טעמו מהתרופה של עצמם: הלקחים שמכבי תל אביב צריכה להפיק

בשבוע שעבר תפסה המצלמה את ירדן שועה מסמן לשופט תנועת משקפיים וגם אומר לו מפורשות להשתמש בהם. אמש, כשהמשחק מגיע לסיומו, שועה, גמור מעייפות, סימן בטירוף לקהל והדליק את מה שכבר היה משולהב ממילא.

שועה, צריך להזכיר, נחשב במכבי חיפה לכישרון אבוד וגם בבית"ר היו לו עליות וירידות. רק העונה הוא לא שותף בהפסד לטבריה, במשחק שרק הדגיש כמה הקבוצה צריכה אותו. הוא הפנים של בית"ר ירושלים - מועדון שזקוק לכדורגל טוב, שכונתי לפרקים ועם ניצוצות של גאונות, כשלתוך כל זה נכנסים גם התלהבות וטירוף.

הנסיבות וחמינאי הפגישו את בית"ר ירושלים עם מכבי חיפה ומכבי תל אביב בתוך פחות משבוע בטדי. רק נזכיר, בית"ר בכלל הייתה צריכה לשחק בחיפה לפני חודש. המשחקים האלה כילו ממנה את האנרגיות, ובמקביל נתנו לה כוחות-על, שילוב מוזר שיכול להתקיים רק בטדי. לפגר 1:0 בבית מול האלופה כשמרחיקים לך שחקן באופן וירטואלי ומוזר, לחזור מההפסקה ולתת שלישייה? זה לא משהו שבאמת אמור לקרות.

בטדי של סוף 2024 הכול יכול לקרות, וזו כבר בשורה אדירה לבית"ר. היא חזרה מפיגור שלוש פעמים - פעמיים מול מכבי חיפה ופעם אחת אמש. זה אופי, זו נשמה, זה מוזי, זה שועה, זה ברק יצחקי, זה טדי שקם לתחייה אחרי הרבה שנים חיוורות. זו הקבוצה שחולמים עליה כבר הרבה שנים.

כעת צפה השאלה מהן היכולות של הקבוצה הזאת, כמה רחוק היא יכולה ללכת. אני לא חושב שיש לבית"ר את הכלים להתמודד על האליפות ולא בטוח שאפילו על המקום השלישי, אבל כן יש לה את היכולת להביא מעכשיו 20 אלף איש לכל משחק בית, בשורה לא טובה לאף קבוצה שמגיעה לטדי. כמו שאומר חברי הצלם שאול גרינפלד, "כשהוא מלא או כמעט מלא הוא האצטדיון הכי מפחיד בארץ".

ועדיין, לא כולן מכבי חיפה או מכבי תל אביב. יריבות יסתגרו, יכניסו תחושה של לחץ, הסגל לא מספיק עמוק. בקיצור, ניתן לבית"ר להינשא על גלי המאניה כי מגיע לה - אבל כדאי להציץ מדי פעם ולראות שהדפרסיה לא מידפקת על הדלת.

קל להתנגח היום במכבי תל אביב, אבל ז'ארקו לאזטיץ' לא טעה כשהגדיר את המחצית הראשונה כטובה ביותר שלה העונה. מצד שני, הוא לא טעה גם לגבי חוסר הסבלנות של השחקנים. כשהיריבה בעשרה שחקנים ופערי האיכות כל כך ברורים, אתה פשוט לא יכול לטווח בלי הפסקה מ-20 מטר וזו כבר עבודה של מאמן להרגיע, להכניס קצב אחר, להוציא מההלם. ההגנה של בית"ר ירושלים היא לא נבחרת איטליה 2006, האמצע היה פרוץ לחלוטין עם קצת יותר תושייה והנעת כדור חכמה ברחבה, מכבי תל אביב הייתה יורדת מהמשחק הזה עם ניצחון. למרבה האירוניה, היא טעמה מהתרופה שהיא עצמה רקחה בשבוע שעבר למכבי חיפה, שהגיעה לשלל מצבים רק כדי לרדת מנוצחת.

