אז למה ג'ייק פול החליט שלא לחסל את מייק טייסון בנוקאאוט?

קרב האיגרוף המדובר ביותר השנה הסתיים בדיוק כפי שהיה צריך להסתיים - בניצחון של ג'ייק פול בהחלטת שופטים, כשמייק טייסון על רגליו. כמי שחי את ענף האיגרוף מבפנים כבר שנים רבות, ברור היה שמדובר בקרב ראווה מתוכנן היטב, שנועד להיות בידור טהור ולא תחרות ספורטיבית אמיתית.

כבר מהסיבוב הראשון היה ברור שפול, הצעיר והחזק, מרסן את עצמו. הוא היה יכול לסיים את הקרב כבר בפתיחה, או לכל המאוחר בסיבוב השלישי, אך בחר - כנראה בהסכמה מראש - שלא לעשות זאת. וטוב שכך. איש לא היה רוצה לראות את טייסון, אגדת איגרוף בת 58, שוכב מחוסר הכרה על הקנבס.

טייסון, שחזר לזירה אחרי כמעט שני עשורים, זרק כמה אגרופים בהתחלה וגישש את דרכו, אך כבר בסיבוב השלישי היה ניכר שהוא מתעייף. פול, מצדו, שמר על טווח ארוך כמתבקש ממתאגרף בעל יתרון בגובה, והחל "ללחוץ על הגז" רק כשהיה ברור שטייסון מאבד מכוחו.

בקרב איגרוף אמיתי, זה היה הרגע שבו פול היה מכריע את הקרב בנוקאאוט. אבל זה לא היה קרב איגרוף אמיתי. זה היה מופע בידור שנועד לשרת מטרה כפולה: לכבד את המורשת של טייסון ולחשוף את הספורט לקהל חדש. נטפליקס, שארגנו את האירוע, בוודאי לא היו מעוניינים לשדר "השפלה" של אחד המתאגרפים הגדולים בהיסטוריה.

שאר הסיבובים התנהלו באותה מתכונת: פול עבד יפה, נע בזירה והפגין יכולת טכנית, בעוד טייסון, למרות שהראה ניצוצות של היכולת המופלאה שלו בתנועות ראש ותזוזות אופייניות, היה מותש כצפוי ממתאגרף בגילו.

התוצאה הייתה צפויה לחלוטין למי שמבין באיגרוף. צעיר בשיא כוחו מול אגדה שכבר מזמן עברה את שיאה - התוצאה הייתה ידועה מראש. אבל זה בסדר גמור. קרב הראווה הזה השיג את מטרתו: הוא חשף את ענף האיגרוף למיליוני צופים חדשים ברחבי העולם, גם אם היה רחוק מלהיות קרב מקצועי אמיתי. גם שני המתאגרפים עצמם בוודאי יצאו מרוצים אחרי שהכניסו סכומי כסף מטורפים לכיסם.

בסופו של דבר, כל הצדדים יצאו מרוצים: פול הראה כבוד לאגדה, טייסון הוכיח שהוא עדיין יכול לעמוד בזירה, והקהל קיבל מופע בידור מהנה. זה אולי לא היה איגרוף טהור, אבל זה בהחלט היה ערב של כבוד הדדי וספורטיביות אמיתית.

הכותב הוא מאמן איגרוף קלאסי ותאילנדי, שמונה פעמים אלוף ישראל בלחימה משולבת.