קבוצת הכדורסל של מכבי תל אביב לבשה אמש (חמישי) פעם אחת את מדיו של ד"ר ג'קיל, ופעם שנייה את בגדיו של מיסטר הייד. זהו ההסבר הכי נכון להפסדה הדרמטי 88:86 לברצלונה ביורוליג. שכן האלופה הישראלית כבר יצרה לעצמה יתרון מוצדק בן 16, אבל איך שהוא "הצליחה" להחזיר לחיים את הקבוצה הספרדית, ועל כך שילמה בהפסד צורב ומרגיז.
אמנם בסיום הרבע הראשון הובילו הספרדים ביתרון של 6 נקודות, אבל הרבע השני כבר היה בשליטת הצהובים. שחקניו של עודד קטש השלימו אחר כך ריצת 4:27 ולרגעים גרמו לבארסה להיראות כברצלונה ב'. באותו פרק זמן ניצחון ישראלי נראה כדבר אפשרי, לא רק בזכות ההפרש הדו-סיפרתי שנוצר, אלא גם מפני שברצלונה לא תיפקדה, ואיבדה את הראש. מכבי תל אביב ניצלה זאת כדי להכתיב כרצונה את מהלכיו של המשחק.
האמת היא שבארסה, למרות ניצחונה, אינה קבוצה גדולה והיא רחוקה מאוד מלהזכיר את תקופותיה היפות, אולם את אותם דברים ניתן לומר גם על מכבי תל אביב. למכבי לא הייתה אתמול הרוח והאמביציה לשמור בשיניים על היתרון עד לסיום - ולנצח. דווקא המשחק הזה כן נתן לה הזדמנות לעשות זאת, ומכאן האכזבה הגדולה מאוד מההפסד שנחתם בשניות האחרונות.
בסיום ההתמודדות הזכיר עודד קטש ש"זו לא הפעם הראשונה שזה קרה לנו", ודבריו העידו מצד אחד על כנות, ומצד שני על עוגמת הנפש והתיסכול ממשחק שחמק למכבי תל אביב ממש בין האצבעות. אין משפט נכון יותר, ומתאים יותר, כדי לתאר את ההפסד.
על הצטיינותם של כמה משחקניה לדעתי מיותר הפעם לדבר. כאשר מפסידים, זהו הפסד קבוצתי, ואת השבוע הזה ביורוליג חתמה הקבוצה בשני הפסדים, לפריז ולברצלונה, בתוך 48 שעות. מי שמכיר טוב את קבוצת מכבי תל-אביב יודע עד כמה תקועים לה הפסדים אלה עמוק בגרון.