הערב (חמישי) בשעה 21:45 תארח נבחרת הכדורגל של צרפת את ישראל, במשחק שמראש יחסי הכוחות בו ידועים: צרפת טובה מישראל בכמה דרגות. תהיה זו הפתעה מרעישה, אפילו אם המשחק יסתיים בתיקו, שלא לדבר על ניצחון ישראלי.
כבר ראינו מה קרה למכבי תל אביב ששיחקה בשבוע שעבר מול אייאקס. כאשר קבוצות מכבי תל-אביב ומכבי חיפה מפגינות בשנים האחרונות עליונות אצלנו בליגת העל, אנו נוטים לשכוח שדי להן בהשקעת מאמץ מזערי כדי לשלוט בה, אולם ביום שבו עליהן להתמודד מול קבוצות ברמתה של אייאקס, משתנה התמונה מקצה לקצה. ההוכחה לכך היא ההפסד הכבד 5:0 שנחלו הצהובים באמסטרדם. תוצאה קשה מאד ששיקפה את מהלך המשחק. היא היכתה את מכבי תל אביב בהלם, ואי אפשר להפריד בין ההפסד הזה להפסדיה של נבחרת ישראל במסגרת ליגת האומות.
מפני שעדיין מדובר בכדורגל, משחק שבו כן תיתכן הפתעה גדולה (בניגוד למשל לכדורסל), והיו דברים מעולם, מותר תמיד לקוות, אף אם הדברים מנוגדים לכל היגיון. הבסיס שעליו בנויה כל קבוצת כדורגל, כולל בראש ובראשונה, כושר גופני מעולה ומהירות. אלה בדיוק שני הדברים שאין לנבחרת שלנו להציע, בוודאי לא מול נבחרות מעולות. ובל נטעה: הבסיס הזה הוא באחריותן הבלעדית של קבוצות ליגת העל. בהיעדרו ניתן לקבוע שהכדורגל הישראלי לא רק שאינו מתקדם, הוא מצוי בנסיגה ברורה.
לכן, כל המאמר עד כה, מביא אותי למסקנה שהמחשבה על הפתעה גדולה הערב בצרפת היא בעיקר משאלת לב. כל שנותר לרן בן שמעון הוא רק לקנא במאמן הטריקולור, דידייה דשאן, שגם ללא קיליאן אמבפה, מצויה נבחרתו במקום אחר לגמרי. מקום שאנחנו רחוקים ממנו מרחק רב.
ולסיום, משפטים אחדים על עמדת השוער בנבחרת ישראל. אם אכן יעניק אותה רן בן שמעון לדניאל פרץ, הערב מול נבחרת צרפת, כולי תקווה שבסיומו של המשחק היא תתברר לא כטעות אלא כהחלטה נכונה של המאמן הלאומי.