גל אלברמן וברק בכר, שעד היום נמנעו מלהיכנס לקזינו, בחרו הפעם להמר. הימור כמעט על הקריירה שלהם. אם ההימור יצליח, בסוף העונה הם יפתחו שמפניות. אך אם ההימור ייכשל, יש סיכוי גבוה שאחד מהם, וייתכן אף שניהם, יסיימו את תפקידם במכבי חיפה.
עומר אצילי בשלב הנוכחי שלו בקריירה הוא בחזקת ז'יטון שערכו מוערך בשני מיליון דולר - עלות מועדון. העובדות: בשנה וחצי האחרונות אצילי בעיקר חימם את הספסל באמירויות ובקפריסין. את החשבון שלו אצל רקפת מהבנק הוא ניפח, אבל עבור מי שמבין קצת בכדורגל, היכולת שלו היא בגדר אניגמה.
אצילי כבר מזמן לא מספק את המספרים שהתרגלנו לקבל ממנו בתקופתו במדים הירוקים, ואוהדי מכבי חיפה שואלים את עצמם איזה אצילי הם יקבלו.
בלי קשר למה שנקבל, בכר ואלברמן החליטו לשים את כל הז'יטונים שלהם על אצילי. 'אול אין'. לא כי הם באמת מאמינים בו (אחרת, למה ברק בכר חיכה לרגע האחרון לשוחח עם אצילי…). לא כי הם חושבים שזאת החתיכה שתשלים את הפאזל, אלא בעיקר כדי לא לתת לאצילי להגיע ליעד שעלול לפגוע במאמץ המוצהר לזכות באליפות בירוק.
תתארו לכם מצב שיש לכם פרארי מרהיבה בחניה בבית ואתם שומעים בוקר אחד שמישהו מציע למכירה למבורגיני. אתם מחליטים לקנות כי שמעתם שהשכן שלכם רוצה לקנות אותה. במילים אחרות, אתם קונים "שיהיה אצלי ולא אצל השכן", והכי גרוע: אתם בכלל לא יודעים באיזה מצב המנוע… זו לא התנהלות מקצועית.
אלברמן, ובעיקר בכר, נתפסים בדרך כלל כאנשים מאוד מחושבים. כאלה שבוררים את הצעדים שלהם בקפידה, וכל מהלך או צעד שהם עושים מלווה במחשבה רבה. הפעם הם עשו צעד נואש, פזיז ועם סיכוי נמוך להצליח. הפעם הם נותרו עם הגב אל הקיר והחליטו לקחת את ההימור הגדול בקריירה שלהם. זה הכול או כלום. טר"ש או צל"ש. הקבוצה שהם בנו העונה במו ידיהם, בקול תרועה, כשהם מקיזים את חשבון הבנק של הבעלים על שחקני "רכש", נכשלה - לפחות עד עכשיו.
למעשה, מרבית ההחלטות שלהם מאז חזרתו של בכר לתפקיד מקורן בשגיאה, והכישלון הגדול בא לידי ביטוי במבחן התוצאה. הדחה משפילה באירופה וקצב צבירת נקודות בליגה מעורר תהיות. לא לזה פיללו האוהדים הירוקים שנפרדו לשלום ממסאי דגו וקיבלו בזרועות פתוחות את המושיע שהביא להם במו ידיו שלוש אליפויות ושלל הישגים.
האם אצילי היה חוזר במידה והקבוצה הייתה נמצאת כרגע במצב אחר? אני חותם ב-100% שלא. להערכתי, אם מכבי חיפה הייתה נראית היום, אפילו קצת, כמו קבוצה שיכולה להיאבק באמת על האליפות, אצילי כבר היה מנשק את המנורה הירושלמית.
בימים אלו אוהדי מכבי חיפה חווים סוג של דז'ה-וו. הם נזכרים שבדיוק לפני ארבע עונות, בחודש ינואר, הקבוצה הנחיתה מקפריסין את עומר אצילי. הם זוכרים איך נשאו אותו על כפיים כשהביא להם במו רגליו שלוש אליפויות, וחולמים שזה יקרה שוב. הם שכחו את שרי שהיה לצידו, את חזיזה שהיה במיטבו, את נטע לוי באמצע ועוד שורה של שחקנים שהיום כבר אינם או שלא במיטבם.
תזכורת: בעונה הראשונה לקח לאצילי בערך חודשיים עד שהתחיל לספק את הסחורה. הפעם למכבי חיפה אין את הזמן הזה. עוד חודשיים כאלה והקבוצה תגיד ביי-ביי לאליפות ותיאבק בקושי על מקום באירופה.
הבדל נוסף בין הקדנציה הקודמת של אצילי לנוכחית הוא הרעב הגדול והמוטיבציה שלו: הרצון להוכיח למיטש גולדהאר, לצהובים מתל אביב ולכל שאר קבוצות הליגה שלא רצו להתקרב אליו, שהם עשו טעות מרה - טעות מרה שהם ישלמו עליה ביוקר. הפעם הוא כבר לא צריך להוכיח, הפעם כל קבוצת צמרת שיש לה שאיפות לזכייה באליפות לטשה עיניה וחיזרה אחרי היהלום, כמו תלמידי תיכון שמחזרים אחרי מלכת הכיתה.
והפעם הבחירה היא שלו, והוא עשה אותה לא באלגנטיות מרובה, תוך זיגזוג ופלירטוט בין האפשרויות שעומדות בפניו. הפעם הוא כבר לא צריך להוכיח כלום.
אין ספק שההגעה של אצילי לחיפה העלתה משמעותית את רף הציפיות. הציפיות של הקהל מהקבוצה - ומאצילי בפרט - הן שיציל אותו מהשיעמומון ומהבינוניות שחזרו אליה בשנתיים האחרונות. הצוות המקצועי מצפה מאצילי לספק את הסחורה ולמחוק את הפדיחות שנעשו בתחילת העונה. יענקל'ה מצפה מהצוות המקצועי להחזיר את התואר לכרמל אחרי שקיבלו כל מה שביקשו. אבל איך אומרים? כגודל הציפיות - גודל האכזבה.
אומנם הנבואה ניתנה לשוטים, אבל הכתובת על הקיר. ראינו את זה קורה עשרות פעמים בכדורגל: זה מהלך שנועד לכישלון מראש, וכנראה ייגמר בכאב לב.