לפני מספר שנים נבחר אברהם נומה לשחקן הכי אהוב ונערץ בקרב אוהדי הפועל באר שבע. זה לא מפתיע, בהתחשב באישיות שלו ובכך שהיה מלך שערי הקבוצה במשך מספר עונות ושותף בכיר באליפויות של 1974/5 ו-1975/6.
"נולדתי בבגדד ב-21 בנובמבר 1948", הוא מספר, "זה, לפחות, מה שכתוב בתעודת הזהות שלי. אבא שלי שלומי (סלים) ואמא נזימה הביאו לעולם 11 ילדים, כמו קבוצת כדורגל. אני הייתי האמצעי, שחקן הקישור של המשפחה".
הם עלו לישראל ב-1951. "באנו לשכונת דרום, שכונה של אוהלים וקשיים גדולים בדרך. בבית הספר היסודי למדתי ב 'נטעים' עד כיתה ח', יצאתי ישר לעבודה כדי לעזור למשפחה כלכלית. חבר הנהלת הפועל באר שבע אברהם אוליצקי סידר לי עבודה בבריכת השחייה העירונית כנער. עשיתי עבודות ניקיון, צלילות לעומק לחלץ לכלוך וסתימות וכל מה שנחוץ לסדר וניקיון".
כנער שיחק בליגת השכונות של באר שבע. "היו הרבה כישרונות בכל שכונה, אבל לא הייתה יד מכוונת אז. הפועל באר שבע עלתה רק בעונת 1959/60 לליגה א', אז הליגה השנייה. הילדים בשכונות רק חלמו לראות את מכבי והפועל תל אביב, מכבי חיפה והפועל פתח תקווה. על הדשא בבריכה גיליתי שליטה בכדור. אברהם אוליצקי הביא אותי אל המאמן יחיאל מור (מנר), שאחרי מספר אימונים הקפיץ אותי לסגל השחקנים הבוגר".
הוא מספר שבאר שבע הייתה עיר של אהבה למשחק הכדורגל. "שחקנים כמו ג'קי דקל, חיים כהן, לילו עופר, קול צבר המדהים, חיים יהודה, השוער מלאך והאחרים היו מודל לחיקוי של האוהדים הצעירים. ספרתי את השעות והדקות להגיע לאימונים ולהיות עם הגדולים".
את משחק הליגה הראשון ערך בחודש פברואר 1964, בבית נגד נס ציונה בליגה א' דרום ("נגמר 0:0"). אחר כך החל הרנסנס - והדרך של באר שבע למעלה החלה. "הייתה בדרום קבוצה טובה, המשימה של ההנהלה והשחקנים הייתה לעלות לליגה של הגדולות. בעונת 1963/64 פספסנו את העלייה בשל יחס שערים מול בית"ר תל אביב, אבל כעבור שנה סיימנו עונה מהממת במקום הראשון בליגה א' דרום, הקדמנו בתשע נקודות את בית"ר ירושלים ובית"ר רמלה, עשינו היסטוריה יחד עם הפועל מחנה יהודה שעלתה ממחוז הצפון. הרגשתי גאווה גדולה, החולצה של הפועל באר שבע הייתה קדושה עבורי. בכל משחק היא ספגה כמויות ענק של זיעה. עשיתי בהתרגשות הכרה רצינית עם המגרשים של מכבי תל אביב במכביה, בבלומפילד של הפועל תל אביב ובמגרש האליפויות של הפועל פתח תקווה. היה לי שיא ההתרגשות לשחק נגד השוער יעקב חודורוב בהפועל רמת גן וגם נגד יהושע גלזר כששיחק בנס ציונה. כולם בדרום המתינו בחוסר סבלנות להגעת עיתוני הערב ומדורי הספורט. העיר הייתה אז קטנה, לא כפי שהיא היום, פורצת ומתרחבת לכל עבר".
השירות הצבאי לא היה פשוט. "בהפועל באר שבע לא דאגו לי לשירות קרוב לעיר. עשיתי שלושה חודשי טירונות במחנה 80 הצפוני, הרחק מאימונים ומשחקים. לא הסכמתי לוותר על הכדורגל, הגעתי להסכמות עם הצבא על שחרור מוקדם, חזרתי לאימונים ולמשחקים".
בעונת 1966-8, העונה הכפולה, הגיעה הפריצה שלו. "זו הייתה עונה של 60 מחזורים בה סיימנו במקום השמיני. נבחרתי בעיתון חדשות הספורט לנבחרת העונה, אז זה היה יוקרתי כמו להיות בנבחרת אירופה".
וכאן הוא עוצר ומעלה זיכרון מאוד כואב. "הכרתי בחורה בשם עליזה, אוהדת הפועל באר שבע שבאה למשחקים שלנו. זה הוביל לחתונה ונולדו לנו שני ילדים. הגורל היה אכזר, עליזה חלתה במחלה הקשה והלכה לעולמה בגיל 23 בלבד".
