וכל זה בשל זהותו —מה זה אומר על מה שמתרחש במגרשים וביציעים?
אנחנו ב'בועטים את הגזענות והאלימות מהמגרשים' רואים את האירוע הזה כחלק מתופעה רחבה ומדאיגה. אם כך מתייחסים לשחקן מוערך במדי הנבחרת הלאומית, קשה שלא לתהות מה עובר על אוהדי הכדורגל בכלל, ובמיוחד על אוהדים מהחברה הערבית שמגיעים ליציעי טדי, סמי עופר, או כל מגרש אחר בישראל. איך מרגישים נערים צעירים שמגיעים לראות את קבוצת הכדורגל האהובה עליהם, רק כדי לשמוע קריאות גנאי מהיציעים או לחוות התנכלויות—לא רק מהקהל, אלא גם מצד כוחות המשטרה ומג"ב? הפרופיילינג שנעשה לאבו פאני, שקיבל כותרות בהיותו שחקן נבחרת ישראל, מדגיש את עומק הבעיה: ערבים בישראל מוצאים עצמם תחת חשד מתמיד רק בשל זהותם. זוהי לא רק פגיעה אישית, אלא ביטוי למדיניות ולמציאות רחבה שבה זהות אתנית הופכת ל"עילה" לחשדנות, השפלה והתנכלות.
מוחמד אבו פאני הוא לא רק כדורגלן בכיר שמייצג את המדינה גם במדי הנבחרת, וגם בהונגריה, ובמפעלים האירופאים. אבו פאני הוא סמל לחיים משותפים. דווקא כשחקן שמייצג את ישראל בזירה הבינלאומית מצד אחד, ומצד שני מדגיש שהוא אינו מעוניין להתעסק בשיח פוליטי, המקרה הזה מחדד את חומרת המצב. הוא משקף שתי זוויות מטרידות במיוחד: מצד אחד, גם כאשר שחקן ערבי נמנע מכל התבטאות פוליטית, הוא נתקל באפליה והשפלה בשל זהותו בלבד. מצד שני, הפעם זה לא קרה מצד קהל גזעני ביציע, אלא מצד המשטרה — הגוף שאמור להגן על כולם באופן שוויוני.
תקרית כמו זו שחווה אבו פאני מאמתת את טענותינו שוב ושוב: כל עוד לא ניאבק בגזענות באופן נחרץ, היא תמשיך להתפשט לעוד תחומים ומוסדות, כפי שראינו במקרה הזה. אנחנו ב'בועטים' מאמינים שעוד לא מאוחר ועדיין אפשר לייצר שינוי. הכדורגל, עם עוצמתו החברתית, יכול להפוך לכלי מרכזי לחיבור ושינוי. אבל השינוי הזה תלוי בכמה צעדים קריטיים. בראש ובראשונה, יש צורך באפס סובלנות כלפי גזענות ואפליה. לצד זה, חייבת להישמע קריאה ברורה לשוויון אמיתי, ולצידה מאמץ מתמיד לשנות גם את התודעה וגם את המציאות.
המקרה של אבו פאני מזכיר לכולנו שכדורגל הוא הרבה מעבר למשחק. הוא מראה חברתית. כדי לשנות את המגמה, חייבים להתחיל לפעול—כאן ועכשיו.
הכותב הוא מנהל התוכנית "בועטים את האלימות והגזענות מהמגרשים" מבית ארגון גבעת חביבה