הטוענת לכתר: סיכום שבוע 11 ב-NFL

שבוע 11 מאחורינו, וזהו - אין לנו יותר קבוצה בלתי מנוצחת בליגה. יש אולי כזו שנראית בלתי מנוצחת בנקודת הזמן הנוכחית, אבל לצ'יפס אין יותר 0 בטור ההפסדים, אחרי הפסד חוץ בבאפלו. האם זה אומר ש"תם עידן מהומס"? ממש לא. כל מי שעוקב אחרי ה-NFL יותר מעונה, יודע שניצחונות בנובמבר זה טוב ויפה, אבל ההיסטוריה נכתבת בינואר ובפברואר. לבילס כבר היה את הסיד הגבוה יותר בפלייאוף בעונה שעברה, וגם ניצחון בעונה הרגילה, והם הפסידו בבית לצ'יפס ברגע האמת.

אז כמו שאוהב לומר קיובי אחד מזדקן, שכבר הפסיק להיות רלוונטי - RELAX.

לבלוג המלא של פיק סיקס לחצו כאן

• שותפי להגשת פוד "פיק סיקס", יוסי כהן, מתעקש שיש מגפה בליגה של בועטים רעים, בעיקר על רקע דעיכתו של ג'סטין טאקר והשבוע הרע של ג'ייק אליוט - שניהם מהבולטים שבבועטי הליגה בשנים האחרונות. אז יצאתי, בדקתי, וגיליתי - מהומה רבה, על לא דבר. אחוז הדיוק ב-FG העונה הוא עדיין מהגבוהים ביותר בכל הזמנים: 85, רביעי ברשימה אחרי 2021 (85.1), 2023 (85.9) ו-2013 (86.5). הקרדיט למצטיינים כמו כריס בוסוול מהסטילרס, וג'ייק בייטס מהליונס (25 מ-25 עד כה העונה!).
• העונה של הברס, כך נראה, גמורה מעשית. אבל האם הספדתי מוקדם מדי את העונות של הדולפינס והסיינטס? תמונת הפלייאוף אומרת שכן, הלו"ז אומר שלא. אבל תיאורטית - שתיהן חזרו לחיים, אבל אני עוד חוזה ששתיהן לא יהיו בפלייאוף. לא אפתיע ואומר שאני עדיין מחכה עוד קצת לגבי הבנגאלס.
• שלוש פעמים סופסל העונה קיובי צעיר שנראה רע על המגרש - שלוש פעמים הוא חזר ונראה הרבה יותר טוב: ברייס יאנג בפנתרס, וויל לוויס בטנסי, ואנתוני ריצ'ארדסון בקולטס - האם ספסול לשבוע/שבועיים משול לסיבוב הבטריות של השלט שלוש פעמים עד שהוא חוזר לעבוד?
• טייסום היל הוא כמו ליקוי חמה מלא - הוא מגיע בערך אחת ל-18 חודשים, מסנוור את כולם, ובכך מסתכם העניין עד לפעם הבאה.
• זה היה שבוע ההימורים הכי טוב שלי העונה (11-3 נגד ה-Spread) - האם זה אומר שהליגה הופכת להיות יותר צפויה וברורה? לא, זה צירוף מקרים.
• עוד מוקדם מכדי לסכם, אבל אחרי 11 שבועות - אלה הם שלושת הטייקים שלי מהאוף-סיזן שנראים הכי טוב כרגע:

• מקום 1: ליונס נציגת ה-NFC בסופרבול, בראונס אכזבת העונה (ביחס לכמות הניצחונות שחזו בווגאס).
• מקום 2: מצטייני העונה בהגנה - טי.ג'יי וואט DPOY, ג'ארד וורס DROY.
• מקום 3: ג'וש אלן ל-MVP ראשון בקריירה.

• מקום 1: הג'טס בפלייאוף עם 10 ניצחונות, הבנגלס עם 13 בראשות הבית, הברונקוס עם 5 במקום רביעי בבית.
• מקום 2: דן קווין מינוי ה-HC השישי בטיבו (מתוך 8) באוף-סיזן.
• מקום 3: קיילב וויליאמס ל-OROY.

כדי ששיקגו תצליח באמת לפרוח, היא צריכה איכשהו להתנער מהמוג'ו הרע שעוטף אותה כבר כמה עשרות שנים. זה לא משהו שרק קיילב וויליאמס לבדו יכול לעשות. אולי העברת בעלות? אולי איזה מאמן-קוסם ו-GM חדש? אוהדי ברס - הציעו פתרונות בתגובות.

אבל בואו נדבר רגע על דברים טובים. ההתקפה של הברס (עם קיילב) נראתה הרבה יותר טוב הפעם. משחק הריצה עבד (175 יארדים ב-5.3 לניסיון ו-2 TDs. זו התקפת ריצה שעושה העונה בממוצע 4.1 לניסיון, כן?), היה שימוש תדיר יותר ב-Motion לפני הסנאפ, קיילב הוציא את הכדור מהר יותר מהיד (2.77 שניות בממוצע, לעומת ממוצע שנתי של 3 שניות. במחצית הראשונה, הוא החזיק בכדור רק 1.95 שניות בממוצע לפני המסירה), ובהתאמה - גם עומק המסירה היה מהנמוכים שלו העונה (6.7 למסירה, לעומת ממוצע עונתי של 8.3), קיילב רץ יותר עם הכדור, וגם - קו ההתקפה רשם את ה-Pressure Rate השני הכי טוב שלו העונה.

