אחרי החגים ייחלש הכל: השטח במכבי תל אביב מתחיל לבעבע

"אם מחר יהיו עוד חמישה מיליון יורו בתוך מכבי תל אביב, זה לא יבטיח תוצאות טובות. יש קבוצות ששמות המון כסף, יותר מאיתנו, והצליחו פחות... מצבנו ביורוליג בארבע או חמש השנים האחרונות הוא מדהים... אם לא ניקח אליפות, חס ושלום, ונבין שהדרך היחידה לשפר זה לשפוך עוד כסף, אז נעשה את זה. בין אם מאיתנו ובין אם ממקור אחר... אם היינו מביאים עוד ווייד בולדווין, אני לא יודע אם זה היה עובד. זה היה יכול לפרק את הקבוצה".

(דני פדרמן, פודקאסט "מכביבול", 12 בספטמבר 2024)

אוהדי מכבי תל אביב התעוררו היום (שישי) לתחושות שהם כבר לא ממש זוכרים, מכירים או רוצים לזכור ולהכיר.

• בפעם השנייה מאז חזר עודד קטש לאמן את הקבוצה, לפני 84 משחקים, היא מוצאת את עצמה במאזן שלילי ביורוליג (הקודמת, בדצמבר 2022, הייתה אחרי הפסד לבאיירן מינכן של אנדראה טרינקיירי).
• 63 נקודות הן שיא קליעה שלילי שלה, לא רק בתקופת קטש - אלא בכמעט שלוש שנים (וגם אז, כשנתקעה על 52 נקודות בתחילת 2022, ענה המאמן היריב לשם טרינקיירי).
• וההפסד ב-15 הפרש הוא הגבוה ביותר שספגו הצהובים מז'לגיריס קובנה מאז 2018 (נשבע, הפעם אין קשר לטרינקיירי).

אלא שהצטברות הנתונים הזו אינה מתחילה אפילו לתאר ולהמחיש את עומק המשבר. אפשר לצלול לדברים מקצועיים שהתרחשו אתמול בז'לגיריו ארנה (תפקודו הלקוי של רומן סורקין, תזמון הדקות של עומר מאייר, ה-0 מ-15 מהשדה של ג'ון דיברתולומיאו בשבוע, השלשות של ג'יילן הורד, העוגן ששמו חסיאל ריברו וחוסר היכולת לייצר משחק ריצה), רק שאין באמת סיבה.

כי מה שקרה על המגרש אינו קשור לכדורסל. לא רק לכדורסל, בכל אופן. הוא מבטא הלך רוח ותחושת דחיפות בלתי קיימת במועדון המנומנם מרחוב יגאל אלון בתל אביב. נחזור שוב על השורה הזו: תחושת דחיפות בלתי קיימת - במועדון שנחשב הכי לחוץ, לחיץ ומלחיץ באירופה.

בעין בלתי מזוינת אפשר היה לחשוב שמדובר בתהליך הבראה, שמחדיר פרופורציות ושפיות למקום שבו לא היה להן דורש במשך יותר מדי שנים. אבל ככל שמעמיקים את המבט לתוככי הקרביים של מכבי תל אביב, עולים מאפיינים שונים לחלוטין. והמאפיינים הללו מתחברים באופן ישיר לדברים שאמר האיש החזק במועדון להסכת האוהדים לפני חודש וחצי - ושהרגיזו כל כך את הקהל הצהוב.

במקרה, או שלא, פדרמן התראיין יומיים לאחר ההודעה על שחרורו של דריל מייקון ג'וניור; אותו מייקון שעליו הוא אמר אז כי "מצבו הבריאותי היה ברור מאוד", ובפרץ מחמאות עצמיות הוסיף כי "אני חייב להגיד שההתנהלות מנקודת הפתיחה ועד הסוף הייתה סופר-מקצוענית".

העובדות: המגעים עם הג'וניור נפתחו ממש בתחילת הקיץ, ולמרות המודעות לפציעתו, איש מנציגי הקבוצה לא טס לבדוק אותו באופן אישי - וגם השחקן עצמו לא הגיע ארצה עד פתיחת האימונים בסוף אוגוסט. כשנחת, ורק אז התברר שהמצב הבריאותי לא באמת היה "ברור מאוד", נכנסה המערכת לסחרור מאוחר שממנו לא יצאה עד עכשיו.

מייקון סיים את דרכו בתל אביב ב-10 בספטמבר. מחליפו בסגל, סייבן לי, חתם על חוזהו ב-11. לא בספטמבר, אלא באוקטובר. עם סעיף מפורש ודי מדהים שמאשר לו לא לנחות בישראל, ופוטר אותו למעשה מלהתאמן בקבוצה החדשה שבה הוא אמור להשתלב.

ואלה עוד הצרות החיוביות (יחסית), כי במקרה הזה לפחות הוחתם מחליף. ג'ורדן לויד נפרד מהאלופה ב-9 באוקטובר, וכעת חיה - מקץ 16 ימים ושלושה משחקי יורוליג - לא נמצא שחקן שיגיע במקומו. שמעון מזרחי טען שהתקציב נותר כפי שהיה בעונה שעברה? מהתקציב הקיים, שהושקע בעונה *הנוכחית*, השתחררו קרוב למיליון דולר וחצי, כולל הבייאאוט ששילם הגארד על התרת חוזהו.