לאזטיץ' הבריק עם ההצבה של שגיב יחזקאל המצוין כמגן שמאלי, אבל אף על פי שזה היה משחק של נסיבות ולא מעט צירופי מקרים, יש לו מניות בהפסד. נכון שלא הוגן לנתח את החילופים בדיעבד, ובכל זאת, ההכנסה של ווסלי פטאצ'י האבוד למשחק לא מובנת, וגם לא ההחלטה שלא להכניס את יוריס ואן אובריים במקום סיסוקו העייף. הסרבי כן נהג נכון כשהוציא את דור פרץ, שנראה שקיבל מניירות של חלוץ והתאהב יותר בהגעה למצבים מאשר בחילוץ כדורים במרכז המגרש.

לקבוצות יש משחקים כאלה, גם בעונות טובות. זו הייתה נפילה קולוסאלית ומביכה, אבל זה לא חייב להיות סוף העולם וכנראה גם לא יהיה. מכבי תל אביב תגיע למגרש הביתי בטרנר, שהוא בעצם האצטדיון הביתי של מכבי חיפה (אתם קולטים באיזו מציאות דפוקה אנחנו חיים?) כשמולה עירוני קריית שמונה. בשנה שעברה, אחרי ה-6:1 לאולימפיאקוס, היא ניצחה בבלומפילד את הפועל חיפה. גם את היריבה הפעם היא אמורה לעבור. אם זה לא יקרה, ועוד ערב המפגש באמסטרדם עם אייאקס, אפשר יהיה לדבר על בעיה.

אגב, פרט פיקנטי: ביקשתי מיוסי מדינה, סוג של אדם מעורב בבינה מלאכותית, לבדוק האם יש תקדים להפסד של מכבי תל אביב לעשרה שחקנים כשהייתה ביתרון. הוא מספר כי הפעם האחרונה שבה היא בכלל הפסידה לעשרה שחקנים הייתה נגד מכבי נתניה לפני שלוש שנים, רק שאז נתניה כבר הובילה 2:4 (המורחק, אגב, היה רז שלמה ולפני כן קיבלה גם מכבי תל אביב עצמה כרטיס אדום). הפעם האחרונה שבה שחקן יריב הורחק במצב שאינו פיגור ומכבי תל אביב בכל זאת הפסידה - חאתם עבד אלחמיד ב-2017 (0:0, הפועל באר שבע ניצחה 1:2).

ומתי מכבי תל אביב הפסידה לעשרה שחקנים כשהייתה ביתרון? הסייבורג מבאר שבע אומר "בכל הזהירות המתבקשת" שמדובר בהיסטוריה.

שלושה מארבעת השערים של מכבי חיפה (זה של סברינה היה מקרי לחלוטין) המחישו את העוצמות שיש להתקפה הירוקה, כל אחד בדרך אחרת - אם במלאכת מחשבת כמו השער של דין דוד והיכולת של ליאור רפאלוב, שמשלבת דיוק ועוצמה כמו בשער השני עם אלגנטיות נעימה כמו ברביעי - החלק הקדמי של מכבי חיפה שוב המחיש כמה קטלני הוא יכול להיות.

הבעיה היא בהגנה. מכבי חיפה ספגה שבעה שערים בשלושה משחקים, מול בית"ר ירושלים איבדה פעמיים יתרון ואמש לא הצליחה להחזיק ב-0:2 מול אחת הקבוצות החלשות בליגה. אפשר לדבר על מאבק האליפות, שכמובן חי, נושם וקיים, אבל מעל ראשה של מכבי חיפה בוהקת נורה אדומה - פעם זו חולשה של כיוף, פעם זה קנדיל שספג את רוב האש אמש ובל נשכח את הדעיכה העצומה ביכולת של עלי מוחמד. גם סק, אגב, רחוק מיכולת השיא שלו.

