בדרך לאתונה: מתן נתן יותר מדי, ללימור אין זמן

מתן וילנאי, שר הספורט הראשון בישראל שענה על התפקיד במלוא הגדרתו, הזכיר להרבה אנשים בוועדים ובאגודות הספורט מאהב שרק כרגע איבד את בתוליו ואינו יודע כיצד לנהוג באהובתו כדי להראות לה שהיא חשובה ויקרה לו ושהוא לא רוצה לאבד אותה.

מתן וילנאי ניסה לפצות את הספורט בארץ ישראל על תחושת קיפוח וזלזול של עשרות שנים בקדנציה אחת. לעיתים הוא חנק מאהבה ופגע בעבודה של הגופים השונים. נוהגים לספר על וילנאי שעל כל אלוף נוער שזכה בטורניר נידח הוא דאג לקרוא את כל הפרטים ואז לזמן אותו מיד ללשכה שלו כדי שיקבל תמונה בעיתון ולחיצת יד. היו שאמרו אז, שאם זה מה שהילד מקבל כשהוא לקח איזו תחרות נידחת בחו"ל, מה יקרה שהוא יביא מדליה אולימפית, ישלחו אותו לירח?

הטור הזה הוא לא סיכום מאוחר של עבודתו של וילנאי אלא נסיון להמחיש את הבעייתיות שבמצב כיום. המינסטרית החדשה, לימור ליבנת, לא ממש מתעניינת בספורט. לפחות לא כרגע. קודם כל היא צריכה לפטר 6,000 מורים, אחר כך להיפגש עם שחקני תיאטרון מתוסכלים ורק אחר כך, אולי, תתפנה לראות אם יש תקציב לשלוח את הסייפים לתחרות. הספורט אצל לימור נשאר אחרון. אולי בצדק ואולי לא, אבל זה המצב כרגע.

שלא תהיינה ספקות, ההכנות לאולימפיאדה באתונה נפגעות. הגיזרה המתחממת בין שוקי דקל ממינהל הספורט לחברים מהוועד האולימפי, העובדה שהרבה גופים לא יודעים מה יהיה מחר, ובעיקר הרבה ספורטאים שאין להם מושג אם יהיה להם כסף לצאת לתחרויות בחו"ל, גורמים לכך, שלשם שינוי, הבכיות של הרבה אנשים, שבעבר סתם חשבנו שהם שנוררים מדופלמים, הופכות למוצדקות.

זה לא שאין כסף. כולנו משלמים מיסים וזה הכסף שלנו שמחזיק את הספורטאים הללו. העניין הוא, שעד שהמניסטרית לא תתחיל לעשות סדר בבלגאן, הכסף ייגמר לפני שיגיע לוועד האולימפי והרבה אנשים לא יוכלו לעבוד בשקט בדרך לאולימפיאדה.

גלית חייט וסרגיי סחנובסקי ממשיכים לשמור על יציבות ולעשות את מה שהם צריכים גם בעונה לא כל כך טובה בינתיים. מקום שישי באליפות העולם זו תוצאה מכובדת בהחלט, גם אם איפשהו בלב קיווינו שנזכה לראות עוד מדליה. נטליה גודינה ואלכסיי בלצקי, סיימו במקום ה-14 ורצוי שבתחרויות הקרובות ישתדלו לפחות לסיים ב-12 המקומות הראשונים.

אבל המאברוק של השבוע הוא ללא ספק לגל יקותיאל הג'ודוקא, שזכה בזהב בתחרות בטאלין, אסטוניה. יקותיאל רוצה להגיע לאתונה בקיץ הבא ונמצא חזק בתמונה. בטח אחרי הזכייה בטורניר הזה.

גם בשייט עשו לנו טוב על הלב, כאשר דווקא בריביירה של האנטישמים אי שם בקאן השמשית, זכו יוגב יוסף ושחף אמיר בבנים וניקה קורנצקי ו-ורד בוסקילה בבנות בתחרות גביע האביב. אמנם מדובר בתחרות אימון לא חשובה במיוחד, אבל מה זה משנה. לימדנו את הצפרדעונים פרק בשייט.

איילת אוחיון הסייפת, שהחלה לחלום בקול רם על אתונה, עשתה תחרות גרועה בהונגריה וסיימה הרחק מאחורי המקום השלושים. אלכסיי צ'רנסקי ויתר על היציאה לתחרות בקולומביה.

דנילוב הקלע המחונן סיים בגרמניה במקום השישי. ואתם יודעים מה? זה לא כל כך נורא. בשנים אולימפיות נהג דנילוב להצטיין בתחרויות הכנה ולזייף באולימפיאדה. אולי עכשיו תתחיל מסורת אחרת.

ולקינוח, איך אפשר בלי החניכים של המאמן האולימפי משה סיני? בקיץ 2004, עם המזגן, עם הגרעינים והקולה, הם הולכים לשבת בסלון מול המסך ולראות את האולימפיאדה. יש יותר טוב מזה?

השייטים עוברים לברצלונה לעוד תחרות אימון מסקרנת, שבוודאי תגרום לחובבי הספורט בעיר להתלבט בין ביקור בהיכל הכדורגל של קאמפ נואו לביקור בטיילת, שם יתקאמבקו אודי גל וגידי קליגר. גם שאר הזוגות הישראלים משתתפים בתחרות, אולי הכייפית ביותר מבחינתם בכל התחרויות. למה אתם שואלים? כי התחרות נערכת בעיר ולא באיזה מפרץ נידח. ולא סתם עיר. ב-ר-ס-ל-ו-נ-ה.

אבל הלהיט של סוף השבוע הקרוב הוא כמובן השתתפותן של הבנות באליפות אירופה בהתעמלות ליחידים ולקבוצות ברייזה, גרמניה. מחרתיים תוביל את הנבחרת קטיה פיסצקי שתתחרה בשלושה גמרים (חישוק, סרט ואלות).