"כל מה שאני אומר ומספר זה מדם לבי. ההנהלה הביאה לעזיבתו של אברהם מרצ'ינסקי ומינו את מאמן נבחרת פולין ויוטק לזארק. בתחילת דרכו חשבתי שמדובר בבן אדם ומאמן גדול, הערצתי אותו, אבל מיד גיליתי מי הוא. כשהוא אמר בוקר טוב, היה חובה לבדוק אם לא מדובר בשעה 6 בערב. הוא לא רצה במועדון שחקנים כמו נח איינשטיין, אותי ואחרים. אמרתי במועדון שהוא יגמור אותנו. אמרתי ליו"ר מוישיק אביבי, שימתין קצת, כי אני נשאר בכפר סבא עד שאביא למועדון את גביע המדינה ואני פורש".
אתה מקיים את האמירה, אבל יוצר תקרית סופר דרמטית בסיום הנפת הגביע בחדר ההלבשה.
"עונת 1989/90 הסתיימה כשאנו במקום השישי בבית העליון. בגביע המדינה השחקנים עשו הכול כדי לעזור במשימת הגביע. עברנו את מכבי תל אביב והפועל תל אביב במשחקים כפולים, את הפועל באר שבע בחצי ועלינו לגמר נגד שמשון תל אביב באצטדיון רמת גן. המאמן הפולני לא הרכיב אות, הייתי כולי עצבים על הספסל. לקראת הסיום החלפתי את דודי סטולפר וגם גדעון סיימון נכנס כמחליף. אני הרמתי את הכדור לסיימון שנגח את שער הניצחון, 0:1 והגביע שלנו".
הגביע לא מעניין אותך, אתה יורד לחדר ההלבשה ויוצר מהומת אלוהים.
"הגביע באמת לא עניין אותי בכלל. המתנתי ללזארק בחדר ההלבשה, התנפלתי עליו כדי לתת לו מכות, שחקנים בלמו אותי. הרמתי ג'ריקן מים וזרקתי עליו לגוף, הבלגן היה גדול".
הדובר הוא יצחק מימוני, כוכבה של הפועל כפר סבא בשנות ה-80. "אבא דוד ואמא פרז עלו לישראל לאחר קום המדינה מטוניס. אנחנו חמישה ילדים, שלושה בנים ושתי בנות. אני נולדתי ב-7 בנובמבר 1955. עלינו לבאר שבע לשכונה א'. למדתי ביסודי בבית הספר 'אחווה'. כל הפסקה בלימודים נוצלה למשחק קטרגל, ואחרי הלימודים שוב קטרגל עד רדת החושך. המשחק שיפר אצלי את השליטה בכדור, המשחקים היו ברמה גבוהה כי היו בשכונה כשרונות כדורגל רבים. התחלתי לשחק בקבוצת הנערים של הפועל באר שבע".
בגיל 12 עזב את באר שבע. "עברתי למבואות ים, בחופשות חזרתי לבית ההורים ושיחקתי כדורגל עד לקבוצת הנוער של הפועל באר שבע כבר בגיל 14. במהלך השבוע היה נהוג לקיים משחקי אימון בין הבוגרים לנוער. באחד המשחקים כדררתי קדימה, אברהם נומה בלם אותי וקיבלתי ממנו מכה אדירה וכואבת בקרסול שהתנפח כמו 5 רגליים. נומה זה נומה, כל משחק היה עבורו גמר הגביע. ההורים שלי נבהלו מהפציעה, אסרו עלי להמשיך בכדורגל, אבל לאחר זמן חזרתי לרוץ כאילו כלום לא היה".
במבואות ים למד איתו אדיר שמיר. "הוא שיחק אז בהפועל רעננה. שמיר לקח אותי לקבוצתו שירדה מהליגה השנייה לליגה ב'. המאמן היה ינקום הר צבי, שהלך לאחרונה לעולמו, חלוץ גדול בעבר של רעננה ומנהל בית ספר יסודי". בימיו ברעננה, אגב, הכיר את רעייתו מרגלית: "היא אוהדת כדורגל ובאה למשחקים של הפועל רעננה והפכה בהמשך מאוהדת שלי, לאשתי היקרה. יש לנו שלושה ילדים וחמישה נכדים".
השירות בצבא היה בשארם א-שייך. "הוצבתי כלוחם בסט"ילים. פעמיים בשבוע סודרו לי משארם טיסות ללוד שאפשרו לי להתאמן ולשחק כדורגל".
את הכישרון שלו, כמו רבים אחרים, גילה שלמה שרף. "הוא ראה אותי בעמדת הקיצוני הימני של הפועל רעננה והזמין אותי להגיע להתאמן בהפועל כפר סבא, לה היה חלק קדמי התקפי מצוין עם יצחק שום, גולסה, דורי אלמוג, יאני ופוגל. התאמנתי במרץ, האמנתי בעצמי וחתמתי על חוזה".
בעונת 1979/80 זכה עם כפר סבא בגביע הראשון שלו. "בליגה תפסנו את המקום השביעי, אבל בגביע המדינה הכול התחבר לנו מקצועית. ברבע הגמר הבסנו את מכבי פתח תקוה 2:5, בחצי עברנו את שמשון תל אביב 0:1, בגמר המתינה ברמת גן מכבי עמידר. לאחר גול של יצחק נעמן במחצית הראשונה לנו, ההתקפה שלנו חגגה עם גול נוסף של יאני וצמד שערים של פוגל, 1:4 בסיום. באלוף האלופים הפסדנו בבית למכבי נתניה 2:1".
