ביום שישי האחרון עלה לשידור ברדיו ירושלים גלעד קצב, סוכנו של ירין לוי, והסביר את תנאי ההסכם בין מכבי חיפה לבית"ר ירושלים וכיצד השחקן צפוי לפעול בקרוב. ברגע שהוזכרה האופציה לשבת עם מכבי חיפה ולשמוע את הצעתה לחוזה ארוך טווח, אוהדי בית"ר החלו להציף את השחקן בהודעות עצבניות ומלחיצות, תופעה שמתרחשת בכל פעם בה ישנן כותרות שמדברות על האפשרות שישוב לכרמל בחוזה חדש.
צריך לעשות סדר - בשלב הזה, לוי מושאל לבית"ר ועד כה רושם עונת פריצה מדהימה בשנתו הראשונה בבוגרים. הוא הפך לשחקן הרכב בנבחרת הצעירה והופעה טובה הערב (שני, 20:30), נגד מכבי תל אביב, עוד עשויה לסדר לו גם זימון מצד רן בן שמעון לנבחרת הבוגרת. כתוצאה מכך, בקיץ הוא יוכל לחתום על חוזה חוזה שיסדר אותו כלכלית בחיים. אולי זה יהיה בחו"ל (במקרה הזה יוכל להשתחרר תמורת דמי השבחה של 360,000 יורו בלבד), כאשר בארץ היחידה שתוכל להחתים אותו על חוזה כזה היא מכבי חיפה, ובאם השחקן ובית"ר ירצו, הוא יושאל לעונה נוספת כשבעתיד תזכה הקבוצה מהבירה ל-50% מההכנסות במקרה שיימכר.
אבל זה לא העניין. ירין לוי לא מחובר יותר מדי לתקשורת ולכל הכותרות סביבו, הוא מעדיף שיעורי תורה על צריכת תקשורת הספורט ואי אילו ספקולציות. כרגע הוא מתרכז נטו בבית"ר ירושלים, מחובר למועדון ונהנה במקסימום, אך העובדה שכל כותרת הכי קטנה מקפיצה את כולם והוא זוכה לצרור הודעות, בסופו של דבר גם תשפיע עליו ועוד תפגע בו ואולי גם בהנאה שלו להיות חלק מהמועדון. בעונה הנוכחית הוא בבית"ר, אם בקיץ הוא לא יעזוב לחו"ל אז כנראה שימשיך בבירה גם בעונה הבאה, ומעבר לכך יזרמו עוד הרבה מים בנהר עד שיתברר עתידו לאחר מכן. הוא עדיין בשנת בוגרים ראשונה, עם כל ההצלחה הוא צריך את הזמן שלו להתחשל, לטעות, לעבור עליות וירידות מנטליות וקשיים שיקבעו לאן הקריירה שלו תלך. אם אוהדי בית"ר רוצים ליהנות ממנו לפחות בשנתיים הקרובות, הם צריכים להניח לו מכל העניינים שקשורים לעתידו, שחלקם כלל לא בשליטתו.
בנוגע למועדון הקודם שלו, ברק יצחקי תמיד נוהג להבהיר שהוא זה שבחר לעזוב את מכבי תל אביב, אך עדיין יושב לו על הלב שהקהל והביקורות מסביב, עם חוסר ההערכה לתפקודו, דחפו אותו החוצה. יצחקי לא רק מאמן בבית"ר; הוא ואלמוג כהן שותפים בניהול המקצועי ולהיפך, בבית"ר הוא מקבל בחזרה איזושהי הכרה שלקחו לו בשנים האחרונות במכבי תל אביב. הניצחון על מכבי חיפה בשבוע שעבר היה נקודת מפנה מהבחינה הזאת. הערב הוא פוגש את קבוצתו לשעבר במשחק מאוד אמוציונלי עבורו. אם יגבור עליה וישלים שני ניצחונות על שתי הקבוצות הבכירות בישראל בתוך פחות משבוע - ההכרה בו תקבל חותמת סופית.
יצחקי לא תירגל הרכב לקראת המשחק. בבית"ר העריכו שיפתח בדיוק כמו נגד מכבי חיפה, אך גם הגדירו אותו כ"לא צפוי". ישנם לא מעט שחקנים שמחכים לקבל את חולצת ההרכב ודקות המשחק, וזה משהו שהמאמן לוקח בחשבון ולא רוצה שחקנים שהמרמור שלהם יעבור גבול מסוים. מגרד לו להחזיר להרכב שחקן כמו גריגורי מורוזוב או מיירון ג'ורג', אך מצד שני הוא צריך לעשות את השיקול מי יוכל לשחק באגף מול אושר דוידה או מי יאזן את שלישיית ההתקפה.
ג'ורג' התכונן לעונה הזאת יותר מכל עונה אחרת בקריירה. הוא מרגיש שזו תהיה השנה הטובה בקריירה שלו ובוער בו לשחק. את הסיפור שלו צריך לחלק לשניים: מצד אחד, המקצוענות שלו נמצאת בשלב השיא בקריירה שלו. החלוץ ירד במשקל, שומר על תזונה נכונה ונמצא בטירוף לדקות משחק. מנגד, הוא משלם איזשהו מחיר על הרבה שנים של חוסר מקצוענות והתנהלות לא רצינית, מה שמגביל אותו במשחק.
מיירון ג'ורג פתח בעונה שעברה ב-14 משחקים וכבש 8 שערים, כולן נגד קבוצות פלייאוף תחתון. זה מספר ההופעות בהרכב הכי גדול שלו ב-6 העונות האחרונות, וכך גם לגבי כמות הכיבושים. מבחינת ניידות הוא היה קטסטרופה, המשקל הפריע וגם "שריר החשק", הוא לא באמת היה שם לאורך הרבה שנים ולא פשוט לסגור את הפער הזה בקיץ אחד. כשיצחקי רוצה מהירות בשתי הכנפיים הוא צריך חלוץ שיידע לשחק עם הגב לשער, לשמור על הכדור ולמסור מהר לאגפים. ירדן שועה יודע לעשות את זה, ג'ורג' פחות. הוא אמנם 1.91 מטר ורחב, אך מתקשה לשמור על הכדור, ממוקם פחות טוב מול הבלמים לקבלת הכדור ומתרכז בעיקר בתנועה לעומק. זה שווה לא מעט גולים בעונה, אך לפעמים זה לא מספיק, בעיקר מול קבוצות איכותיות, ולפעמים גם כשאתה מקבל חצי שנה, אתה צריך להוכיח את עצמך ולהיות דומיננטי כדי לגרום למאמן לחשוב אחרת.