לא על הדאק לבדו: סיכום שבוע 8 ב-NFL

עוד לפני הקיקאוף הראשון של השבוע הזה, אפשר היה לסמן 5 או 6 קבוצות שנכנסו רשמית לאוף-סיזן 2025, עוד לפני שהגענו אפילו למחצית עונת 2024. חלקן שיחקו בהתאם גם השבוע (טיטאנס, סיינטס, פנתרס) אבל היו גם כאלו שאשכרה הופיעו לאירוע - בראשם, כמובן, הקליבלנד בראונס והגיבור החדש (והמפוקפק לכשעצמו) ג'יימיס ווינסטון.

בכלל, כל הקונספט הזה של קבוצות או שחקנים שאין להם, כביכול, על מה לשחק תמיד מקבל זרקור בענפי הספורט השונים - וזה מוציא דברים שונים בתכלית משחקנים וקבוצות שונות. ראינו את זה בשבוע 18 בעונה שעברה, ואנחנו רואים את זה כבר עכשיו העונה.

לסיכום המלא של שבוע 8 בפיק סיקס

• היו לנו השבוע לא פחות מ-8 משחקים שנגמרו בפער של 6 נקודות או פחות, לעומת 4 שנגמרו בפער של 18 או יותר (מתוך 16 משחקים בסך הכול, כמובן). שוב - זה כנראה פועל יוצא של העובדה שיש כל כך הרבה קבוצות שכבר ויתרו על העונה שלהן, מה שהופך את המשחקים של אותן נוכחות-נפקדות להיות לא ממש תחרותיים (כמובן שישנם יוצאים מן הכלל).
• שובו של משחק הריצה? אחרי כמחצית עונה - ההתקפה הכי מרשימה ויעילה העונה שואפת (ומקיימת בשטח!) לרוץ כמה שיותר, ולמסור רק כמה שצריך. לליונס היו העונה 6 ניצחונות - ובכולם הם רצו (הרבה!) יותר מאשר מסרו. ברור, זהו גם נתון שהוא פונקציה של תוצאה, כי ברור שתרוץ יותר כשאתה ביתרון, ועדיין - צפו במשחקים מההתחלה, כשהשעון עוד לא פקטור, ותבינו שזו המהות ולא תוצר לוואי.
• אני חושב שאפשר להספיד רשמית את העונות של עוד כמה קבוצות השבוע: הג'טס, הדולפינס, וגם הג'אגס. אם טרם עשיתי זאת לג'איינטס (אולי עשיתי ושכחתי) אז כמובן שמחדד. שמח לראות שהראמס אכן משחקים, חיים ובועטים כקבוצה שלגמרי במיקס לקחת את הבית ולהגיע לפלייאוף.
• קבוצות שעדיין מיטלטלות בין תקווה לייאוש: בנגלס, קאובויס, קולטס, באקס, וכל ה-NFC West.
• השבוע ציינו בליגה את יום ה-TE הלאומי - עד היום אין לי מושג מה זה ומי המציא את הקשקוש הזה, אבל כנראה שזה הזיז משהו, כי טייט-אנדים היו אחראים למספר שיא היסטורי של 18 טאצ'דאונים השבוע. לתשומת ליבם של שחקני הפנטזי, שאולי כבר מיהרו לשליך כמה שמות בולטים בעמדה מוקדם יותר העונה.
• אני מופתע מכך שהיה לנו רק מאמן אחד שפוטר העונה (וכמובן שהאימפקט של המהלך הזה בג'טס היה אפסי). דניס אלן, דאג פידרסון, ואולי גם אנטוניו פירס על הכיסאות הכי חמים. במקביל, הכיסא של ניק סיריאני בפילדלפיה הוא המתקרר ביותר בליגה, ובאותה הזדמנות אודה בטעות שלי כבר עכשיו: אני חושב שלא הערכתי מספיק את המינוי של דן קווין בוושינגטון. הוא בדיוק סוג האישיות שהם היו צריכים שם במסגרת השינוי התרבותי והארגוני, ורואים את זה.

לפני המשחק סימנתי את המאצ'אפ בין קו ההתקפה ומשחק הריצה של הניינרס (יעד של 150 יארדים לפחות) לקו ההגנה של הקאובויז כמפתח - ושנהאן הקשיב. 223 יארדים ב-6.2 לניסיון - בלי מקאפרי, בלי ג'ורדן מייסון, אבל עם אייזיק גווארנדו שגם הוסיף TD לרזומה כאן.

עוד נקודת תורפה ידועה שהניינרס ניצלו - ג'ורג' קיטל במרכז המגרש: 6 תפיסות ל-128 יארדים היו לקיטל - 5 מהן הפכו לדאון ראשון, ועוד אחת ל-TD. מה אפשר לבקש יותר? וכמה זה סימן רע כשההגנה יודעת שזה הולך לבוא, ואין לה את הכלים להתמודד. למקרה שתהיתם, הקאובויס ניסו לרוב להצמיד לקיטל את הסייפטי, דונובן ווילסון, וזה לא עבד להם בשום צורה.

בעודי מסתכל על הנתונים מהמשחק הזה, אני תוהה - איך לעזאזל זה נגמר "רק" בהפסד של 6 כאן לקאובויס. הם לא הצליחו להאט את כל הדברים שהניינרס רצו לעשות, ודאק איבד עוד שני כדורים בצורה מדאיגה:

אז יש כאן שני דברים שהקאובויס אוהבים להיתלות בהם: משחק גדול של סי.די לאמב (13 תפיסות ל-146 יארדים ו-2 סקורים).

הספליט הסטטיסטי של דאק - כשהמשחק קרוב, וכשהוא כמעט מחוץ להישג יד: כשהמשחק הזה היה קרוב (הפרש של עד 8 נקודות) - סך הכול 8 דרייבים: 116 יארדים, בלי TD ושני איבודים. כשהמשחק היה כמעט אבוד (פיגור של 9 נקודות ויתר) - סך הכול 4 דרייבים: 127 יארדים, שני טאצ'דאונים וללא איבודים. ושכל אחד ייקח ויסיק מכאן כרצונו.

בכל מקרה, אני עדיין לא חושב שדאק הוא הבעיה היחידה, או אפילו הכי גדולה בדאלאס. אני לא רוצה להיראות קטנוני, אבל קבוצה שאחד מהכוכבים שלה, טרייבון דיגס, תוקף עיתונאי על ציוץ שלו בטוויטר כמה דקות לאחר המשחק - היא קבוצה עם תרבות בעייתית.

לסיכום המלא בבלוג פיק סיקס

ובכלל, אני כל שבוע נחשף לקשקושים של מייקה פארסונס בפודקאסט שלו (אגב, אותו דיגס התארח שם בשני אחרי המשחק) ותוהה - למה שחקן צריך שיהיה לו פודקאסט, שבו הוא מבקר ומלרלר על העניינים של קבוצות ושחקנים אחרים מרחבי הליגה? הזוי לגמרי, בעיניי.