במחזור הקרוב מצפה למכבי חיפה דרבי. הפועל חיפה הוכיחה במפגש האחרון ביניהן אשתקד שהיא מסוגלת להימנע מלהיות אסקופה נדרסת. בכושר שבו נמצא גיא מלמד כדאי מאוד לכל הקבוצה להתחיל לעשות הגנה.

מכבי נתניה החלה לפתח DNA לא בריא שאפיין את בני סכנין עד לפני שנים לא רבות - להביא מאמן במהלך העונה, לשפר את התוצאות, לפתוח איתו עוד עונה, להתרסק ולעבור למאמן הבא. למרבה האירוניה, את תהליך הסכניניזציה יש כאלה שמקווים שם להעצים, על פי הדיווח של רענן ברנובסקי הבוקר, עם מינויו של לא אחר מסלובודן דראפיץ. אם כבר חיקוי, למה לא לגנוב אותו מהמקור?

מכבי נתניה עושה שירות רע מאוד למרקו בלבול. בעונה שעברה הוא הצליח לייצב אותה, אבל היא לא שיחקה טוב אז והיא משחקת רע גם היום. זה לא שלמאמן עצמו אין חלק בכישלון, כמובן שיש לו, אבל בלבול הוא מאמן הגנתי. מכבי נתניה לא נבנתה כקבוצה הגנתית, היא נבנתה כקבוצה "אטרקטיבית". הבעיה היא שזו לא מכבי נתניה של תחילת שנות ה-80. האטרקטיביות שלה בנויה על איתמר שבירו שהלך לאיבוד ואיגור זלאטנוביץ' שכבר שנתיים נראה כמי שלא רוצה להיות פה ומסתמן כאחת הבעיות הגדולות בחדר ההלבשה.

מכבי נתניה במצבה צריכה הגנה וזקוקה למאמן עם אוריינטציה דפנסיבית. בלבול הוא אחד כזה, אבל היום הוא ברווז צולע, אין לו לגיטימציה כרגע, אלא אם אייל סגל יצהיר שהוא נשאר עד סוף העונה והאחריות עוברת לשחקנים. במקרה כזה הוא יקבל הזדמנות לייצב את הספינה בדרכו שלו. לא בטוח שפיטורים הם המהלך הנכון כאן.

סיפור הכרטיס האדום של מרסלאן הוא מקרה בוחן - כיצד שופט לא צריך להתנהל. מהרגע של תחילת התקרית שניר לוי לא היה באירוע. כשזיו אדלר קרא לו ל-VAR הוא נראה בוהה מול המסך, אבוד ולא החלטי. לאחר מכן ירד לחדר ההלבשה בלי לשוחח עם הקפטנים שהיו עדיין על המגרש.

ראשית, שופטים עדיין שוכחים שה-VAR הוא המלצה ושאם הם לא ראו בבירור את האירוע הם צריכים לפסוק על פי מה שקרה במגרש. לוי עצמו, אגב, כשופט צעיר נשלח לפני כחמש שנים על ידי לירן ליאני למצלמה במשחק בין מכבי נתניה לאשדוד כדי לבדוק פנדל. אז הוא פסק, ובצדק, שאי השריקה שלו במגרש הייתה נכונה וזרם איתה. הפעם, אף על פי שלא הייתה זווית צילום ראויה, בחר להקשיב לזיו אדלר.

הרחקה מוצדקת או לא, זה עניין לוויכוח. איך זה שיושבים 25 אלף איש במגרש ואיש מהם לא מתעדכן בנעשה? מדוע אומת הכדורגל דוחה בשאט-נפש את שיטת ה"מיקרופון מדונה", שבאמצעותה שופט מודיע ווקאלית לקהל על החלטתו ומסביר אותה, כפי שעושים ב-NFL?

חומר למחשבה. אולי יותר מדי בשביל אירוע אחד.