בעונת האליפות הראשונה שלו במכבי חיפה ברק בכר ספג שני הפסדים בשלושה ימים, תחילה 2:1 בדרבי להפועל חיפה ושלושה ימים לאחר מכן הפסד מביך בפתח תקווה 3:2 להפועל כפר סבא. הגרזינים כבר הונפו, האוהדים יצרו חוסר נוחות באימונים, התקשורת החיפאית, הידועה בקשיחות היתר שלה, קטלה והעסק לא נראה מדהים, בלשון המעטה.
בכר הוא אחד שפותח לאט. גם בעונת האליפות הראשונה בבאר שבע, ואפילו בשנייה, הקבוצה לא היטיבה לשחק במחזורים הראשונים עד שהתחברה. לכאורה, זה הסיפור גם כאן. הדמיון לעונת 2020/21 זועק, אבל ההבדלים גדולים. לבאר שבע ומכבי חיפה של אז היו סגלים מוכנים שלקח להם זמן להתחבר. את הסגל הנוכחי מכבי חיפה השלימה באמצע ספטמבר ועל הדרך איבדה (מרצון) את פרנזי פיירו. הזרים שהגיעו ברגע האחרון לא מבינים עדיין מה רוצים מהם. יש נסיבות מקלות מסביב, אבל הסיטואציה הנוכחית לא היטיבה עם אף אחת מהיריבות. מכבי חיפה יכלה להתכונן טוב יותר לעונה הזאת.
אחד ההבדלים הגדולים ביותר מ-2020/21 טמון בעמדת השוער. בעונה ההיא ג'וש כהן פתח בצורה מהוססת, כולל שביעייה שספג מטוטנהאם, והוחלף על ידי עמרי גלזר. אחרי ההפסד לכפר סבא בכר עשה שינוי והחזיר לשער את כהן, שלא ספג במשך שלושה משחקים רצופים וברביעי עצר פנדל של מכבי פתח תקווה בתוספת הזמן.
כעת יש לו בשער את שריף כיוף. בנקודת הזמן הזאת, זו חולשה גדולה.
בעונת 2015/16 ביצע ג'ורדי קרויף מהלך אכזרי, כשרגע אחרי ההעפלה לליגת האלופות ניפה את חואן פאבלו והביא את פרדראג ראיקוביץ' למכבי תל אביב. קרויף הבין שההבדל בין הליגה לאירופה עצום בעמדת השוער וניסה לסגור את הפער הזה. המהלך לא הצליח בטווח הקצר, ראיקוביץ' ספג בשלב הבתים תבוסות עם שערים שחלקם באשמתו הישירה, אבל הרעיון היה נכון בבסיסו. המנהל הטכני של מכבי תל אביב ידע שלליגה אתה לא צריך שוער ממש טוב, באירופה אתה חייב שדרוג.
למכבי חיפה אין אירופה השנה. להוציא אליפות אחת של מכבי תל אביב עם הסרבי, לכל אורך העשור החולף לא זכו בתואר קבוצות, כולל היא עצמה, שבשערן עמדה דמות דומיננטית. די בהתקפה טובה ובהגנה סבירה (בקנה מידה של קבוצות צמרת) כדי להישאר בתמונה. ועדיין, מכבי חיפה נוכחה בעונה שעברה לגלות שצריך רף מסוים, שאיתמר ניצן לא עמד בו, ונתנה לכיוף את ההזדמנות. הצרה היא שגם הוא נמצא כרגע עמוק מתחת לרף הזה.
עם כל הכבוד, שיש, לטכניקה ולשער של ז'קוב ז'נו, זה כדור ששוער צריך לקחת. על הקרן שהובילה לנגיחת הניצחון של מוזי לא צריך להכביר מילים. זאת, כשעוד לפני כן היו לכיוף שתי הדיפות למרכז שבנס לא הסתיימו בריבאונד ובשער. ניחא, אם זה היה משחק חלש אחד, אבל כבר מאמצע העונה שעברה כיוף לא משרה ביטחון על ההגנה הירוקה והיא, מטבעה, לא משרה עליו.
על הספסל מחכה תומאס סולטאני, הרכש הראשון של מכבי חיפה בקדנציה הנוכחית של בכר ואופציה לא מלהיבה במיוחד. האם הרוחות שם מתחילות לנשוב בכיוונו?
אחרי השוויון של פטריק טוומאסי בית"ר שלטה וכמעט ירדה למחצית ביתרון. היא פתחה בהתלהבות לאחר ההפסקה ואז הגיע השער של דין דוד, בניגוד גמור למגמה במשחק. הרוח יצאה מהמפרשים של המארחת, בנקודה הזאת מכבי חיפה הייתה אמורה לחסל את המשחק. ואז, שוב כנגד ההתרחשויות, הגיע השער של ז'נו.
בית"ר ירושלים, ב-DNA שלה, היא קבוצה מוטרפת. היכולת שלה היא נגזרת של הרחש שמגיע מהיציעים ולהפך. בכל מקום אחר אתה יכול לכעוס על ירדן שועה ושיער הפלטינה כשהוא עושה לשופט תנועת משקפיים ומקבל צהוב מיותר, בבית"ר זה מצרך הכרחי. טדי כבר מזמן לא היה מלא בכזאת תשוקה, וכשאנרגיה כזאת מגיעה מהקהל, אתה יכול לעשות מה שבשנים האחרונות בכלל לא היה מתקבל על הדעת - להפוך פיגור לניצחון על מכבי חיפה.
תשוקה מתדלקת גם שחקנים צעירים. ירין לוי, למשל, שלא ידע בעצמו לפני הקיץ שיהפוך לשחקן מריבה. לוי שייך למכבי חיפה ומושאל לבית"ר. בסיום העונה החוזה שלו מסתיים. בחיפה בוודאי ירצו להחתים אותו, אבל משחק כמו זה של אמש יהפוך את המשימה ליותר קשה וגם יקפיץ את המספרים.
מבחינה מקצועית ברק יצחקי העדיף לעלות ללא חלוץ טבעי ולמקם את ירדן שועה בחוד. על פניו זו החלטה פחות הגיונית, אבל מאז ההפסד לטבריה אין למאמן פריבילגיה לספסל את שועה ומירון ג'ורג' לא יכול להתמודד 90 דקות עם הבלמים של מכבי חיפה. הקלפים הסתדרו ליצחקי, ואין, כמובן, הבטחה שזה יקרה מול מכבי תל אביב, אבל אם כן - צפויה לנו עונה מאוד, מאוד מעניינת בגזרת בית"ר ירושלים.