עונת 1981/2 יצאה לדרך, והוא קיבל הצעה מהפועל באר שבע - שהווטו שהטילו הוריו עליה התברר כהחלטה מנצחת. "ההצעה הייתה מהיו"ר צורי דבש והמאמן שמעון שנהר. הייתה פגישה טובה וגם כספית הייתה מעולה. סוכם כי לאחר מחזור השבת החוזה ייחתם ביום ראשון. ההורים שלי התנגדו שאחזור לגור ולשחק בבאר שבע, אותה עזבתי 12 שנים קודם. בשבת שיחקתי בהרכב כפר סבא נגד הפועל ראשון לציון, בבאר שבע לא הבינו, אבל מבחינתי המהלך ירד מהפרק וגם אצלם. אוהדי באר שבע עשו הפגנה מול בית הורי".
איך העונה הסתיימה כולם יודעים. "חתמתי על חוזה חדש, ביקשתי מיאיר לויטה מענק אליפות של חמשת אלפים דולר, הוא הסכים מיד, כנראה שלא האמין שאליפות היא אפשרית. המלחמה על ההרכב הייתה קשה, הייתה לי תחרות על ההרכב עם איתן רביבו ושלמה ויצמן, הייתי צריך להתחנן לקשטן שייתן לי לשחק. לפעמים הייתי מחליף ראשון, גם שני ושלישי. כבשתי בעונת האליפות שלושה שערים, אבל תואר האליפות היה הכי חשוב והמענק הגיע כפי שסוכם".
כולם זוכרים את הקרקס במכתש. "אומר כך, שיחקנו במכתש, סטנגה בעיגול האמצע, כמובן לא מתוכנן ע"י השחקנים. זכינו גם באלוף האלופים נגד הפועל יהוד בפנדלים אחרי תיקו 3:3".
כלכלית הכדורגל עזר לך בכפר סבא?
"המועדון עזר לי לרכוש בית בסכום של 40 אלף דולר ברעננה, זה היה כסף גדול בימים ההם".
האליפות סידרה לכפר סבא השתתפות באינטרטוטו. "אחת הקבוצות הייתה נורשופינג, אותה ניצחנו אצלנו 2:3. בגומלין הם היו כמו סוסים, מספר שחקנים שלנו רצו במהלך המשחק דחוף לשירותים, הובסנו 7:1".
עונת 1982/3 הייתה הרסנית. "איש לא האמין, אבל זאת הייתה עונה של בלגן ואגו מלמעלה בהנהלה. בכל שבת חשבנו שתגיע הפריצה, עד למשחק האחרון בו הפסדנו במגרש הקשה של הפועל יהוד 1:3 ונשרנו לארצית מהמקום האחרון. לא רציתי להמשיך לאחר הירידה לארצית, עברתי לעונה אחת למכבי רמת עמידר, ירדתי איתה ליגה, ובמקביל הפועל כפר סבא עם יצחק שום חזרה לליגה העליונה. בתום העונה חזרתי להפועל כפר סבא תחת שום וניסים בכר".
נחזור רגע לסיפור המכות אחרי גמר הגביע. מה עשו ראשי כפר סבא בנושא?
"הם קנסו אותי בסכום של חמשת אלפים דולר, הבהרתי להם שבי, ביצחק מימוני, לא נוגעים כשאני צודק. עונה לאחר מכן הפועל כפר סבא ירדה ליגה מהמקום האחרון בטבלה. עברתי להפועל רעננה תחת המאמן יוסי כרשיש ועזרתי למועדון לעלות מספר ליגות פרשתי מכדורגל בגיל 40".
הכדורגל השאיר לו מזכרת רפואית קבועה. "החלפתי את מפרק הירך, נפגעה לי פיקת הירך, האגן התעקם והניתוח יצר מצב שיש לי רגל אחת קצרה ב-4 ס"מ מהשנייה, אני הולך עקום והגב התעקם. יש בעיות עם שלפוחית השתן, הייתה תקופה שלא יכולתי לזוז, הכול מהכדורגל".
מה אתה אומר על הפועל כפר סבא הנוכחית?
"לדעתי הקבוצה הנוכחית היא כמו חוג לכדורגל בלי כסף. מאז שאלי טביב עזב את המועדון, בלי להותיר חובות אבל גם בלי שחקנים מובילים, אין את הכסף הגדול לקבוצה של יצחק שום. קבוצה ללא תקציב של 20 מיליון שקלים אינה יכולה להיות בליגת העל".
אתה הולך למשחקים?
"ממש לא הולך לראות אותה, יש לי מנוי למשחקי מכבי חיפה, וילדי הבכור דוד אוהד את מכבי תל אביב ואינו מחמיץ את משחקיה. היום כשאני נמצא בכפר סבא או רעננה עדיין מזהים אותי, הצעירים פחות, אבל הדור שלפני 30 שנה ומעלה מזהה ומזכיר בהתלהבות את ימיה הגדולים של כפר סבא".
ומשפט לסיום?
"כמו כל עם ישראל, מאחל שכל החטופים ישובו ויהיה שלום".