אמש (חמישי), כאשר נשמעה שריקת הסיום למשחק בין נבחרות צרפת וישראל, כמו כל אוהד של הנבחרת, גם אני נשמתי לרווחה. ל- 0:0 הייתה הפעם משמעות עצומה, הרבה מעבר לכדורגל, כי הספורט הישראלי הוכיח שאינו נרתע מהמהומות האנטישמיות של השבוע האחרון. לכן, זוהי עבורי גולת הכותרת של המשחק.
צרפת היא מעצמת כדורגל, אבל אתמול היא הייתה רחוקה מאד מיכולתה הטובה, כנראה מפני שמצאה עצמה מול נבחרת ישראלית ששיחקה על כבודה. שחקני צרפת חשבו או קיוו, שנכון להם משחק קל, אך הפעם הם נבלמו בחומה הבצורה של ישראל שכללה את כל עשרת שחקני השדה. ההתגוננות הזאת היא מתמיד נשקו של החלש. היום ומחר כבר לא ידברו על הבונקר, אלא על הנקודה הראשונה שבה זכתה נבחרתנו בליגת האומות. למאמן רן בן שמעון ולשחקניו הנקודה הזו היא האור שבקצה המנהרה, משום שמראש קטנים היו סיכוייה של ישראל להצליח בבית שבו נמצאות צרפת, בלגיה ואיטליה. ועם זאת כמעט מעליב היה לסיים אותו אפילו ללא נקודה אחת.
ההתגוננות, שלמעשה נכפתה על נבחרת ישראל, דרשה מכל אחד ואחד משחקניה משחק הקרבה, והשחקנים אכן לא ויתרו על שום כדור.הם צופפו את השורות כאשר האחד מחפה על השני ודואג שבחומה לא ימצאו הצרפתים אפילו פירצה אחת.
ואכן, גם ברגע שבו עלה ברגלי שחקן צרפתי לחלוף על פני אחד משחקני ישראל, מיד צץ מולו מיכשול נוסף. לחיפוי ההדדי הזה לא מצאה נבחרת הטריקולור תשובה של ממש. בפעמים שכבר בעטה לעבר השער, דאג דניאל פרץ, בהופעה טובה מאד ומשכנעת, לבלום את כדורים בביטחון ולפחות במקרה אחד, סמוך לשריקת הסיום, הוא מנע ספיגת שער בזינוק פנתרי.
מצלמות הטלוויזיה הראו בבירור את פניו הלחוצים של המאמן המקומי, דידייה דשאן, ואפשר להבין אותו. מבחינתו, תיקו מול ישראל נחשב לכישלון חרוץ. הכישלון הוא גם בעובדה ששחקניו לא הצליחו להבקיע אפילו שער אחד.
צרפת פתחה את המשחק בקצב איטי ובמסירות סרק לרוחב ולאחור, כנראה מתוך מחשבה שבסיכומו של דבר תוכל, ברגע שתחליט, להגביר קצב ולהבקיע שערים. אלא שנבחרת הטריקולור חסרה במשחק הזה את מה שהיה לכל שחקני נבחרת ישראל - האש בעיניים. שליטתה הכמעט מוחלטת במחצית השנייה של הנבחרת הבייתית הביאה כאמור, לידי כך שישראל נסוגה לאחור. שחקני ההגנה שלנו סתמו כל חור אפשרי והעמידו בפני עצמם מטרה ברורה: אותנו לא יעברו. לכן מה שלא הצליח לישראל בכל משחקיה הקודמים, הניב הפעם את ההפתעה ששימחה כל אחד מאיתנו.
לא תמיד התגוננות כה צפופה משיגה את התוצאה הרצויה ואין לי ספק שמול נבחרות שהן בקנה מידה שונה מצרפת אל לנו לשחק תוך כדי התגוננות בלתי פוסקת. בינתיים, ההישג בצרפת ימריץ את ישראל במשחקה הקרוב מול בלגיה, שוודאי לא תקל ראש במי שכפתה על צרפת תיקו 0:0. התיקו הזה שווה את הכותרת: תמיד תהיה לנו פריז.