הוא התחתן עם ויויאן, אחותה. "כן, נולדו לנו עוד ארבעה ילדים. הבן שלי שלומי הוא סגן ראש העיר של רוביק וממלא מקומו. ויויאן הלכה לעולמה לפני 13 שנים כמו אחותה, ממחלה, זה עצוב וכואב. יש לי 11 נכדים מדהימים, הם לא מאפשרים לי להיות לבד באף יום".
הוא מספר שכלכלית ההנהלה עזרה לו להתקדם, מה שכלל לא היה טריוויאלי אז. "עזרו לי לרכוש דירה בשכונה ד', בבר גיורא מספר 366. רכשו לי פריג'ידר, גז ודברים נוספים לבית".
וגם עבודה נוחה ומסודר: "זלמן כספי מהנהלת הקבוצה דאג לי לעבודה טובה בחברת סולל בונה".
עונת 1969/70 הייתה קשה. "ירדנו לליגה א' מחוז דרום, ירידה שכאבה לנו מאוד. כעבור שנה עשינו עונה גדולה, מקום ראשון עם 50 נקודות ( בעונת שתי נקודות לניצחון), הקדמנו את הפועל יהוד ב-14 נקודות. מאיר ברד כבש 20 גולים. עלי היה קשה לשמור. לא היה אז את הוואר. אם זה היה קיים, היו לי עוד המון שערים ובטח כמות גדולה של פנדלים. שמרו עלי ממש בכוח ובפראות. ב-1973, לדוגמה, קיבלתי מבלם מכבי פתח תקווה חיים פיינברג ז"ל מכה אדירה לפנים עם דם רב שניגר ממני. באותה עונה כבשתי 14 שערים".
ומה המשחק הגדול שלו? "היו לי המון משחקי שיא בקריירה הארוכה. משחק טוב היה באפריל 1973 בבית נגד מכבי חיפה. ניצחנו 2:4, כבשתי שלושה שערים ובישלתי את הגול הרביעי לאפרים צבי".
ב-1975 הגיעה האליפות ההיסטורית. "הפועל באר שבע החלה בשינויים עוד תחת המאמן אלי פוקס, אבל אמציה לבקוביץ' עשה את השילוב של ותיקים כמוני, אליהו עופר ומאיר ברד ועם שחקנים כמו השוער רוני מוסקוביץ' שהגיע מהפועל מרמורק, אלון בן דור, אבוגזיר, רפי אליהו, פולברניס, אורי בנימין יעקב כהן, אפרים צבי ועוד. חשנו בתוך הקבוצה ואצל האוהדים כי המרחק המקצועי מתל אביב הולך ונסגר, הפועל באר שבע מפנה לעצמה את הבמה. לא חששנו לשחק בבית או בחוץ נגד כל קבוצה, האוהדים מילאו את וסרמיל. במחזור ה 21, בבית, כבשתי בדקה ה-90 נגד כפר סבא מבישול של מאיר ברד שהעלה אותנו למקום הראשון ומשם לאליפות. זו הייתה שמחת בית השואבה".
ואז הגיעה האליפות השנייה. וואו, אי אפשר להשוות בין אליפות לאליפות נוספת צמודה. המאבק נגד בית"ר ירושלים היה דרמטי. במחזור האחרון הפסדנו למכבי יפו, עברו עלינו על הדשא דקות ארוכות של המתנה יחד עם אלפי האוהדים, עד לבשורה שמכבי תל אביב ניצחה את בית"ר ירושלים 0:2 ופתחה עוד חגיגה. באליפות השנייה השתתף שלום אביטן ז"ל ששב לעיר מבית"ר ירושלים וכבש 12 גולים, אני כבשתי שישה שערים".
לראשונה שיחקה הקבוצה גם באינטרטוטו. "הייתה היסטריה אצל האוהדים, האינטרטוטו נחשב אז בבאר שבע כמו ליגת האלופות של היום. במשחק הראשון שלנו ביוני 1976 אריחנו את בילד קוגה מדנמרק שהובילה עלינו 0:1, אבל שני גולים שלי עשו מהפך 1:2 לנו. משחק ענק בבית היה נגד הרטה ברלין עם 14 אלף צופים, תיקו דרמטי של 3:3 משערים של רפי אליהו ז"ל, שלי ושל ישראל פוגל, שחקן חיזוק מהפועל כפר סבא, בדקה האחרונה. חגגנו כמו עוד אליפות. לקראת סוף שנות ה-70 נפצעתי בברך, קרע ברצועות. שיחקתי עוד תקופה קצרה בבית"ר באר שבע ופרשתי, אימנתי עוד במחלקת הנוער של הפועל באר שבע".
הפועל באר שבע ערכה לנומה משחק פרישה נגד שמשון תל אביב באפריל 1981, אוהדים רבים הגיעו לכבד אותו. שמשון הובילה 0:2, אבל צמד שערים של נומה לקראת הסיום היו מתנת הפרדה שלו - 2:2 בסיום.