כשקטש הודיע בדמעות על פרישה ממשחק בגיל 29, אחרי ארבע שנים של ניתוחים, ניסיונות שיקום וקאמבקים שכמעט קרו אך מעולם לא הושלמו, הוא אמר משפט שנצרב בתודעה. "אני מרגיש כמו צייר בלי צבעים". וכך הוא הופיע כמאמן למשחק אתמול בקובנה:

• בלי המחליף המקורי של בולדווין (כבר עזב).
• בלי המחליף המקורי של לורנזו בראון (פצוע).
• בלי המחליף המקורי של ג'וש ניבו (פצוע גם הוא).
• בלי המחליף המקורי של בונזי קולסון (עדיין לא אותר, ארבעה חודשים לאחר שחרור הכוכב).
• בלי הרכז הראשון שלו, תמיר בלאט (פצוע).
• עם מחליף למחליף אחד שכן הגיע (ומאז הצטרף, צבר שלושה משחקים ושני אימונים בשבועיים).

אז נכון, יש מלחמה. ונכון, זרים רבים אינם רוצים לחתום בקבוצה ממדינה במלחמה. ונכון, השוּק קשה (שמעתם אי פעם איש מקצוע מספר שהשוּק היה קל? לא). מתברר שבמשך כל העת הזו יש כאלה שדווקא שמחים להגיע לישראל, ואפילו לתל אביב. אז למכבי יש בעיה. כנראה שתי בעיות: האחת - כלכלית, והשנייה - ניהולית.

בצד הכלכלי: ייתכן, רק ייתכן, שעם קצת יותר אבל הרבה פחות מ"עוד חמישה מיליון יורו" אליבא דפדרמן, הצהובים היו מוצאים תחליפים ראויים לשחקנים שעזבו או מחליפים לאלה שנטשו. גורמים המעורים בפרטים מוכנים להישבע שהכסף הזה נמצא בתוך המועדון, ויש מי שמוכן להשקיע אותו, אולם חלק מהבעלים מונע ממנו כדי לא לאבד נתחים מהשליטה. השאלות הללו צפות כבר תקופה ארוכה, ונתקלו עד כה בחומה בצורה של הכחשות. וואטאבר.

מה שמוביל לצד הניהולי. ייתכן שלאור המצב, החליטו ביד אליהו לצלול מתחת לגל, ולהמתין שהמלחמה תיגמר והשגרה תחזור לחיינו. זו החלטה לגיטימית; כזו שיש לה מחירים מקצועיים, שיווקיים ותדמיתיים, אבל לגיטימית. אלא שאיש לא הישיר מבט למצלמה או שפה למיקרופון, והודה בכנות שהתקבלה החלטה כזו ("שנה פיננסית", גיורא שפיגל כמאמן מכבי חיפה בכדורגל, 1997).

ואיך מישהו יודה? יותר מ-9,000 אוהדים - על פי פרסום רשמי של המועדון - מושקעים בעשרות מיליוני שקלים בעונה הזו; הם רכשו מינויים במחיר זהה לזה שרכשו אשתקד, ולזה שרכשו לפני שנתיים, אף שידעו מראש כי לא יזכו כנראה לפקוד אפילו משחק יורוליג אחד, ורק כמחצית משווי הרכישה תוחזר אליהם. בכל זאת, הם קנו. חלקם, כדי לא לאבד את המקום בהיכל לכשישוב; אחרים, מתוך אמונה שתפקידם כאוהדים הוא לתמוך בקבוצה ברגיעה הקשים. מה נעשה בינתיים עם הכסף הזה?

בינתיים, אותם אוהדים מסתפקים בהוצאת קיטור ברשתות החברתיות. בקבוצות אחרות עם קהל כה גדול, לבעלים לא היה אומץ לנהוג באופן כזה. במכבי תל אביב, הבעלים יודעים שהם יכולים לעשות זאת, ואף מרשים לעצמם לקטלג את האוהדים לפי מידת הביקורתיות שהם משמיעים.

"הם לא מקשה אחת, יש המון סוגים", ניתח פדרמן ב"מכביבול". "אחד מהסוגים זה אנשים שהם קמצוץ מהאוהדים שלנו - הם בלתי מסופקים כרונית, שגם בשנה שעברה חיכו שנעוף מהפלייאוף בשביל להתלונן, ואם היינו מפסידים בדרבי היו יוצאים עם שילוט. אני לא מצליח להבין את התופעה הזו... אני לא מבין את האנשים שיושבים בטוויטר ותוקפים את הבעלים, צוחקים על שחקן פצוע, קוראים לנו אלבה ב'. או שאנשים לא מבינים מה זה רשתות חברתיות".

השטח מתחיל לבעבע, והסנטימנט של הקהל מתחיל לפנות נגד ההנהלה. אומרים שטיימינג זה עניין של תזמון, אז עד שהאלופה הישראלית תשכיל להנחית את השחקנים שהיא כל כך צריכה, במנה הבאה יוגשו מולה בולדווין וקולסון על הפרקט בקובנה בצהוב-כחול. זה מה שהיה חסר לה.