אדון לגורלו: משמעות הקאמבק של ים מדר להפועל תל אביב

6.9 שניות לסיום ההארכה. פנרבחצ'ה בפיגור 99:96 מול ריאל מדריד, אלופת אירופה המושלמת שעמדה עד אותו ערב על 15 ניצחונות ב-15 משחקים בכל המסגרות. מרקו גודוריץ' נעמד על קו העונשין. "תן לי להיכנס!", צעק ים מדר ממעמקי הספסל לסטפנוס דדאס. לעוזר המאמן היווני לא היה הרבה מה לעשות. "תגיד לדימיטריס", הוא ענה.

אז הוא הלך להגיד. מדר, שסופסל למשך 13 דקות ברציפות, קם ולחש משהו בקול רם (כן, זה אפשרי) לדימיטריס איטודיס. המאמן הינהן בהסכמה. ואחרי שגודוריץ' קלע פעמיים, מדר נכנס. פקונדו קמפאסו, דווקא ביום של 33 נקודות, נקלע למלכודת של נייג'ל הייז-דייויס וניק קלאתיס בפינת המגרש ואיבד את הכדור. גודוריץ' השתלט, שלח למדר, ובום. סל ניצחון בחדירה, על הראש של אלוף סלי הניצחון סרחיו יוי, 0.6 שניות מהבאזר. 99:100 לפנר. איסטנבול עפה באוויר, צורחת באושר ובהתרגשות, ומניפה על הכתפיים בחור ישראלי מבית דגן, שהופך לגיבור שלה.

בשבת הקרובה תמלא שנה לאירוע המכונן הזה בקריירה של מדר. כלומר, אולי הסופרלטיב הזה מוגזם, אבל זה בהחלט היה אמור להיות מכונן (למה הוא לא היה? פרטים בהמשך). ובשבת הקרובה, בדיוק ביום השנה, צפוי מדר לערוך את האימון המסכם לקראת הבכורה המחודשת שלו בהפועל תל אביב. עם איטודיס כמאמן, ודדאס כעוזר.

דלתות מסתובבות, סרט ההמשך.

"לפני שהחתמנו את ים, אמרתי לו: אתה עוזב מועדון מצליח עם מאמן גדול, ואצלנו תידרש להתחרות על מקומך. הוא ענה לי 'לא אכפת לי. אני מכבד את חבריי לקבוצה, אבל אוכיח שאני שחקן ממש חשוב'. זה ממחיש בעיניי את האופי שלו. הוא אוהב כדורסל, יש לו לאן להתפתח והוא פתוח ללמוד. העבודה עם ז'ליקו אוברדוביץ' הקלה על תהליך ההסתגלות שלו. הוא שחקן חכם מאוד. לפעמים הוא נכנס להתלהבות יתר, אבל הוא רואה היטב את המגרש ותמיד נלחם בהגנה".

את המילים הללו אמר איטודיס על מדר בתחילת דרכם המשותפת בפנר. אלא ששם, על אף הכוונות הטובות והמשכורת השמנה, החלה ההידרדרות. קבלת ההחלטות משפיעה על מידת ההצלחה בקריירה של שחקן לא פחות מכישרונו או ממוסר העבודה שלו. עד לפני שנה וחצי, נראה שהרכז עשה הכל נכון - מהמעבר להפועל בגיל 16 והעלייה לבוגרים כעבור שנתיים, דרך הסיטואציה המושלמת בנבחרת העתודה, ועד לנסיקה ההדרגתית בפרטיזן בלגרד שהולידה את הבחירה לכוכב העולה של היורוליג; ואז הגיעה ההצעה הרעה שהוא לא יכול היה לסרב לה.

לפי מסלול ההתקדמות שלו, מדר אמור היה להפוך אשתקד לרכז המוביל של אוברדוביץ', אחרי שנתיים כמי שבא מהספסל. אבל פנרבחצ'ה סימנה אותו ובנתה עליו, הייתה מוכנה להכפיל את שכרו ונכנסה למלחמה כדי להנחיתו בטורקיה. היא ניצחה בה. בפן הכלכלי ובחשיבה לטווח הקצר - אי אפשר לשפוט אדם שחותם על חוזה בשווי כזה, ולעזאזל ההשלכות; בפן המקצועי ובהסתכלות לטווח הארוך - זו הייתה טעות שהוא שילם עליה ביוקר.

כל עוד איטודיס אימן את פנר, מדר הלך ותפס אט-אט את מקומו. הוא קיבל 18 דקות לערב ביורוליג, והחזיר ב-6.5 נקודות ו-1.6 אסיסטים. לא מדהים, אבל זו הייתה אמורה להיות רק ההתחלה. אלא ששבועיים לאחר הניצחון על ריאל, שרונאס יאסיקביצ'יוס נחת באיסטנבול. ב-10 מ-28 המשחקים שנותרו, הישראלי כלל לא שותף, ובאלו שכן עמד על 10.5 דקות, 2.7 נקודות ו-2.2 אסיסטים.