ואם כבר התייחסתי לניידות של קיילב, אז השבוע - במקום להיתקע בפוקט, הוא יצא יותר לסקראמבלים כשלא הייתה לו מטרה פנויה:

רוצים לקרוא עוד? לחצו כאן לבלוג המלא של פיק סיקס

וויליאמס היה הקיובי הרביעי בטיבו השבוע, לפי PFF, עם ציון 85.2, וזה היה המשחק הכי טוב שלו (בפער!) בחודש האחרון, בעיקר - בדרייב האחרון:

וזו הייתה כנראה המסירה הכי מרשימה שלו במשחק:

בסך הכול, כאמור, משחק טוב מאוד שלו. הוא לא הסיבה שהם הפסידו את המשחק, והוא עשה מספיק כדי לנצח את המשחק הזה.


בצד של גרין ביי - ג'ורדן לאב ממשיך בשילוב לא ממש בריא של קסמים ושטויות. זה מספיק, בינתיים, כי הקבוצה מאומנת מצוין וההגנה טובה מכפי שצפינו, אבל האיבודים האלה שלו יחסלו את העונה של הפאקרס בפלייאוף. ואם כבר קסמים - אז אל תפספסו את איש המשחק שלי (4 תפיסות ל-150 יארדים) - כריסטיאן ווטסון עם ה-תפיסה של המשחק, ואולי של השבוע, שמראה עד כמה התקרה שלו יכולה להיות גבוהה - אם רק יהיה בריא באופן עקבי:

רוב תשומת הלב במשחק הזה תלך, כמובן, לג'וש אלן - שמבחינתי עלה למקום הראשון במירוץ ה-MVP. אבל בואו ניתן ריספקט להגנה של הבילס, שהחזיקה את הצ'יפס כאן על 259 יארדים ו-21 נקודות בלבד. טראוויס קלסי שוב לא ממש היה פקטור, עם 2 תפיסות בלבד ל-8 יארדים, והם הצליחו לחטוף 2 כדורים ממהומס (כולל ה-INT המכריע של טרל ברנדרד).

אפשר להמשיך ולבקר את ניהול המשחק של שון מקדרמוט (למשל - באינטרספשן, הרע מאוד, של אלן - ההחלטה שלו ללכת על זה בדאון 4, במקום לנסות פילד גול ולהוביל ב-2 פוזשנים)... אבל האיש הזה ממשיך להראות שהוא אמן בלהרכיב הגנות מצוינות, כל פעם מחדש. גם אם הן מורכבות ממקבץ של חלקים שלא רצו במקומות אחרים, או כאלה שמלכתחילה לא חשבו שיש להם הרבה מה להציע.

פטריק מהומס לא ממש הקשה עליהם הפעם - הוא, כהרגלו העונה, לא דייק במסירות לעומק (1 מ-4 מדויקות ליותר מ-20 יארדים, כשאחת גם הפכה ל-INT), גם כשוורת'י היה פנוי לגמרי (במקרה הזה - הוא לא הצליח לנחות עם שתי הרגליים בגבולות המגרש, אחרי שתפס את הכדור):

ומנגד, ג'וש אלן היה הכי אפקטיבי במסירות ל-20 יארדים ומעלה, עם 4 מ-7 מדויקות, שכולן הוגדרו על ידי PFF כ-Big Time Throws (מסירות איכותיות שמוקמו היטב ביחס לרסיבר וההגנה).

אני שם לב יותר ויותר העונה לשימוש שמתאמי התקפה עושים בקונספטים של MESH כדי להתמודד עם שמירה אישית. וכך זה נראה אצל ה-OC של הבילס, ג'ו בריידי, ב-TD השני של קרטיס סמואל:

ועכשיו, שימו לב לזה - גם ב-TD המנצח של ג'וש אלן הבילס הריצו קונספט MESH, והצ'יפס כיסו אותו די טוב, אבל הריצה של הליינבקרים והסייפטיז בעקבות הרסיברים כאן היא שיצרה את החלל שאיפשר לאלן לרוץ כל הדרך לאנדזון:

עוד אקשן, והרבה - בבלוג של פיק סיקס

ומילה אחרונה על ג'יימס קוק, שמצליח להותיר חותם משמעותי על המשחק, גם כשהוא נוגע בכדור 14 פעמים, אבל מייצר איתן רק 27 יארדים. לקוק יש העונה את אחוז הנגיעות הכי גבוה בתוך הרדזון שהפכו ל-TD, עם 50% (כלומר - חצי מהנגיעות שלנו ברדזון מצאו את דרכן לאנדזון. במקום השני - דרק הנרי עם 47.8%).