למדר (ולשאראס) היה ברור שהשידוך הזה צריך להסתיים, והמעבר לבאיירן מינכן לקראת העונה הנוכחית נתפס טבעי עבורו. מאמן הקבוצה פאבלו לאסו רצה בו כבר בשנה שלפני, עם הגיעו לבוואריה. ואז שוב השתבשו התוכניות; שוב מדר הלך בעקבות המאמן, ושוב המאמן עזב - הפעם עוד לפני שנזרק הטיפ אוף הראשון לאוויר. לגורדי הרברט היו תוכניות אחרות: לקרסן אדוארדס הוא ציוות את שבאז נאפייר, ולרכש מפנר לא נשאר מקום.

בסמוך לתחילת העונה התקיימה שיחה לא פשוטה עם המאמן הפיני, שממנה יצא מדר בתחושה שלא ממש בונים עליו. הייתה גם פציעה קלה שהפריעה בדרך, אבל גם לאחריה לא השתנתה התמונה; עובדה: הוא שוב צפה מהצד ברוב משחקי היורוליג, ולקראת יום הולדתו ה-24 מצא עצמו בסיטואציה הכי גרועה שיש לשחקן בגילו - אחד שלא רואה מגרש כבר שנתיים ברציפות.

אז עכשיו, ואין טעם לייפות את זה, מדר לוקח שלושה צעדים לאחור. מוחק את התקופה הקצרה בבאיירן, ומדלג על הימים הקשים בפנר (עזבו כדורסל, לחיות באיסטנבול בשנת מלחמה?), ושוכח אפילו מפרטיזן. והוא שוב כאן. במדינה שלו, בקבוצה שבה התחיל, ובמעמד שהוא מאמין כי הוא ראוי לו. נכון, הקו האחורי עמוס לעייפה, אבל לא לאורך זמן; בקרוב, אם לא בקרוב מאוד, ייגרעו ממנו נועם יעקב ואחד הזרים, כדי להפוך את מדר לשחקן חמישייה, למוביל, למנהיג. נותר רק לראות אם העוזב יהיה פטריק בוורלי או שהנעזב יהיה ג'ו רגלנד.

אם ננכה מהמשוואה את הרומנטיקה הספורטיבית מצד אחד ואת ההליכה לאחור ליורוקאפ מהצד השני, מה שמדר מנסה לעשות כאן הוא בעיקר להחזיר לעצמו את השליטה על הקריירה - ולהיות שוב אדון לגורלו.

"אם כל אינסטינקט שהיה לך הוא שגוי, אז ההפך חייב להיות נכון", אמר ג'רי סיינפלד לג'ורג' קוסטנזה באחת הסצנות הבלתי נשכחות (כמו, למען האמת, כמעט כל סצנה ב"סיינפלד").

הרכז הולך פעם נוספת בעקבות המאמן; אלא שהפעם זה לא המאמן שאמור לפתוח את העונה, ועלול לעזוב במהלכה או אפילו לפני שהחלה. הפעם זה מאמן שבא באמצע העונה בתור הפנים של המועדון, ולא אמור ללכת לשום מקום. והצטברות התנאים ממזערת את הסיכון ומגדילה את הסיכוי.

היורוקאפ חוזר אחרי הפסקה של שבועיים, ומי בכלל זוכר איזו הפועל תל אביב הייתה על הפרקט לפני פגרת הנבחרות הלא ממושכת. דדאס עמד על הקווים, מדר היה במינכן, מרכוס בינגהאם שיחק בהפועל חולון, בוורלי נשבע שהוא לא הולך לשום מקום, ומוטלי - טוב, מוטלי הוא מוטלי.

האם מדר בשל להוביל קבוצה למטרות יומרניות כמו זכייה באליפות ו/או ביורוקאפ? האם הפועל הפכה כעת לפייבוריטית בכל אחת מהמסגרות? האם הגעה שלו על חשבון (נניח) בוורלי - מקרבת אותה למקומות האלה? האם הסכומים האסטרונומיים שהושכבו עליו מוגזמים (למי זה משנה, חוץ מעופר ינאי, כל עוד זה לא בא על חשבון רכישות אחרות)? האם אחרי איטודיס, דדאס, מדר ואולי שוב מוטלי, האדומים לוטשים עיניים לעוד פליט מפנרבחצ'ה? לא לכל השאלות תשובות, וכולן ייבחנו מעכשיו.

הערב (חמישי, 20:30) יערוך איטודיס את הבכורה שלו כמאמן הקבוצה, ועוד מול בן שרף, וכשהכל מוכן לבוא המדר. לכו תדעו מה עוד יכול לקרות עד שייפתח המשחק בסמוקוב. סיינפלד, ההוא מאמצע הטור, נדהם פעם "איך בכל יום מתרחשים בעולם אירועים חדשותיים שמספיקים בדיוק כדי למלא את העיתון". מזל שברשת אין הגבלת מקום.